יום שני האחרון. השעה 11 בבוקר. במעבר כרם שלום, הנמצא במשולש הגבולות ישראל-עזה-מצרים, נמצאות משאיות הסולר שיצילו בעוד זמן קצר את תושבי הרצועה מהפסקות החשמל הממושכות שסבלו מהן ואת שלטון חמאס מהצורך להתמודד עם הפגנות המוניות. מדובר במתנה של קטאר שהחליטה לממן את קניית הדלק הנדרש להפעלת תחנת הכוח של עזה, באופן שיאפשר לתושבים לקבל חשמל במשך לפחות שמונה שעות ביום ואולי קצת יותר. בשבועיים שלפני כן, נאלצו העזתים להסתפק בשלוש שעות חשמל ביממה בלבד לנוכח קשייה של תחנת הכוח לפעול בגלל מחסור חמור בדלק. הדלק מתברר, לא הועבר לרצועה בשל ויכוח קשה בין חמאס והרשות הפלסטינית סביב תשלום מס הבלו על הדלק שנקנה מישראל. כלומר שני הצדדים, טענו כי על היריב לשלם את מס הבלו. וכאן צריך לומר, החוצפה של חמאס שוברת שיאים חדשים.
שלטון חמאס גובה מס על כל סחורה שנכנסת לרצועה ממעבר כרם שלום (או מהמנהרות ברפיח), כולל על דלק. הסולר מפעיל את תחנת הכוח וכך התושבים מקבלים חשמל לבתיהם. אולם חמאס מסרב לשלם את המחיר המלא על הדלק שעזה זקוקה לו (תחנת הכוח) ודורש מהרשות לעשות זאת. אלא שברמאללה הבינו שחמאס למעשה מפיק רווח על כסף שהרשות משלמת כדי שיהיה לאזרחי הרצועה שבשליטת חמאס, מספיק חשמל. ומכאן בעצם באה ההחלטה של הרשות להפסיק לשלם במקום חמאס.
ההחלטה של הרשות והסירוב של חמאס, יצרו כאמור מצוקה חסרת תקדים. בקור ממוצע בלילות של 4-10 מעלות, ניתן לדמיין מה עבר על העזתים. המצוקה הזו הוציאה אלפים מהם לרחובות ביום חמישי שעבר ובישראל כבר החלו להישמע קולות בדבר "אביב עזתי", או "אינתיפאדה נגד חמאס". המציאות כרגיל הייתה מורכבת יותר. תושבי הרצועה אמנם אינם תומכים נלהבים של חמאס ברובם אך הדרך עד להתקוממות עממית רחוק, אולי אפילו רחוק מאוד. "הזעם היה נגד כולם", סיפר לי ע', תושב העיר עזה. "התושבים כאן כעסו בעיקר על חמאס והרשות. וכל אחד כמובן על זה שהוא מתנגד לו. תומכי פתח זעמו על חמאס, תומכי חמאס כעסו על הרשות הפלסטינית. אבל זו לא הייתה אינתיפאדה או משהו דומה". ואמנם, חידוש העברת הדלק ביום שני העלים לגמרי את ההפגנות נגד חמאס.
ובכל זאת היה בהפגנות הללו משהו שהצליח להלחיץ את חמאס ואינו מבשר טובות מבחינת הארגון. היציאה של האלפים לרחובות הייתה ספונטנית - ללא יד מכוונת של פתח. זעם טהור של תושבים שחיים בתנאים מחפירים ורוצים שינוי. לעת עתה הניצוץ שהדליק את המחאה כובה, בעזרתה האדיבה של קטאר. השאלה מתי יבוא הניצוץ הבא - בצורת בעיות חשמל, מים וכו'. צריך לומר כאן בהקשר הזה, שבעבר כבר שלחה קטאר אספקת חירום של דלק לרצועה. אולם היא עשתה זאת דרך מעבר רפיח המצרי. הקטארים גילו אז לתדהמתם שחלק גדול מהמשלוח האחרון של הדלק שהועבר לעזה ממצרים במימון קטארי, התאדה לו ונעלם אי שם במרחבי סיני, בדרך שבין סואץ למעבר רפיח. מכאן בעצם הבחירה שלהם לפנות אל הצד הישראלי שמיהר לשתף עמם פעולה: דוחא הבטיחה כי תעביר את הכסף עבור הדלק ובימים אלה מילתו של השגריר המיוחד של קטאר לעזה, מוחמד אלעמאדי, שווה לא מעט.
ואכן מי שפועלת לא פחות מקטאר כדי למנוע את "הניצוץ" הבא, היא ממשלת ישראל. כן כן, אותה ממשלת ישראל עליה נמנה שר הביטחון ליברמן ("נחסל את הנייה תוך 48 שעות") ושבראשה עומד בנימין נתניהו. ביקור במעבר כרם שלום ממחיש זאת בצורה חד משמעית: עשרות משאיות שפורקות סחורה בקצב מסחרר, חלקן למסוף הדלקים, אחרות למסוף "גב אל גב". בממוצע עוברות כאן 800 משאיות ביום, על אף שהמעבר ערוך להעביר קרוב ל-1000. הסחורה במסוף הדלקים עוברת ישירות בצינורות לצד העזתי. בעוד הסחורות הרגילות נפרקות ועולות על משאיות המוגדרות "סטריליות"- כאלה שנהגיהן והמשאיות עצמן עברו "הכשר" ביטחוני. נהגים פלסטינים מסיעים את המשאיות האלה לצד העזתי ושם הן מועמסות על משאיות עזתיות לכל דבר שמעבירות את הסחורה ליעדים השונים ברצועה. באחת הרחבות של המעבר מונחים טונות על טונות של מלט, שממתינים לעלות על המשאיות הסטריליות ולעבור לעזה. הסחורה הזו מיועדת לשיקום בתים שנהרסו במהלך "צוק איתן". אך לא צריך להיות תמימים. חלק מהמלט שישראל מאפשרת להכניס לרצועה, ישמש גם לבניית מנהרות התקפיות נגד ישראל. בימים אלה שוקדת ישראל על הקמתו של מסוף אגריגטים חדש, מרשים, שיעביר חומרי בנייה לרצועה ללא צורך בשיטת "גב אל גב". מי שמפקח ביטחונית על הצד העזתי, הוא כמובן חמאס. העמדות של הארגון מסביב למעבר נראות היטב מהצד הישראלי, גם בעין בלתי מזוינת. הוא אחראי על בדיקת הנהגים והמשאיות וחמאס הוא זה שמונע את האפשרות של פיגועים במעבר כרם שלום.
וזה בעצם הפרדוקס שעמו מתמודדת ישראל. מצד אחד היא אינה רוצה שרצועת עזה תיקלע למצוקה חריפה מדיי. במצב שכזה, ישנה סבירות יותר מגבוהה שחמאס ינסה להסיט את דעת הקהל ויפתח במלחמה נגד ישראל. מכאן בעצם הניסיונות הישראלים להותיר את עזה "מעל המים" ולא לאפשר לה לטבוע. מצד שני, מעבר כרם שלום והסחורות המועברות בו מסייעים לחמאס להמשיך בהתעצמותו הצבאית כדי להיערך למלחמה הבאה נגד ישראל. ויש כאן גם צד שלישי - חמאס בינתיים, רק בינתיים, עושה כל מה שרק ניתן כדי לשמור על שקט מול ישראל. הוא אינו מעוניין במלחמה והוא מראה זאת גם לצד הישראלי בשלל דרכים.
יממה לפני כן, ביום ראשון, נורו יריות לעבר כלי הנדסי ישראלי שפעל על הגבול. ישראל משקיעה כאן מאמץ הנדסי יוצא דופן בניסיון לגלות מנהרות. לא ברור מי עמד מאחורי הירי אך אין מדובר בחמאס. ועדיין התגובה הישראלית כוונה היישר לארגון - תוך זמן קצר צה"ל השמיד עמדת חמאס שממוקמת בסמוך כדי להעביר לארגון מסר בדבר אחריותו בגזרה. חמאס מצדו (חטיבת רפיח של הזרוע הצבאית בפיקודו של מוחמד שבאנה) נמנע מתגובה. לא צריך להתרשם יתר על המידה מההבלגה הזו: ברגע שנרשמת תקרית עם ישראל, אנשי חמאס על הגבול, מקבלים את הפקודה לעזוב את העמדות עד יעבור זעם.
הפריסה של חמאס באזור מרשימה למדיי. הזרוע הצבאית, עיז א-דין אל קסאם, עברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. זה כבר לא עוד ארגון טרור: מדובר בצבא קטן, שלומד את ישראל ונערך לקראת עימות נוסף עמה. הזרוע פועלת לפי אזורי פעולה - לכל תא שטח החטיבה או הגדוד שלו. באזור הגבול יש לכוחות חמאס פטרולים, עמדות תצפית בכל כמה מאות מטרים, וגם עתודות. לכל אלה צריך להוסיף את "הכוחות המיוחדים" - הנוחבה, יחידת צוללים (קומנדו ימי), מודיעין שמשתמש בשלל אמצעים - החל ממשקפות פשוטות וכלה בטיסנים, רחפנים וכיו"ב, יחידת מנהרות וכמובן אמצעי לחימה מתקדמים, כמו טילי נ"ט, רקטות לשלל הטווחים ועוד.
כל אלה מחכים ליום פקודה שקשה לדעת מתי יגיע. כרגע נראה שכל המעורבים - חמאס, ישראל ואפילו מצרים ומחוז סיני של דאעש, מעוניינים בשמירה על השקט בין עזה לישראל ובין סיני לישראל. אפילו אנשי דאעש נמנעים מלירות לעבר הישראלים על אף שיש ביכולתם לעשות זאת ועל אף שהם חושדים כי ישראל מעורבת בחלק מהפעולות המצריות נגדם. השאלה מה יגרום לאחד הצדדים להפר את מערכת האיזונים והבלמים שהתפתחה כאן במשולש הגבולות. האם יהיו אלה בדואים תושבי סיני שיחליטו לתקוף את ישראל, ואולי חברי הארגונים הג'יהאדיסטים בעזה? או שמא בכירים שאפתניים בחמאס, כמו יחיא סינוואר והחבורה שמקיפה אותו, שיחליטו לצאת למבצע נוסח חטיפת גלעד שליט, שאולי ישפר את מעמדם בתוך הארגון אך צפוי להמיט אסון על תושבי הרצועה.
