פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אין היגיון בשיגעון: עודפי תקציב לא מנוצלים ואין כסף לבטיחות בדרכים

      הפארסה שהיא תקציב המדינה אינה אלא תמונה מקוממת של גחמות אקראיות, וסופן דם וקטל בכבישי ישראל – ללא סיבה כלל. דעה

      תאונת דרכים בין אוטובוסים וכלי רכב פרטיים, חולון. 20 בנובמבר 2016 (מור שאולי)
      תרגילי תקציב קטלניים. זירת תאונה בין אוטובוס וכלי רכב פרטי (צילום: מור שאולי)

      היום הלאומי השנתי לבטיחות בדרכים שצוין לאחרונה היה עצוב במיוחד, נוכח העלייה החדה במספר ההרוגים. במהלך היום הוצגו פעולות שהמדינה עושה עבור האזרחים, ואנשי מקצוע הדגישו כי הם "עושים הכול לצמצום מספר ההרוגים והתאונות", אך כשמתרחשת תאונה הם קופצים ומבהירים כי "הגורם האנושי הוא הסיבה". אלמלא היה העניין כל כך טראגי ואסוני, יכולות היו החלמאות והצביעות אפילו להצחיק.

      תאונות דרכים אינן גזירת גורל, אלא מחדל שאותו יש להפסיק. הנה העובדות: בשנים שבהן העבירה הממשלה למאבק בקטל בדרכים את כל 550 מיליון השקלים, שאותם היא מחויבת להעביר על פי חוק, ירד מספר ההרוגים בתאונות בעשרות אחוזים. בשנים שבהן קוצץ התקציב עד כדי קרוב למחצית, חזר מספר ההרוגים לטפס. המדינה חסכה כ-200 מיליון שקלים בשנה מקיצוץ זה, אך נאלצה במקביל להוציא סכום גבוה לאין שיעור על פיצוי ושיקום משפחות הפצועים וההרוגים הרבים בתאונות. החיסכון הפך להוצאה, ומספר הקורבנות הרבים והמיותרים התנפח.

      אם מישהו החליט לחתוך - כך יהיה

      נתוני ניצול תקציב המדינה הופכים את התרגילים האמורים לטיפשות ולשלומיאליות של ממש. כך, 200 המיליון שנחתכו מתקציב הבטיחות - במחיר עליה חדה במספרי התאונות והנפגעים ולמרות חוסר הכדאיות הכלכלית הגלוי – הם כסף קטן לעומת מיליארדי שקלים שהוקצבו למטרות חברתיות שונות - חשובות כשלעצמן, אבל לא מצילות חיים - וכלל לא נוצלו, בדרכן חזרה לקופת האוצר.

      הנה רק אחת מהדוגמאות: בין 2013 ל-2015 הקצתה המדינה 2 מיליארד שקלים למשרד הבינוי והשיכון, לטובת רכישת דירות לזכאי הדיור הציבורי, אך רק 9% נוצלו בפועל. למעלה מ-1.8 מיליארד שקלים הושבו אחר כבוד לקופה, בזמן שהאוצר הקפיד על קיצוץ תקציב המאבק בתאונות. המהלך עלה לחברה הישראלית בעשרות הרוגים נוספים בכל שנה ובנסיגה מהירה וחדה ממעמדה העולמי כמדינה הנאבקת בהצלחה בתאונות.

      "ספר התקציב האבוד" מציג דוגמאות נוספות לניצול החסר של תקציב המדינה, ואלו מרכיבות תמונה מקוממת, מזעזעת ונלעגת כאחד. על פיו, התקציב הוא עניין אקראי וגחמני, ואם מישהו החליט לחתוך את תקציב הבטיחות בדרכים ב-200 מיליון, יעלה כמה הרוגים שיעלה, הדבר יקרה. מנגד, אם מישהו אדיש לניצול תקציב גדול פי עשרה - גם זה יקרה.

      אנחנו מביטים בפארסה הזו, נוצרים בלבנו את זכרם של הישראלים שנהרגו בכבישי הארץ בשל אותה החלטה גחמנית, ומחפשים לשווא היגיון בשיגעון, מחפשים ולא מוצאים.

      שמואל אבואב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק