הדיון בפרשת אלאור אזריה עורר טענות משני מישורים: הסוג האחד הוא טענות שלפיהן העמדתו לדין של אזריה יוצרת חשש לכל חייל ומפקד, שעוסק בלחימה בטרור, כי אם יפעל בצורה שגויה, ימצא את עצמו חלילה על ספסל הנאשמים. הטענה הנלווית היא שהדבר יגרום לחיילים להסס לפעול בעת הצורך וליטול על עצמם סיכונים מיותרים.
הכרעת הדין מסירה חשש זה. ברור ממנה כי אין שום קשר בין פרשת אזריה לבין ההתמודדות של חיילים עם דילמות מבצעיות כאלה. כפי שעולה באופן ברור מהכרעת הדין המפורטת פרשת אזריה אינה "מקרה אפור" של ספק לגבי קיומה של סכנה, כפי שניסו הסנגורים של אזריה לטעון - אלא "מקרה שחור" של חייל שהחליט לקחת את החוק לידיים ו-"להוציא להורג" מחבל פצוע.
מקרה כזה הוא המקרה המובהק ביותר של חריגה מודעת ומכוונת מהחוקים ומהפקודות של צה"ל. היות שכך, אין למקרה אזריה שום השלכה על מקרים שבהם חיילים ניצבים בפני דילמות מבצעיות באמת, בהן הקו שעובר בין הפעלת כוח שנחוצה לשם נטרול איומים מוחשיים לבין הפעלת כוח שהיא מוגזמת הוא קו לא ברור ומטושטש.
במקרים כאלה, המדיניות ארוכת השנים של צה"ל היא שלא לנקוט הליכים פליליים נגד חיילים אף אם יתברר בדיעבד כי טעו בשיקול דעתם. לעומת זאת, כאשר חיילים סוטים באופן מכוון וברור מן הפקודות והכללים, העמדתם לדין פלילי או, במקרים פחות חמורים, העמדה לדין משמעתי, היא חשובה בראש ובראשונה כדי לשמור על צה"ל כצבא ערכי, אך גם על מנת להבטיח את שימור המשמעת וההירארכיה הצבאית. אם כל חייל יוכל להתעלם מן הפקודות ולפעול לפי ראות עיניו, צה"ל לא יוכל לעמוד במשימותיו המורכבות והביטחון של כולנו ייפגע.
עליונות מוסרית היא חלק מעוצמה צבאית
סוג שני של טענות שמעוררת פרשת אזריה הוא טענות שלפיהן מלכתחילה אין מקום לאסור על הריגת מחבל פצוע, גם אם אינו מהווה סכנת חיים. מישור זה של הדיון נוגע בשאלה המהותית של ערכי צה"ל ומשמעותם, ובפרט בשאלת הכיבוד של הערך של "טוהר הנשק" ומתחבר לדיון שמתנהל בנושא זה בחברה הישראלית כולה. דורות של חיילי צה"ל חונכו על התפיסה לפיה שמירה על מוסר לחימה, שבכללה ההימנעות מפגיעה מכוונת במי שאינו מהווה סכנה, בין אם מדובר באזרח, מחבל פצוע או בלוחם של האויב שיצא ממעגל הלחימה, היא מה שמבטיח את העליונות המוסרית שלנו מול אויבנו.
הקולות המגיעים מן החברה הישראלית, החותרים תחת תפיסה בסיסית זו, מחלחלים לתוך הצבא ויוצרים בלבול בקרב החיילים. זוהי מגמה מסוכנת. השחיקה המוסרית מסוכנת להמשך קיומה של הדמוקרטיה הישראלית לאורך זמן, המושתתת על הכיבוד של ערכים מוסריים ועל שלטון החוק ולא רק על השימוש בעוצמה הצבאית.
יתרה מזאת, העליונות המוסרית שלנו היא חלק מעוצמתנו הצבאית, שאחד ממקורותיה הוא האמונה בצדקתנו ובמוסריותנו. זהו גם אחד המרכיבים החיוניים על מנת לאפשר לכלל חלקי החברה הישראלית, גם אלה שמבקרים את מדיניות ממשלת ישראל מן המרכז והשמאל, להיות חלק מהצבא, על בסיס האמונה המשותפת בצדקת דרכנו.
משני מישורים אלה עולה כי העמדתו לדין של אלאור אזריה הייתה מתחייבת, הן על מנת לשמור על ערכי צה"ל ושלטון החוק והן כדי להבטיח שחיילים יפעלו בהתאם לפקודות. ראוי גם לזכור כי החיילים, המפקדים, אנשי הפרקליטות הצבאית ושופטי בית הדין הצבאי נמצאים כולם באותו צד של המתרס. לכולם מטרה משותפת לתת לצה"ל לנצח ולשם כך יש להבטיח גם את עוצמתו המוסרית.
עו"ד אל"מ (מיל') פנינה שרביט ברוך היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי. תוביל מושב בנושא רוח לחימה ואווירה ציבורית בכנס הבינ"ל של ה-inss שיתקיים ב-23-24.1.