צ'רצ'יל הציל את העולם שיכור באמבטיה. אז ליפול על הסיגרים של ביבי?

נפתח בחידה. לו נתבקשתם לבחור מנהיג עולמי במי הייתם בוחרים מבין שלושת המועמדים הבאים:

המועמד הראשון הוא טיפוס המתרועע עם פוליטיקאים מושחתים ונעזר בברנשים מפוקפקים כדי להיבחר. הוא מתייעץ באסטרולוגים באופן קבוע, מחזיק מהצד שתי מאהבות, מעשן בשרשרת (סיגריות ומקטרת) ושותה בין שמונה לעשר כוסיות מרטיני ביום. המועמד השני כבר נבעט פעמיים ממשרה ממשלתית, סובל מדיכאונות, ישן עד הצהרים, שתיין מסור שתוקע חצי בקבוק ויסקי ליום. המועמד השלישי הוא גיבור מלחמה מעוטר, צמחוני נלהב, מתנזר מעישון ושתייה, חוטא מדי פעם בעוגות קרם ומעולם לא בגד ברעייתו.

את מי תעדיפו? בהמשך התשובה.

אודה ולא אבוש, טהרנות מבהילה אותי, התחסדות מגעילה אותי ומכיוון שאנחנו חיים בעולם משוגע אני רוצה לחזור אתכם לבסיס, לסיפור קין והבל. על פי ספר בראשית קין רוצח את הבל בשל קנאה. חז"ל ביקשו לרדת לרזולוציה פסיכו-אקטיבית יותר. במדרש בראשית רבה דנים חז"ל בסיבות שגרמו לקין לרצוח את הבל. דעה אחת טענה שקין רצח את הבל על רקע סכסוך מקרקעין, למי שייכת הקרקע, כלומר כלכלה. כסף. פרנסה. דעה שניה הציעה כי השניים רבו מי יישא לאישה את האחות שנולדה להם, כלומר על מין, סקס, יצר.

הדעה השלישית, הדעה התאולוגית, קבעה כי קין והבל נקלעו לריב על הסוגיה בשטחו של מי יוקם בית המקדש בעתיד. דהיינו, סכסוך לשם שמיים. ואותי לימד פעם איש חכם בירושלים שאפשר ליישב את שלוש הדעות. בכל פעם שאתם שומעים על סכסוך אידאולוגי, הסביר, חפשו כסף או אישה.

לכן, כשאני שומע את המילה דמוקרטיה ופגיעה בחופש הביטוי ביחס לראש הממשלה אני סובל ממעי רגיז. הרי אין עיתונאי אחד בישראל שמפחד מראש הממשלה, יש הרבה שמפחדים מנוני מוזס. בכל פעם ששמעתם על כלי תקשורת המבכה את מצב הדמוקרטיה, דעו שמתחת לפני השטח בעצם דיברו על כסף. כי כשמזיזים להם את העוגה הם מסתירים את הפגיעה בביזנס ומייצרים מצג שווא של פגיעה בחופש העיתונות.

"ישראל היום" הוא עיתון חרא, עיתון שלא משפיע על סדר היום אבל תפקידו בשוק התקשורת הישראלי עצום. ישראל היום אחראי למהפכה חשובה. הוא עצר את המונופול הדורסני של ידיעות, שם מקלות בגלגלי ההגמוניה ונתן, גם אם בקושי, ביטוי לצד אחר בציבוריות הישראלית. אין ספק שמבחינה איכותית, "מקור ראשון" עולה עליו אלא שכוחו של ישראל היום בתפוצה. עד הקמתו "ידיעות אחרונות" שלט שלטון ללא מצרים בשוק התקשורת, ברצותו המליך מלכים וברצותו הפילם.

אין ספק שהיחס לפרשת מוזס-נתניהו נטוע בדעה המוקדמת של הכותב. מחנה "רק לא ביבי" משוכנע שמקומו של נתניהו בכלא מעשיהו ואילו תומכיו, כמוני (אין טעם להסתתר, לא?) בטוחים - ואם לא בטוחים בוודאי מקווים - כי ראש הממשלה נפל קורבן למעשה סחיטה וההקלטות שביצע סייעו לו להתמודד. דבר אחד ברור, עד שלא ניחשף להקלטות המלאות, נדבר כולנו מתוך פוזיציה. רק מה, רצוי לפתור כמה טענות לוגיות מופרכות. מחד אני שומע זעזוע שנתניהו הלך לבחירות בגלל שיקולים עסקיים של מר אדלסון מפי אותם אנשים שעכשיו נורא מודאגים שנתניהו ניסה לפגוע בישראל היום כחלק מעסקה עם מוזס. והם אותם אנשים שרק לפני שלוש שנים תמכו באופן גורף בחוק ישראל היום. עכשיו, תסבירו לי איך זה מתכנס לטענה לוגית מוסדרת?

ואחרי שאמרתי בהכנעה שאני לא יודע מה יש עוד בקלטות אז מה אני כן יודע? אני יודע שב-20 שנה שלי כחלק מהתקשורת הישראלית, נתניהו לא זכה ליום אחד של חסד. נתניהו היה הפוליטיקאי היחיד שעמד מול "ידיעות" בשלושת העשורים האחרונים. אני יודע שנתניהו יכול היה לזכות לכבוד מלכים לו היה נכנע לחונטה, שובר שמאלה ומפנה יהודים מביתם. המשוואה פשוטה: עבור לשמאל, פנה יהודים וקבל את הפינוק. לא מסובך, פשוט וקל. אבל נתניהו לא נכנע. הוא לא נכנע לאובמה, הוא לא נכנע לתקשורת, הוא לא נכנע לרפש שהוטח בו כל השנים כי בניגוד לתודעה הכוזבת שעמיתיי מוכרים לכם, נתניהו לא מתקפל כל כך מהר.

אבל לא איתמם, לנתניהו יש גם הרבה חסרונות, הוא בטח לא צנוע ולא סגפן, ולא שסגפנות עושה עלי רושם כלשהו, ותיכף תבינו למה. אבל הנהנתנות של נתניהו ומשפחתו לא מעניינת אותי כל עוד לא נחצה הגבול הפלילי, אלא התפקוד שלו כראש ממשלה.

ואם כדי לנווט את הספינה, האיש רוצה לעשן סיגרים, מצדי שיעשן את כל קובה. הצפייה מראש הממשלה לעמוד בסטנדרט של שנות ה-50, צריף בנגב ומכנסי חאקי, מתאימה לנשף התחפושות של יאיר לפיד ולא למדינה שאזרחיה מחזיקים יותר מעשרה מיליארד דולר בחשבונות בשווייץ. אני כופר במחשבה שמנהיג חייב להתנהל כמו נזיר.

זוכרים את החידה בפתיחה? אז ככה. המועמד הראשון הוא פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנשיא האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה ואחד מגדולי הנשיאים בתולדות אמריקה. נואף, מעשן וטיפוס שידע לגנוב סוסים כשצריך. המועמד השני הוא סר וינסטון צ'רצ'יל שיקצר הזמן והמקום למנות את גדולתו. גדול המנהיגים במאה ה-20. ולמועמד השלישי קראו אדולף היטלר.

מעניין מה היו כותבים עמיתי הצדקנים על צ'רצ'יל. האיש היה נהנתן חסר תקנה במונחים של היום. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה קם בעשר, נכנס לאמבטיה ארוכה עם כוסית ומכתיב למזכירותיו תזכירים. צ'רצ'יל לא התבייש לבלות חופשות מפנקות על חשבון עשירי עולם. והיה כמובן אלכוהוליסט גאה.

בזמן שמינה את הגנרל ברנרד מונטגומרי למפקד הארמיה השמינית לפני קרב אל-עלמיין, אמר לו מונטי: "אני לא מעשן, אני לא שותה ואני ב-100% כושר".

צ'רצ'יל השיב: "אני שותה, אני מעשן ואני ב-200% כושר".

והוא אהב לשתות ולעשן. על פי הביוגרף שלו וויליאם מנצ'סטר, לא היה רגע ביממה שלא זרם אלכוהול בדמו. התפריט היומי כלל, שתיים-שלוש כוסות ויסקי (למרבה הפלא, לא סינגל מאלט אלא ג'וני ווקר אדום), כמה גביעי שמפניה (פול רוג'ר, היקב שלח לו ארגזים. בחינם), לפחות שני ברנדי קטנים וכוס אחת לפחות של ג'ין פלימוט – וורמוט. את ארוחת הבוקר הוא היה מתחיל עם כוס יין הוק ולפני ארוחת הערב נהג לשתות פורט משובח.

ואחרי כל ההנגאובר הזה, צ'ר'ציל הציל את העולם החופשי.

ובקטנה על צביעות, רשעות והיתממות. באתר זה פורסמה ידיעה על הקשר העסקי-חברי בין ראש המוסד יוסי כהן וארנון מילצ'ן (שנוצר בזמן חל"ת מהמוסד) ועל דרישת ח"כ יואל חסון לחקור את מינויו. מרשים. חסון, בדיחה פוליטית לא מצחיקה, שכח למר מילצ'ן את שירותו המסור עבור מדינת ישראל, שירות שלא ניתן לפרטו. חוקרים פה את ראש המוסד על פאקינג כרטיסים למריה קארי.

מוזר, כי איש מעמיתיי הערכיים לא דרש חקירה על הקשר בין ראש המוסד מאיר דגן ז"ל לראש הסי.איי.איי ליאון פאנטה. בסתיו 2010 סיפר פאנטה לתכנית "עובדה" איך העביר לו דגן דיווח כי הוא חושש שנתניהו וברק החליטו לתקוף באיראן. מאוחר יותר באותה שנה סיפר פאנטה לדיין, העביר לו דגן הדלפה על הערכת שר הביטחון אהוד ברק לאחר פגישה עם פאנטה כי האמריקנים לא יעשו כלום אם ישראל תתקוף באיראן. דגן העביר לראש הסי.אי.איי הערכה ששמע משר הביטחון בשיחה סודית. דגן חשף את הקלפים הישראלים. דגן חשב שהוא עשה את הדבר הנכון אבל מי שמו לעקוף דרג מדיני נבחר? והתקשורת? ישנה על האף.