לפני שנתיים נולדה כרמל, בתי הבכורה. אני זוכרת שכאשר מלאו לה עשרה ימים. בן זוגי כבר חזר לעבודה ופתאום - "קפיצת גדילה". לא הכרתי אז את המונח הזה ולא הבנתי מה קורה. למה הילדה עצבנית ולמה היא כל הזמן רוצה לאכול? הייתי גמורה, עצובה, עצבנית ורק ספרתי לאחור את הדקות עד שבן הזוג יחזור מהעבודה. ברגע שהוא חזר הוא קיבל לידיו תינוקת צווחת ולקחו לו כמה שניות להתאפס ולהבין שאמנם חזר מיום עבודה ארוך, אבל יום העבודה האמיתי רק התחיל. ימים אחדים לאחר מכן יצאתי לכמה שעות, אני אפילו לא זוכרת מה היה המאורע החגיגי, והוא נשאר לבדו עם הילדה. חזרתי אחרי חמש שעות ומצאתי אותו רצוץ וחסר אונים. באותו הרגע הוא הבין.
בהחלטה משותפת חזרתי לעבודה לאחר 14 שבועות ובן זוגי נשאר עם כרמל 14 שבועות נוספים. ברור שזה לא היה פשוט -לא הניתוק, ולא תזמון ההנקות (שנייה לפני היציאה, התאמת שעת החזרה הביתה והשאיבות במהלך העבודה), אבל אין לי ספק שזה היה שווה את זה כי זה תרם לחיזוק הקשר בין כרמל ובין אבא שלה. זה היה שווה כי לא יצאתי משוק התעסוקה והמשכתי לעסוק בדברים שאני אוהבת והם חלק ממני ומהווים אבני דרך בקריירה שלי. זה היה שווה כי אני לא אגיע למצב של תלות כלכלית באף אחד. זה היה שווה כי לכרמל תהיה דוגמה של מערכת יחסים חזקה ושוויונית גם בבית וגם מחוצה לו. זה היה שווה כי זה תרם לחיזוק הקשר ולשותפות ביני לבן זוגי. אני מבטיחה לכם שהוא לעולם לא יחשוב שחופשת לידה פירושה לשבת רגל על רגל, לראות מרתון סדרות ומדי פעם להחליף איזה חיתול, והוא מעריך אותי ואת היכולת שלי לעשות גם וגם בדיוק כמו שאני מעריכה אותו.
לאחרונה צובר תאוצה הדיון על אודות הארכת חופשת הלידה, לנשים כמובן. קמפיינים כמו "14 שבועות זה לא מספיק" זכו לחשיפה בכל אמצעי התקשורת ולאחרונה עלו לכותרות שתי הצעות חוק בנושא של חברי כנסת מסיעת המחנה הציוני. הצעת החוק הראשונה היא של ח"כ מרב מיכאלי וזוהי הצעת החוק הראשונה שמכירה בחשיבות של שני ההורים בגידול הילד שהביאו לעולם. הצעת החוק מחייבת את הגבר לקחת שלושה חודשים חופשת לידה וכן מאפשרת להורים לחלוק ביניהם שלושה חודשים נוספים. הביקורת על הצעת החוק הזו נוגעת להיתכנות התקציבית שלה, אבל הממשלה הנוכחית כבר אישרה תקציבים גדולים יותר לנושאים הרבה יותר מגזריים. הארכה ושוויון בחופשת הלידה הוא נושא שנוגע לכל אדם במדינה הזו שמחליט להביא ילדים לעולם. מעבר לכך, המשק רק ירוויח משילוב אמיתי של נשים בשוק התעסוקה כשוות ערך.
ההצעה השנייה היא של ח"כ מנואל טרכטנברג המאפשרת לאימהות להאריך את חופשת הלידה ל-11 חודשים, מתוכם חמישה חודשים בדמי לידה חלקיים למי שחוזרת לעבודה בצורה הדרגתית. האמת היא שהחזרה המדורגת לשוק התעסוקה היא מדיניות טובה וניתן לראות ניצנים שלה בשוק הפרטי, אפילו בישראל, כדוגמת "אינטל". בחברה דווח כי המדיניות הפחיתה משמעותית את אחוז הנשים אשר עזבו את החברה לאחר הלידה.
החוק עדיין לא פותר את אחת הבעיות המרכזיות של נשים הנובעת באופן ישיר מחופשת הלידה והיא אפליה בשוק התעסוקה. בהצעת החוק, ח"כ טרכטנברג מציע לחייב גברים לצאת לשבוע בודד של חופשת לידה ומאפשר להם לקחת שלושה שבועות נוספים כחופשה ללא תשלום. מדובר בהתחלה יפה אך ממש לא מספקת.
מעסיקים רואים כיום בנשים נשואות בסוף שנות ה-20 לחייהן כסיכון ויעדיפו לשכור גברים. אני מגיעה מעולם ההיי-טק ומוצאת את עצמי בין הנשים הבודדות באזור פעם אחר פעם. לא מעט פעמים ניהלתי דיון עם סטארט-אפיסטים צעירים אודות העסקה של נשים. אני יכולה להבין את החשש של מיזם צעיר הכולל חמישה אנשים שעושים הכול ועובדים מסביב לשעון לאבד פתאום את אחד מחברי הצוות לתקופת זמן של מינימום שלושה חודשים וחצי. הטיעונים שלי בדבר העובדה שעובדים בהיי-טק עוזבים מקומות עבודה בממוצע אחת לשנה וחצי ושאימהות המרוצות ממקום העבודה ומהיחס אליהן יהיו הרבה יותר נאמנות למקום העבודה שלהן, לא עומד אל מול הפחד לאבד כוח עבודה יקר (ולא מלשון כסף) לתקופת הזמן הזו. גם הטיעון שמה שאם מספיקה לעשות ביום נתון עד שלוש בצהריים שווה לעבודה של שלושה רווקים מסביב לשעון בדרך כלל לא מספיק משכנע.
הפתרון האמיתי היחיד הוא לאזן את "מגרש המשחקים" לחייב גם גברים לצאת לחופשת לידה. התוצאה לא תהיה רק שנראה יותר נשים בשוק התעסוקה ובעמדות בכירות. התוצאה תהיה גם מעורבות גדולה יותר של גברים בחיי ילדיהם, ניתוק התלות הכלכלית של נשים רבות בבני זוגן ושיפור מערכות היחסים בין בני הזוג עצמם.
אם רוצים לאפשר לנשים לאזן בין קריירה והורות צריכים לדאוג שתהיה להן הזדמנות אמיתית לבנות קריירה. לשם כך צריך שהן לא יופלו לרעה בשוק התעסוקה ושהן לא ישתכרו 60% מהשכר של בני הזוג שלהן במקרה הטוב, כך שיהיה להן כדאי כלכלית לחזור לעבודה. זה יקרה רק אם נתחיל לנטרל את הנושא הזה שמפחיד את המעסיקים - חופשת הלידה. זה יתאפשר רק אם גברים יחויבו בחופשת הלידה בדיוק כמו נשים.
רק אז מעסיקים יפסיקו להסתכל על נשים נשואות בגילאי ה-30 פלוס כסיכון, כי כבר לא יהיה הבדל בין העסקה של גברים ונשים בגיל הזה. מי יודע, אולי השוויון בחלוקת הנטל יחלחל גם להמשך הטיפול וגידול הילדים ונשים יוכלו לאזן בין קריירה והורות לא בגלל שהאריכו להן את חופשת הלידה, אלא כי יהיה להן שותף בגידול הילדים.
הכותבת היא מנהלת הפיתוח העסקי של קרן OurCrowd