המפלה המדינית החמורה במועצת הביטחון של האו"ם תוצאה של עיוורון מנהיגותי ויהירות - מחדדת את ההכרה כי על ישראל ליטול את גורלה בידיה. על הממשלה לחדול מהתקוטטות עם ידידותיה, ולפעול עצמאית אך בתיאום איתן ליצירת מציאות של שתי מדינות לשני עמים, מתוך ראייה אחראית, ארוכת טווח ומפוכחת של ביטחון המדינה ואזרחיה.
ההחלטה מעניקה לעבאס ניצחון גדול במערכה הבינלאומית לבידודה של ישראל ולדה-לגיטימציה שלה, מערכה שבה החל לקראת סוף 2013. אמנם, אין לה השלכות מעשיות מיידיות, אך יתכן שבהמשך היא תלווה בסנקציות, בחרמות, בתביעות אישיות, וממילא תגביל את יכולת התמרון של ישראל מבחינה ביטחונית ומדינית בשטחים ובזירה הבינלאומית.
אוזלת היד של ממשלת נתניהו בהגנה על גושי ההתיישבות העיקריים ועל השכונות היהודיות במזרח ירושלים, ועיגון ההבנה עם כל קודמיו ברק, שרון ואולמרט שבכל מתווה והסדר הם יהיו חלק אחד ובלתי נפרד ממדינת ישראל בטיפול במציאות מדממת שבה הופכת ישראל למדינה ערבית-יהודית ובה הפרדה על בסיס אתני, ומרחיקה את המדינה מהגשמת החזון המכונן של מגילת העצמאות. הנה כמה דברים שהממשלה יכולה וצריכה לעשות:
לקבוע יעד אסטרטגי המבוסס על החזון הציוני של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי. יעד זה מחייב מהלכי היפרדות מהפלסטינים, תוך שאיפה לחיי שלום ושכנות טובה עם מדינה פלסטינית שתוקם לצידה של מדינת ישראל.
להצהיר כי גבולות הקבע בין המדינות יקבעו בהסכם על בסיס קווי 4 ביוני 1967, עם חילופי שטחים מוסכמים ותוך שיקוף המציאות שנוצרה בשטח בעשורים האחרונים. כדי להשיג מטרות אלה, ישראל תשאף לקיים מגעים לקראת הסכם הן עם הפלסטינים באופן ישיר והן במסגרת אזורית, של יוזמת השלום הערבית (המכונה "היוזמה הסעודית").
לפתוח במהלך יזום של ישראל באופן בלתי מותנה, במקביל לכל מהלך מדיני לקראת הסכם, או בהיעדרו של מהלך כזה. ישראל תודיע כי היא רואה בפתרון שתי המדינות מסגרת מחייבת למו"מ לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכי עד מימוש הפתרון המלא שיושג בהסכמה, היא תשמור ביוזמתה ובאופן עצמאי על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל ביטחונה.
להכריז כי אין לה תביעת ריבונות ממזרח לגדר הביטחון ובכפרים הפלסטיניים שסופחו לירושלים. כפועל יוצא מכך, ישראל לא תפעל להרחבת ההתיישבות בשטחים אלה, ולא תבנה אלא באזורים שממערב לגדר הביטחון, בשכונות היהודיות בירושלים או בגושי ההתיישבות הקיימים.
להחליט שגורלם של המתיישבים שמחוץ לגושים הגדולים יוכרע במו"מ, ובינתיים לתכנן תכנית לאומית לקליטת המתיישבים אשר יחזרו לתחומי ישראל, בין אם יחזרו לפני חתימת הסכם ובין אם לאחריה.
להמשיך לקיים נוכחות צבאית בכל שטחי יהודה ושומרון כפי שיידרש לביטחונה.
לקדם חקיקת חוק "חזרה מרצון, פיצוי וקליטה" לעידוד חזרתם של מתיישבים החיים כיום באזורים ממזרח לגדר, שלגביהם אין לישראל תביעות טריטוריאליות, המבקשים להעתיק מגוריהם כבר כעת. לא יהיה פינוי כפוי של מתנחלים במסגרת המהלך.
לארגן מחדש את השטחים הפלסטינים כדי לאפשר לקיים תנאים להקמת מדינה פלסטינית, לרבות פרוייקטים של בנייה, חקלאות, תעסוקה, מסחר, הייטק.
קריאה לממשלת ישראל לעבור מתחזוקת הקיים והיאחזות בכל מקום, לעיצוב המציאות וקביעת גבול, ולו זמני, סביב גושי ההתיישבות העיקריים. המפלגות הציוניות נקראות לתמוך בתכנית למדינה יהודית ודמוקרטית שבמרכזה במקביל להידברות עם שכנותיה היערכות עצמאית ובלתי מותנית, המתואמת עם הקהילייה הבינלאומית. יוזמה כזו תבטיח כי ימומש החזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית, בלי זכות ווטו על זהותה של המדינה לפלסטינים או לקיצונים שבציבור הישראלי. התכנית תאפשר את היפוך מגמות ההידרדרות המדינית והביטחונית למדינה דו-לאומית, ותניח בסיס לפתרון ארוך טווח של הסכסוך הישראלי-ערבי, שבמרכזו הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
על הממשלה לקיים דיאלוג פנימי על עצם המהלך עם ציבור המיועדים להתפנות בפרט, ועם אזרחי ישראל בכלל. הדיאלוג אינו יכול לעמעם את המחלוקת העמוקה ביחס למהלך כזה בחברה בישראל, אבל הוא יכול לסייע בגיבוש כלים להתמודדות עם הכרעות לאומיות מסוג זה.
מול הבידוד הבינלאומי ההולך וגובר, יש לפעול היום ברוח התכנית המוצעת על מנת להבטיח לדורות את זהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל, ולממש את חזון מגילת העצמאות במדינה בטוחה וחופשית. להחליט מהו הבית, ועליו להילחם.
גלעד שר הוא מראשי תנועת "עתיד כחול לבן", מחבר הספר "הקרב על הבית" (הוצאת ידיעות ספרים). לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה וממנהלי המו"מ המדיני