פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין פוטין לטראמפ: אוקראינה מתכוננת לעידן חדש - ולגרוע מכל

      ממשל אובמה העניש את מוסקבה על סיפוח קרים והתמיכה שלה בבדלנים, אך הנשיא הנבחר סבור כי רוב תושבי חצי האי מרוצים משלטון רוסיה ועלול לנטוש את קייב לבדה. שלוש שנים אחרי המהפכה שהבטיחה רבות, אוקראינה מגיעה לצומת דרכים - עם מעט מאוד אפשרויות

      בין פוטין לטראמפ: אוקראינה מתכוננת לעידן חדש - ולגרוע מכל
      צילום: סרטוני גולשים, עריכה: יאיר דניאל

      ג'ו ביידן, שמסיים ביום שישי שמונה שנות כהונה כסגנו של ברק אובמה, בחר בביקורו הרשמי האחרון להגיע לאוקראינה. מאז המהפכה הפרו-אירופית שהתחוללה ברפובליקה הסובייטית לשעבר לפני שלוש שנים, נחת בה סגן נשיא ארצות הברית לא פחות מחמש פעמים. הוא גם שמר על קשר טלפוני הדוק עם הנשיא פטרו פורושנקו, שהחליף את ויקטור ינוקביץ' שנמלט על חייו לרוסיה. על פניו היה זה יכול להיות ביקור פרידה שגרתי מממשל שאותו טיפחה וושינגטון תוך כדי פריטה על עצביה של מוסקבה, אך היו בו מסר ברור גם לנשיא הנבחר דונלד טראמפ.

      מדיניות החוץ של טראמפ, כפי שהציג אותה במהלך הקמפיין שלו ומאז שנבחר בנובמבר, אינה קוהרנטית ומכילה סתירות רבות - אולם כיצד שלא מסתכלים עליה, היא אינה מבשרת טובות עבור קייב. זה התחיל כשהמועמד הרפובליקני התייחס כמובן מאליו לכך שחצי האי קרים סופח לידי רוסיה. "אני חושב שתושבי קרים מעדיפים לחיות תחת רוסיה, וצריך גם לקחת את זה בחשבון", הסביר טראמפ בריאיון עוד בחודש יולי. כהרגלו הוא לא פירט על בסיס מה טען את שטען, אך אולי אימץ ללבו את עמדת הקרמלין ואת נתוני משאל העם החפוז והמאוד לא-חופשי שהתקיים בחלוף שבועות ספורים מהרגע שכוחות רוסיים השתלטו על חצי האי מבלי שצבא אוקראינה מהווה יריב כלשהו.

      נשיא אוקראינה פטרו פורשנקו וסגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בקייב, 16 בינואר 2017 (רויטרס)
      שמרו על יחסים קרובים. פורושנקו וביידן בפגישתם האחרונה (צילום: רויטרס)

      ולדימיר פוטין השווה את חשיבותו של קרים לעם הרוסי לחשיבות הר הבית בעיני היהודים והמוסלמים, והבטיח להתייחס לכך בהתאם מעתה ועד עולם, אך המערב פחות השתכנע מהאמת ההיסטורית השנויה במחלוקת שהציג נשיא רוסיה - ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה השיתו עיצומים על בכירים בממשלו ועל גופים כלכליים וצבאיים אחרים, כדי להבהיר לפוטין שבמאה ה-21 כיבוש שטחים זרים אינו עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי.

      היו שהעדיפו לראות בתגובה הדיפלומטית והכלכלית שהוביל ברק אובמה סימן לחולשה, אולם הם ככל הנראה שכחו, או התעלמו, מהעובדה שמהלך דומה אירע גם בגיאורגיה כבר ב-2008. היה זה נשיא רפובליקני, ג'ורג' וו. בוש, שהחזיק באותה תקופה בעשרות אלפי חיילים בעיראק אך הסתפק בגינויים בלבד למלחמה שריסקה רפובליקה סובייטית לשעבר אחרת בתוך חמישה ימים בלבד. בדומה לתרחיש האוקראיני העתידי, גם אז נגסה רוסיה בשטח של מדינה ריבונית ועצמאית - המחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה - אם כי באופן פחות רשמי.

      למרות הביקורת כלפי אובמה, שהגיעה גם מצד הרפובליקנים וגם מצד הדמוקרטים, התגובה האמריקנית לסיפוח קרים ולמלחמה שמנהלים הבדלנים הפרו-רוסים במזרח אוקראינה הייתה הגיונית - ויעילה. הכלכלה הרוסית נפגעה קשות בעקבות צעדי הבידוד המערביים, וגם בשדה הקרב ניאותו המורדים המציודים היטב להיעצר בקו החזית שהתקבע בפברואר 2015 אחרי הסכם מינסק. ההסכם צמצם משמעותית את היקף האלימות, אולם חוסר העניין שמביע טראמפ בסיפוח קרים, נכונותו להסיר את הסנקציות והזלזול בנחיצות נאט"ו מערערים שוב את הביטחון השברירי של קייב.

      טנקים של צבא אוקראינה מתקדמים לעבר הגבול של חצי האי קרים לנוכח המתיחות מול רוסיה. 12 באוגוסט 2016 (AP)
      באוקראינה עדיין חוששים מפלישה כוללת. טנקים רוסיים בתרגיל בקרים (צילום: רויטרס)

      קשה להוכיח קשר ישיר בין השניים, אך עובדה היא שבשבועות האחרונים חלה הסלמה בלחימה בין צבא אוקראינה, שהתחנן לקבל נשק אמריקני מתקדם יותר אך זכה רק בציוד בסיסי ובאימונים, לבין המורדים המזוינים בכלי נשק רוסיים. מוסקבה עדיין מכחישה בתוקף כי היא מסייעת לבדלנים או שולחת כוחות משלה, למרות כל תצלומי הלוויין והעמדה הברורה של נאט"ו. אפשר לראות את אוקראינה כמולדת ה"פייק ניוז", החדשות המזויפות שמציפות את רחבי העולם, כמו גם את ארצות הברית.

      פוטין הפך לאומנות את הכחשת המציאות, גם אם היא מוצגת שחור על גבי לבן, ומי כמו טראמפ יודע זאת טוב יותר. שני האנשים שאמורים החל מיום שישי לנהל יחד את העולם מסכימים על דברים רבים, ובראשם סירובם לקבל את מסקנות סוכנויות המודיעין האמריקניות בדבר הסיוע שהגישה רוסיה למועמד הרפובליקני.

      כשאלו פני הדברים, קשה לשכך את החרדה המתגברת בקייב מפני העתיד לבוא. ברוסיה מציגים את שכנתם ממערב כפרנואידית, אך אוקראינה עדיין מאמינה כי פלישה כוללת היא אפשרות לא מופרכת. אז כשארצות הברית צועדת אל הלא-נודע - בניגוד לטראמפ, בכירי ממשלו הבהירו בשימועים שעברו בסנאט כי הם רואים ברוסיה איום וכי נאט"ו חשובה לביטחון של ארצות הברית, כהמשך לקו של הממשל היוצא עם תיקונים רפובליקניים קלים - אוקראינה פונה לגופים בינלאומיים שירדפו את רוסיה.

      פצועים בהפגנות נגד הממשלה בקייב, אוקראינה, פברואר 2014 (רויטרס)
      ההישגים של המהפכה עדיין לא הגיעו. המחאות בכיכר מיידן, 2014 (צילום: רויטרס)

      השבוע תבעה אוקראינה את רוסיה בבתי הדין בהאג בטענה כי היא מסייעת לטרור באמצעות העזרה שהיא מגישה לבדלנים, כדי להפעיל עליה לחץ. הניסיון מראה כי לרוב לדברים אלו יש השפעה הפוכה על פוטין, שעשוי לנסות לבחון את השטח במתקפה חדשה של המורדים במחוזות לוהנסק ודונייצק או להמשיך במתקפות הסייבר החביבות עליו - בחודש שעבר הושבת החשמל בקייב הבירה במתקפה מסוג זה.

      בקרוב תציין אוקראינה שלוש שנים למהפכה בכיכר מיידן, שהייתה אמורה לקרב אותה לאיחוד האירופי ולמערב, אך כיום היא נמצאת בצומת דרכים קריטי. האיחוד עסוק בצרותיו, הכוללת את פרישתה של בריטניה ועלייתן של מפלגות לאומניות המחבבות את רוסיה, וצירופה של אוקראינה מוכת השחיתות והריכוזיות אינו בא בחשבון. יתרה מכך, מדינות רבות באיחוד מתחילות לפקפק ביעילות הסנקציות על רוסיה, שבעיניהן פוגעות גם בהן.

      בתום הפגישה הרשמית האחרונה עם ביידן, הזהיר פורונשקו כי אוקראינה עשויה לאבד בקרוב אמונה באיחוד. אחרי אלפי הרוגים ומדינה שסועה, אפשר להבין את האכזבה בקייב מכך שבבריסל לא ממהרים לשלבה, אם כי לא ברור מה האלטרנטיבה שנותרה לאוקראינה. המרוויחה הברורה ממהלך כזה תהיה שכנתה השנואה ממזרח, שצופה בהנאה בהתפוררות הסדר העולמי שעוצב מאז קריסת ברית המועצות לפני כרבע מאה.