אחרי ששפט את סמיר קונטאר, את דניאל מעוז שרצח את הוריו, את שחר חדד שירה למוות באביו ואת הדייל האיראני שחטף מטוס לישראל, מספק השופט צבי סגל הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של המשפטים המתוקשרים. במקבץ סרטונים שצילם עבור מורים לאזרחות והגיעו לידי וואלה! NEWS, מתאר סגל את התלבטויותיו בתיקים המורכבים.
כך, למשל, סיפר סגל על קונטאר כי אין לו הרהורי חרטה על כך שהתיר לו לקיים שיחת טלפון מהכלא למרצה באוניברסיטה. "מה כל כך מסוכן בשיחה טלפונית", תהה. על הדייל האיראני: "בפנים עמוק אפילו התחברתי אליו בלי שידע". על מעוז: "לא יכולה להיות שום תחושה אלא של זוועה". ועל חדד: "יום אחד מרגיש ככה, יום אחד אחרת, ומקווה שאתה צודק בהחלטה שלך".
במשך שנים שימש סגל ראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בירושלים. לפני כשנה הודיע על פרישתו, שתיכנס לתוקף בחודש הבא. הוא נחשב לשופט פלילי בעל ניסיון רב ששפט בתיקים מוכרים רבים. לצד זאת, הוא מוכר גם בשל אופיו התקיף במהלך דיונים. אחד מאותם תיקים היה בעתירה שהגיש קונטאר, המחבל שרצח שניים מבני משפחת הרן ושני שוטרים באפריל 1979 וחוסל בדצמבר 2015. במהלך מאסרו הוא למד לתואר ראשון והחל בלימודי תואר שני שכדי להשלימם ביקש כי יאפשרו לו לקיים שיחת טלפון עם חונך מאוניברסיטת באר שבע. שירותי הביטחון התנגדו לבקשה מחשש כי הדבר עשוי לפגוע בביטחון המדינה, אולם סגל סבר אחרת.
"תחושות אישיות כלפי נאשם כזה או אחר חייבות להיות מנוטרלות כשאתה בא לדון דין", אמר סגל כשהוא מתייחס לעבירה שבה הורשע קונטאר. "הוא היה ידוע לכולנו במעשה המזוויע שהוא ביצע בנהריה כלפי משפחת הרן. אין אזרח ישראלי שלא הזדעזע. הוא נכנס לאולם בית המשפט. צעיר, חזות חיצונית מרשימה ודובר עברית רהוטה. הוא ביקש ממני לשמוע מעט מילים על הרקע שלו".
בשלב זה, לדברי סגל, סיפר קונטאר: "הייתי נער בן 15, שהיתי בכפר בלבנון ביחד עם הוריי, אחיי ואחיותיי, בני משפחתי. עד שבוקר אחד הגיעו מטוסי חיל האוויר, הפציצו את הכפר שלנו ונותרתי לבדי. הוריי וכל בני משפחתי נהרגו. חשתי כילד תחושה של רצון לנקמה והתחברתי לחוליה אחרת שאיתה יצאנו וביצענו את המעשה שביצענו. זה הרקע שאותו אני מבקש מבית המשפט שיבין. מאז חלפו הרבה שנים, אני במקום שאני נמצא בו". סגל הוסיף כי "הוא גם אמר שהוא תומך בהסכם השלום עם הפלסטינים".
לאחר שתיאר את הרקע, שאל סגל: "מה כל כך מסוכן בשיחה טלפונית בין אסיר ביטחוני למרצה באוניברסיטה? במיוחד כשיכולים להאזין לשיחה. לא ראיתי לנגד עיניי סיכון שיכול להישקף משיחה כזו". לאחר מכן הסביר סגל את החלטתו להיעתר לבקשה של קונטאר, ונימק זאת בכך שלא מדובר בדיון על העונש שכבר נגזר על קונטאר אלא בדיון לגופה של בקשה. סגל תיאר כי עמדת המדינה היתה כי "היה חשש מהעברת מסרים שאי אפשר יהיה לפענח אותם, בשיחה בין קונטאר לבין החונך".
סגל אף הסביר כי העובדה שמדובר בתואר שני שכנעה אותו לאפשר את שיחת הטלפון. "לא סברתי ששב"ס ושירותי הביטחון עם כל האמצעים שלהם לא יכולים להשגיח על שיחת הטלפון בינו לבין החונך מאוניברסיטת בן גוריון, עד כדי כך שזה יכול לסכן את המדינה. אין לי הרהורי חרטה, אבל אני יודע שהעליון הפך את ההחלטה אחרי שהמדינה הגישה על כך ערעור", אמר.
"התחושה הראשונה הייתה אמפתיה מלאה לאדם שחטף מטוס"
בספטמבר 1995 המריאה באיראן טיסת פנים מנמל התעופה בטהראן. הדייל ריז'דה ג'אברי שלף אקדח, חטף את המטוס ואילץ את טייסיו לנחות בישראל. "חטפתי את המטוס כדי להסב את תשומת הלב העולמית למצב באיראן", אמר. הוא נעצר בארץ ונשפט בעבירת "שוד אווירי".
"חשתי חרדה, מטוס נחטף והגיע מאיראן תחת שלטון חומייני, סרט מתרוצץ לך בראש", סיפר סגל על הרגעים שבהם שמע על נחיתת המטוס בישראל. הוא העיד כי כשהחל המשפט, חש אמפתיה עמוקה כלפי הדייל. "הופתעתי מהמראה החיצוני שלו, קצת מבוהל קצת מפוחד, עדיין התחושה הראשונה היתה אמפתיה מלאה לאדם שחטף מטוס מאיראן כדי לצאת אל החופש. בפנים עמוק אפילו התחברתי אליו בלי שידע".
אחד מחברי הרכב השופטים ביקש לגזור על הדייל 15 שנות מאסר, אך סגל והשופט הנוסף צידדו במחצית העונש. "חלק מהדילמה המרכזית של שופט כשהוא יכול לפעמים כבן אדם, כמו במקרה זה, להזדהות עם הנאשם שעומד מולו. הסתכלתי עליו, הבטתי בו, האמנתי לו, אבל הייתי צריך לנטרל את הרגשות, זו החובה מספר אחת שמוטלת על שופט", אמר. כמה שנים אחרי המשפט קיבל הדייל חנינה והוא חי היום באילת, נשוי ואב לילדים.
"לא נכנס לרגשות"
משפט זכור נוסף בו שפט סגל הוא של דניאל מעוז שהורשע ברצח הוריו בירושלים ב-2011. אחת מגרסותיו של מעוז במשפט הייתה שהרוצח הוא אחיו התאום ניר, בעל DNA דומה לשלו. "אין ספק שזה מקרה יוצא דופן וחד פעמי שלא נתקלתי בו במשך יותר מ-30 שנות שיפוט שאני מכהן", סיפר סגל. "מה גם שהתאום עלה כעד תביעה וכל החקירה הנגדית הייתה להפנות כלפיו אצבע מאשימה".
סגל סיפר על הדיון בו תיאר מעוז כיצד באמצעות סכין ניקה את ציפורניו משיירי DNA. "איך אתה יכול להרגיש כלפי אדם שמספר את זה בקור רוח. כשבן מספר שכך התנהל בזמן שזוג הוריו שכובים על הרצפה עם עשרות דקירות על גופם, לא יכולה להיות שום תחושה אלא של זוועה".
הוא נשאל מדוע בסופו של דבר בחר שלא להאמין למעוז. "זו השאלה המקצועית הרגילה: איך אתה מאמין לעד? זו מיומנות שנרכשת, אתה בודק את מכלול הראיות שמוצגות, בודק אם יש סבירות בגרסה שהוא מוסר. אתה לא נכנס לרגשות".
"כמעט בכל תיק כזה אתה מתפתל בינך לבין עצמך יום ולילה"
ב-1994 התארגנה משפחת חדד מדימונה לחתונת הבת חבצלת. במהלך ההכנות התפתח ויכוח בין שחר לאב המשפחה, במהלכו נטל שחר נשק וירה למוות באביו. הוא הסגיר את עצמו לידי המשטרה ובחקירה התגלה כי האב נהג להתעלל במשפחה. שחר טען כי ירה באביו כדי להציל את המשפחה מידיו.
"המדינה הלכה לקראתו כברת דרך ארוכה בכך שבשל הנסיבות ומצבו הנפשי המירה את העבירה מרצח להריגה. חשבתי שהמדינה נהגה כראוי משום שלגזור על שחר מאסר עולם כפי שמתחייב (בעבירה של רצח, מ"ש וא"ס) נראה היה קשה מדי בנסיבות העניין", אמר סגל.
"אמנם יכולה להיות הבנה, אמפתיה, כאב וצער על ההתעללות הקשה שעברה המשפחה. אבל צריך לזכור כל העת שלבד מהעיקרון הידוע של קדושת החיים, אסור לנו בענישה מקלה מדי שלא לחשוש מפרשנות לא נכונה על ידי אנשים אחרים במצבי דחק ולחץ שלהם, שהם עלולים לחשוב בטעות שגם הם יכולים לפתור את הבעיה של המצוקה והלחץ שלהם על ידי נטילת חיים של אחר", הוסיף.
סגל תיאר את הדילמות שלו לפני גזר הדין. "כמעט בכל תיק כזה שיש בו דילמות כל כך קשות אתה מתפתל בינך לבין עצמך יום ולילה, ובסופו של דבר החברה מצפה ממך לתת את התוצאה. ואתה חייב לעשות את זה, לא לפני שאתה מונה את כל ההתחבטויות", הסביר. "אתה יכול להתהפך, יום אחד מרגיש ככה, יום אחד אחרת, ומקווה שאתה צודק בהחלטה שלך".