בטור דעה נוקב בבלוג הפמיניסטי שלה, מסבירה לנו הילה קובו, עד כמה נעמה בוכריס, אשתו של, שהתלוותה אליו למעמד הודאתו והרשעתו בעבירות מין היא לא יותר מסמרטוט. קובו, בבוז גלוי, מתיימרת לנתח את מאפייני ומניעי התנהגותה של "הבוכריסית", ומגיעה למסקנות חד משמעיות, שהמשותף לכולן הוא, שלגברת לא היה באמת רצון חופשי כשהתלוותה לבעלה בשעתו הקשה, כי בינינו, למה ציפיתם, מאישה קטנה עם כיסוי ראש, שכל חייה ידעה גבר אחד, שרק הכניס אותה להריון כל הזמן, והיא לעולם עפר לרגליו?
המקרה הזה, בוער במיוחד בעצמותיה של קובו, משום שהוא משקף לדעתה, את "האמ-אמא של תמונת המצב המגדרית בעולמנו". עולם שבו רק נשים עומדות לצד בעליהן בעת צרה, ולא להיפך, ונשים העושות זאת, פועלות כך אך ורק בשל עיוותי החשיבה המובנים בהן: או שהן שטופות מוח מינקות ביחס לחובתן להיות סלחניות וכנועות כלפי בעליהן המנוולים, או שהן חוששות ממבחר ההפסדים הגשמיים, במידה ויגיבו "כראוי" ויעזבו את הבן זונה. למזלנו הטוב, לקובו יש פתרון אחד ברור למצב, והוא: "חינוך מינקות של שני המינים לביטחון עצמי שאינו תלוי במראה חיצוני, ולחשיבות אצל שני המינים של מימוש עצמי ופרנסה", או בקיצור, תתחילו להיות נשים ותפסיקו להיות סמרטוטים!
אפשר היה לפטור את טור הדעה הזה, באמירה כמו "יומרנות חלולה", כי אין לך תיאור הולם יותר (אם אתה רוצה להיות מנומס) למצב שבו עיתונאית, חסרת הכשרה במדעי הנפש, מעזה להסיק מסקנות כל כך נחרצות וגורפות, בסגנון כל כך מתנשא ומזלזל, על אישיותה של אישה עמה היא לא החליפה מילה, ועל התנהגותן ומצבן של נשים אחרות בכלל.
אפשר גם היה לתהות על המומחיות והניסיון של הכותבת בכל מה שנוגע לזוגיות ומשברים בזוגיות, ואולי אפשר היה לנסות ולהסביר לה שנעמה בוכריס דווקא ראויה להערכה על תעצומות הנפש שלה, לעמוד לצד החבר שלה לחיים, מול כל פני האומה, ברגע הכי משפיל עבורו ועבורה, למרות העלבון והכעס, כי חברות ושותפות נמדדות באמת ברגעים הכי קשים, ולא רק בטקסי הענקת צל"ש.
אבל כל סוגי הביקורת השגרתיים הללו, מחמיצים את העיקר, שהוא האג'נדה הקנאית שהטור הזה משקף. לא, אל תתבלבלו, זו לא אג'נדה פמיניסטית, שרק מבקשת להעצים נשים, זו גם לא "סתם" אג'נדה פמיניסטית-רדיקלית, שמדברת על דיכוי חברתי מובנה של נשים המצריך שינוי יסודי של החברה, יש כאן אג'נדה של "פמיניזם פנאטי", טוטאלי וקיצוני, כזה שמחזיק באמת אחת, בינארית: גברים מנצלים, נשים מנוצלות. אין מצבי ביניים, אין היפוך תפקידים, ומי שמעזה לחשוב או להתנהג אחרת, היא חסרת ערך שאפשר וצריך לבוז לה ולהוקיע אותה.
האג'נדה הזו, כמה אירוני ועצוב, משפילה ופוגעת בנשים, לא פחות, אם לא יותר, מכל שוביניזם מצוי, אפילו אם מי שמנופפת בה, מגיעה בתחפושת אישה, ואם זה לא ברור, כדאי אולי להזכיר, ששוויון אמיתי מתחיל בזכות לדעה שונה, כן כן, גם אם את אחת עם כיסוי ראש.
עו"ד קובי סודרי הוא עורך דין פלילי