"התרוממתי באוויר מעוצמת המכה ואיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי הייתי בתוך שלולית ועשן יצא מהרגליים שלי. כששואלים אותי איך זה מרגיש כשברק פוגע בך, אני עונה להם שזה מרגיש מטוגן". דובי אקריש, בן 47 מחצור הגלילית שרד פגיעת ברק. הוא מספר על החוויה עם הרבה הומור, אבל האמת היא שזו היה אירוע טראומטי וקשה. אירוע משנה חיים.
בבוקר שבעה בינואר לפני שנתיים, יצא אקריש, הבעלים של חברת גרירה, לחצר העסק אותו הוא מנהל בעיר מגוריו. כשראה את הגשם השוטף בחוץ, הוא חזר ולקח מטריה, מעשה שכמעט ועלה לו בחייו. הוא עוד זוכר שראה את הברק רגע לפני שפגע במטריה, רגע לפני שאיבד את ההכרה. "הידיים מתכווצות, השיניים נוקשות, השרירים מתקשים". הוא משחזר.
אקריש הובהל לטיפול נמרץ בבית החולים זיו בצפת, הוא זוכר ששמע את הרופא ההמום מתייעץ עם קולגה מבית החולים בילינסון. מאוחר יותר הרופא יודה בפניו שמעולם לא טיפל בפגוע ברק. "אין כל כך מה לעשות נגד הכאבים", אומר אקריש. "זה שעות של כאבי תופת. הגוף מרגיש שהרגליים יוצאות החוצה ואין מה לעשות, רק לקבל המון זריקות וולטרן". לאחר כמה ימים הוא החל להתאושש, וכעבור כמה שבועות היד שהחזיקה את המטריה החלימה אט אט. "אחרי שלושה חודשים חזרתי לעצמי", הוא מנסה להתעודד, אבל עד היום היד שלו חלשה משהייתה.
רבים ודאי יחשבו שלאקריש היה לו מזל גדול, פגיעת ברק הרי יכולה להרוג בקלות. אבל אקריש דווקא מרגיש מקולל ובראש שלו מתרוצצת מאז הפגיעה שאלה אחת: "למה אני?". תקופה ארוכה הוא נשא צלקת נפשית, בכל פעם שסופת ברקים משתוללת בחוץ, החברים דואגים לו, מזהירים אותו ובודקים לשלומו. ספק צוחקים, ספק חוששים. אפילו ניצוץ של מנורת פלורסנט נדלקת הקפיץ אותו. "אבל למדתי מזה משהו", הוא מספר. "הייתי אדם עסוק, בעלים של כמה חברות ומעסיק של קרוב ל-60 איש. אחרי שהשתחררתי מבית החולים עצרתי רגע, עשיתי חושבים, שיניתי מסלול". מאז המקרה הוא עובד פחות ואת זמנו הפנוי הוא מקדיש לטיולים ברחבי העולם עם חמשת ילדיו. "היום כולנו יכולים לצחוק על זה, הילדים משוויצים לחברים שלהם ושרים לי את השיר 'איש הברק'".
המקרה של אקריש נדיר. בישראל מדווחים מקרים בודדים בלבד של נפגעי ברק. רובם ככולם לא שרדו את עוצמת המכה. בכל זאת, מדובר בזרם של כ-300 אלף אמפר, וברגע נתון משתחרר מברק זרם השקול לכל יצור החשמל של ארצות הברית.
מזג האוויר בישראל גם נחשב ליציב יחסית ולא נוהג לספק לנו דרמות מעין אלה. אבל כל זה עלול להשתנות. חברת החשמל עוקבת מדי שנה אחרי כמות הברקים והדוחות שלה מספרים על זינוק דרמטי. נתונים כמו אלה של השנתיים האחרונות לא נראו מעולם במחוזותינו. בחודש דצמבר האחרון נמדדו ברחבי הארץ 7,450 ברקים, כאשר הממוצע לדצמבר הוא 2,250 בלבד. גם בחורף הקודם התחוללה בשמיים דרמה עצומה, וביום אחד בחודש אוקטובר נמדדו 16,800 ברקים כשהממוצע העונתי לחודש אוקטובר כולו הוא 3,380 ברקים. אם המגמה הזו תמשך, החורפים שלנו עומדים להיראות ולהרגיש אחרת לגמרי.
"יש ימים ושעות חריגים במיוחד" מאשרת מנהלת מעבדת חשמל למחקר ופיתוח, רודיקה הידה, מחברת חשמל. המעבדה תחת ניהולה פרסה ברחבי הארץ גלאים שעוקבים בזמן אמת אחרי ברקים ברדיוס של אלפיים קילומטרים ומזרימים מידע למחשב המרכזי של חברת חשמל, הממוקם בנשר. כמות ברקים כמו זו שמופיעה לאחרונה היא חריגה מאוד, מודים גם בחברת חשמל. "קשה לתת מענה מראש לכל התקלות שיכולות להיות אבל אנחנו יכולים לפחות לדעת שזה מתקרב", אומרת הידה. "לכן כשמתחילה עונת הגשמים אנחנו מתחילים לבדוק כל שעה ושעתיים, לראות מה שקורה ולהיות עם היד על הדופק. אנחנו רואים און¬ ליין איפה הברקים והאם הם מתקרבים למדינת ישראל ואם מדובר בברק אחד או בכמות גדולה".
הברקים שמגיעים לישראל מכיוון הים התרכזו בסופות האחרונות באזור המרכז, הוד השרון, תל אביב והאזור. "אבל בדרך כלל הברקים מתרכזים דווקא לכל אורך החוף, בעיקר מצפון ועד לחדרה, זה האזור הכי פגיע". מניתוח הנתונים האחרונים, היא חוששת, עולה כי לא מדובר במקרים יוצאי דופן, אלא בשינוי מגמה. "אנחנו חושבים שיכול להיות שיהיו עוד מקרים חריגים. האירועים כבר לא מתפזרים למשך כל העונה בחורף, אלא ממוקדים לימים מרוכזים".
מי שמתרגש מהמציאות החדשה בשמיים הוא חובב מזג האוויר טל ברנע, בן 24 מנתניה. "חודש כמו דצמבר לא ראיתי מעולם", הוא מדווח בהתלהבות. ברנע הוא מה שמכונה 'צייד ברקים', שיודע מגיל צעיר לקרוא מפות סינופטיות ולפענח מכ"מים שונים. חמוש במצלמה הוא יוצא לשטח בימים שרובנו נעדיף להסתגר בהם בבית. ברנע התחיל לצלם ברקים בשנת 2005, עוד כשהיה תלמיד בחטיבת הביניים. בהתחלה היה מתעד את ברקים מחלון ביתו, מסתגר בבית וחושש להיחשף לסופות. "כשהייתי ילד עדיין פחדתי, ולא יצאתי לשטח, אבל בהמשך למדתי מה הסיכונים והתחלתי לרצות לצאת החוצה יותר ויותר". ככל שחלפו השנים הוא למד איך להיזהר ורכש ציוד משוכלל. באמתחתו עשרות תמונות מרהיבות וסרטוני וידאו מהארץ ומהעולם של מכות ברק.
"כמה שהברק יהיה יותר חזק, כמה שהברק יהיה יותר קרוב, ככה אני אהיה מרוצה יותר", הוא מספר בהתלהבות. לא מזמן באחד ממארבי הברקים שלו הוא נקלע לסופה חזקה. הברק פגע לא רחוק ממנו, והוא הרגיש את גל ההדף. "ידעתי שאם אני לא ארוץ לרכב שלי, זו בעיה. האוטו זה האזור הכי מוגן, כי יש סביבו אזורים מסביב יותר גבוהים".
בכדי לדעת איך להיזהר, צריך להבין מהו ברק. "ברק זה קצר חשמלי, ניצוץ שקורה באטמוספרה בין הענן לקרקע" מסביר פרופסור קולין פרייס מבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. "הברק מתרחש כתוצאה מההבדלים בין המטען החשמלי בתוך הענן והקרקע". פרייס מסביר שהברק מחפש להתפרק, והוא ימצא לשם כך את המקום עם המוליכות הטובה ביותר והבולטות הגבוהה ביותר על פני השטח. עדיף שזה לא יהיה אתם. "ברק יכול לחצות אפילו עשרה קילומטרים מאזור הענן, לנטות הצידה ולהמשיך לקרקע".
פרייס מקדיש את חייו לחקר הברקים. הוא עוד מהסס לקבוע נחרצות כי הנתונים המפתיעים של השנים האחרונות מלמדים על שינוי אקלימי קיצוני, אבל לדבריו זו בהחלט אפשרות סבירה. "גילינו שלכל עלייה של מעלה בטמפרטורה תוביל לעלייה של עשרה אחוז בברקים בכל כדור הארץ". אבל בכדי לקבוע שאנחנו עומדים בפני עידן חדש יש צורך בהיסטוריה ארוכה יותר של מדידות. "בעולם התחילו למדוד ברקים לפני בערך 15 שנה, בישראל הרבה פחות מזה. עוד אין מספיק נתונים". ועדיין, בכל העולם נרשמת מגמה של התעצמות בסופות כתוצאה מההתחממות הגלובלית. "יכול להיות שזה קורה גם כאן בארץ", הוא אומר.
ברחבי העולם גם מדווחים על יותר ויותר מקרים של אנשים שנפגעו מברק. קשה להעריך האם הסיבה היא עלייה בכמות האוכלוסייה, או שינוי אמיתי של אקלים, אבל הנתונים חד משמעיים: "באפריקה, בהודו ובדרום אמריקה, אנשים נפגעים יותר מברקים מאשר בעבר".
האם הסופות החורפיות המתונות שלנו צפויות להפוך למאיימות הרבה יותר? השנתיים האחרונות הן בבחינת שינוי קיצוני, והעשור האחרון כולו מספר סיפור של הקצנה מחשמלת. אם ההשערה שמדובר בהשפעה נוספת של ההתחממות הגלובלית תתאמת, כדאי שכולנו נתחיל לסגל לעצמנו הרגלים שעד עכשיו הכרנו רק מחו"ל: להתייחס לתחזית מזג האוויר הרבה יותר ברצינות, ולשקול להישאר בבית בזמן סופת ברקים. אחרת, נסתכן בדייט לא רצוי עם 300 אלף אמפר.