אבא מצא מנוחה: פרידה מחגי בן ארי

(בווידאו: כתבתה של הילה קובו על בן ארי לאולפן וואלה! NEWS)

רב-סרן חגי בן ארי, המפקד הגיבור של סיירת הצנחנים, לא מת היום. הוא הלך לעולמו ב-21 ביולי 2014, ארבעה ימים לאחר הפלישה הקרקעית לעזה, כשנפגע בראשו מירי צלף.

מאז חגי איננו. "זה חגי – אבל לא אותו חגי", אמר אביו יוני בכתבה שערכנו עליו ועל משפחתו לפני כחצי שנה, בעודו מביט על בנו הדומם והאילם. "מצבה עם דופק", הסביר אחיו, בחיוך דק שכולו כאב.

אבל לחגי בן ארי יש משפחה. גדולה מאוד, ואוהבת. הורים, ואחות, ושישה אחים, ואישה, ושלושה ילדים שאי אפשר להסיר מהם מבט מרוב שהם יפים. ומאז שהלך מהם - כולם-כולם טיפלו בו במסירות ובהקרבה, ליוו אותו בדרכו האחרונה, שנמשכה שנתיים וחצי, וגרמו, ללא כוונה, לכל מי שנתקל בהם להתאהב בהם. ובחגי.

אנשים יקרים כמו אבא יוני, שהבין בדיוק את מצבו של בנו, אבל לא חדל להתפלל לשלומו מדי בוקר; כמו האח נועם, שכנותו, צניעותו ונועם דיבורו מעידים על המשפחה כולה; כמו מוריה האמיצה שתמרנה בסיטואציה בלתי אפשרית, ומעל הכול – אימא חני, הספרנית לשעבר בעלת נשמת המשוררת, שעטפה וחיברה את כולם, והתעקשה שהבן יבוא לחיות לצדם, בנוף ילדותו שאהב כל כך, ברמת הגולן.

לא הכרתי את חגי. פגשתי בו כשכבר לא היה. אבל בזיכרוני נצרב אס-אם-אס שהגיע לידינו במהלך העבודה על הכתבה. בזמן מבצע "שובו אחים" לחיפוש שלושת הנערים, הקצין מהסיירת סיפר לאשתו על המציאות המורכבת שהיה נתון בה, כשהוא ולוחמיו עברו מבית לבית ונתקלו בנשים פלסטיניות שילדו זה מקרוב בניתוח קיסרי. יותר מהדרגה, המינויים היוקרתיים, הקריירה המרשימה, הילדים המקסימים והחיוך הכובש שעולה מסרטוני הווידאו – המילים במסר הכתוב העידו בפניי על אופיו ורגישותו של חגי. אנושיות ומוסריות עמוקה, שאינה תלויה בדבר.

תלמדו את סיפורו של חגי. עלו לצפון, שנשכח מעט כשדיברנו על סיפוח. בקרו ב"חורשה הזוכרת" שנטעו הוריו לשימור מורשתו. כמה רציתי לעשות את הכתבה עליו, בין היתר כדי לשקף לציבור את סיפורי המלחמה "הנשכחים", כמה אני מודה לבנות ובני המשפחה שהכניסו אותי לרגע לחייהם, כמה אני שמחה שגם בזכותה הרבה יותר אנשים יודעים היום מי זה חגי בן ארי.

כמה אירוני, שהלוויתו חלה באותו היום של הכרעת הדין במשפט אזריה. וכמה מאושש הדבר, שחגי ומשפחת בן ארי כולה מייצגת ישראל אחרת, רחוקה מפוליטיקה קטנה, ציניות והתלהמות, אוהבת אדמה - ואדם, ומזכירה מיהו גיבור אמיתי.

נוח על משכבך בשלום, חגי. תהיו חזקים, מורן, שלו ועופרי. אבא כבר לא גר אצל סבא וסבתא, כבר אי אפשר לבקר אותו מדי יום או להביא את החברים מהגן ביום ההולדת, אבל הוא מצא מנוחה. ואולי גם אתם.