גם מתוך הבית הלבן, טראמפ ימשיך לנהל את העולם דרך הטוויטר

כולנו מכירים את זה – הארוחה המשפחתית שבה כולם, ודאי אלו מתחת לגיל 30, אם נהיה נדיבים, יושבים כשראשיהם רכונים ואצבעותיהם נעות על פני הקלידים, המעבר בין רשתות חברתיות שונות כדי לדעת מה קורה, וזה קורה גם למבוגרים, במינונים שונים, ואולי ברשתות חברתיות מעט שונות – לא פייסבוק או סנאפצ'אט, אבל הרי העיתונאים העבריים, וגם האחרים, בני ימינו חיים ולו חלק מחייהם המקצועיים בטוויטר.

שם נמצאות קבוצת ההתייחסות ולעתים גם המידע, לצד הרכילות וקטטות אידיאלוגיות ואישיות. זהו חלק מהקידמה או השינוי הטכנולוגי והערכי המשפיע על העולם, אבל כשנשיא ארצות הברית מתמכר לרשת חברתית ולריגוש שבה, לידיעה שכל דבר שיצייץ ממוחו הקודח מקבל מיד תהודה כלל עולמית, זה כבר סיפור אחר.

אולי הידיעה המתסכלת ביותר לעוזריו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הייתה שגם כשיהיה נשיא הוא ימשיך לצייץ. ואין סיבה שלא - הוא ראה איך הוא, וגם מנהיגים אחרים בעולם המתוסכלים ממה שהם רואים כהטייה של כלי התקשורת הליברליים הממוסדים נגדם, יכול להגיע ישירות לקהלי ענק תוך עקיפת התקשורת ופניה ישירה אל העם או לפחות אל תומכיו. הבעייה הגדולה היא שציוץ ב-140 תווים טוב לדבר שנינה, לא לניהול העולם.

הנה הדוגמא האחרונה - מנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און הודיע על המשך פיתוח התכנית הגרעינית של ארצו, טיל בין-יבשתי שיוכל להגיע לארצות הברית. וטראמפ, להזכירכם את המובן מאליו הוא אדם שעוד כשבועיים וחצי יוכל להורות על מתקפה גרעינית – מצייץ "זה לא יקרה". הצהרה בומבסטית, אך אי אפשר לדעת מה משמעותה. האם יפתח בדו-שיח עם קים? הוא יבקש מסין ללחוץ עליו? הוא יורה על מצור על צפון קוריאה? הוא יפתח במלחמה? הוא לא יעשה דבר ויקווה שההצהרה תפחיד מספיק?

מנהיגים ודיפלומטים ברחבי העולם מנסים להבין משלל הציוצים של טראמפ למה הוא מתכוון, לאסוף אותם ולראות אם יש כאן תפיסת עולם מגובשת וכיוון של הממשל החדש. ייתכן שטראמפ פשוט מתמכר לידיעה שכל דבר שיצייץ יהפוך כותרת עולמית, ובזרם תודעה בלתי נשלט הוא מצייץ את דעתו על כל נושא שבעולם בלי לשים לב לכך שהוא כבר לא דונלד טראמפ, יזם טלוויזיה ונדל"ן אלא הנשיא הנבחר של ארצות הברית, שלדבריו יש משמעות אדירה.

בעידן הפוסט-אמת הכל הולך. וכך טראמפ צייץ אתמול: "גופי תקשורת ומומחים אומרים שחשבו שאני עומד להפסיד בבחירות. טעות! הכל התבהר בשבוע האחרון וידעתי שאנצח". לכאורה הוכיח טראמפ כוחות נבואה וניתוח מרשימים, אלא שלפני שלושה שבועות הוא התראיין והצהיר כיצד בא לאישתו בליל הבחירות ואמר לו :"בייבי, אנו לא הולכים לנצח הלילה". קשה לבחור לאיזה טראמפ להאמין.

ואולי טראמפ האמיתי הוא אכן אותו אדם המחובר הרבה יותר מכפי שאנו לעתים סבורים לאמריקה, לאמריקה שלו: טראמפ המצייץ שבשיקגו היו 4,331 קורבנות ירי השנה, מהם 762 נרצחו. "אם ראש העיר אינו יכול להתמודד הוא חייב לבקש סיוע פדרלי", כתב. לכאורה תמים, אפילו מפתיע – הרי בוחריו של לא באים מהגיטאות במרכזי הערים, אך זו הנקודה – שיקגו היא עירו של הנשיא היוצא ברק אובמה, ושם הוא יישא את נאום הפרידה שלו. אותו אובמה שביקש ונכשל לשים מגבלות על השימוש בכלי הנשק החם בארצו.

בציוץ אחד הראה טראמפ את כישלון אובמה במאבק במגיפת הרציחות, ואולי מבקש אף להעביר את הקהילה ההיספנית והשחורה – מהלך שהחל בו עוד במערכת הבחירות – לצד הרפובליקני. הדמוקרטים רק נתנו לכם הבטחות ריקות שלא התממשו, חזר וטען, נסו אותנו.

בשל ההתנהלות של טראמפ, עיתונאים אמריקנים כבר מבקשים לנסח אמנה כדי להתעלם מציוציו, שכן הם הסתה, הסחת דעת היוצרים כותרות רעשניות שהאיש מתמכר אליהן. אולי זה נכון, אבל אפשר להתעלם מציוצים של אותם עיתונאים, לא מאלו של טראמפ. ודאי לא אחרי 20 בינואר.