אביבית אלקובי-דבוש, בת 42 מבת ים, חלתה לפני שלושה חודשים בדלקת גרון. אחרי שבוע של טיפול אנטיביוטי הדלקת חלפה, אך אז החלו כאבים תכופים בזרועה ובכתפה. היא החלה ליטול כדורים להפחתת כאבים, חום ודלקות אך הכאבים עברו למפשעה וחום גופה עלה. רופא שבדק אותה חשד כי מדובר בדלקת בתוספתן והפנה אותה לבית חולים. סדרת בדיקות שעברה במרכז הרפואי רבין בבית החולים בילינסון בפתח תקווה הוביל לגילוי גידול סרטני נדיר.
"בבית החולים עשו לי סי.טי בטן וגילו אבצס מזוהם שמאחוריו ישב גוש גדול. אמרו שהבעיה בכליות ושאלו אם כואבות לי המותניים אבל הן לא כאבו", סיפרה אלקובי-דבוש לוואלה! NEWS. "לא ידעו מה טיב הגוש הזה, אבל שלושה שבועות של אנטיביוטיקה לווריד היו אמורים לנקות את הזיהום והמגלה. אחרי שלושה שבועות עדיין לא הרגשתי טוב אבל שוחררתי מבית החולים. רק אחר כך התחלתי להרגיש כאבים בצד ימין, במותן, בגב, קצת בזרוע, כל צד ימין בבעיה. הבנתי שמשהו מאוד לא תקין קורה פה".
אלקובי-דבוש חזרה לבית החולים, עברה סדרת בדיקות ולדבריה בכל סוף בדיקה חשבו הרופאים לנתח חלק אחר בגופה. "אמרו לי שאני מקרה נדיר. עלו המון סימני שאלה, אלו היו יומיים מטורפים. לא ידעו מה יש לי אבל ידעו שצריך לנתח דחוף", אמרה. ברגע האחרון היא החליטה לאשפז את עצמה במרכז הרפואי רבין. שם היא עברה בדיקות דחופות נוספות והתגלתה התמונה בכללותה - גידול סרטני נדיר שהחל בכליות, גדל והתרחב עד שניתק ממקומו ונסחף בכלי הדם אל תוך ליבה של אלקובי-דבוש.
פרופ' ג'ק בניאל, מנהל המערך האורולוגי בבית החולים שניתח את אלקובי-דבוש, סיפר כי מדובר במקרה נדיר. "בקושי 5% מהגידולים האגרסיביים בעולם מתמשכים לתוך כלי הדם. הגידול שלה היה גידול ממאיר אגרסיבי שגדל לאט לאט עם זרם הדם, עבר את הכבד ונכנס ישירות ללב. זה מצב ממש בעייתי, במיוחד בחולה הזאת שבגלל קוצר נשימה היא שלחה תסחיף לריאות ואם לא מגלים את זה בזמן אפשר למות במקום", הסביר.
לדבריו, גידולים בכליה שכיחים בגברים ובנשים במספרים דומים. "זאת בעיקר מחלה של גילאי 50, רוב הגידולים מתגלים באמצעות רנטגן ומיעוט המקרים מתגלים בעקבות כאבי בטן, שיעול וקוצר נשימה", הוסיף. "ברוב המקרים זה גילוי אקראי אז אלה גושים קטנים עד שישה ס"מ והיום כשמגלים אותם מוציאים אותם ומשאירים את הכליה. במקרה הנדיר של החולה הזו, הדרך היחידה לטפל בה היא עם ניתוחי לב בו זמנית".
"אני מתרגש כל פעם שאני עושה ניתוח כזה. כי פותחים את הלב והחזה, מקררים את הגוף ל-22 מעלות ותכלס ממיתים את חולה", סיפר. "משאירים קצת סירקולציה למוח, וזה רק בשנתיים האחרונות, ואז אומרים לך ש'יש לך 40 דקות. שוט'. אנחנו עובדים בצורה מתואמת, במקביל, ומאוד מהר, לנסות להוציא את קריש הדם הזה ולנקות את הבטן והלב. לפעמים הגידול הולך לוורידים קטנים ואם נגמרו 40 הדקות אתה חייב להעיר את החולה. אבל בדרך כלל אנחנו מסיימים אחרי 20 דקות. ולמחרת אתה רואה את החולה קורא עיתון, זה מדהים. אתמול הוא היה במוות קליני".
הניתוח המורכב כלל עשרה אנשי צוות, ונעשה בשיתוף מחלקת לב וחזה של בית החולים, בהובלת ד"ר רם שרוני, רופא בכיר במערך הלב. "ניצבנו בפני חולה שיש לה גידול בכליה שהתפשט לווריד הנבוב התחתון. הראש של הגידול היה כמו כדור פינג פונג והייתה סכנה גדולה שלא ניתן יהיה למשוך את הגוש הזה למטה והוא יתפרק וחלק ממנו יעוף מעל זרם הדם, יתנתק וישוט אל עבר הריאה, כלומר יגרום לתסחיף ריאתי ויגרום לה למות במקום", הסביר ד"ר שרוני.
"במקרה שלה הגידול היה בתוך העלייה הימנית שבלב והוא היה כל כך גדול שאי אפשר היה פיזית למשוך אותו", הוסיף. "זה ניתוח מאוד גדול כי פותחים את החזה וגם את הבטן, כלומר פותחים את החולה מלמעלה ומלמטה לכל אורכה, ומשתקים את הלב כדי שנוכל לבצע את הפעולה בצורה בטוחה. זה ניתוח שדורש תזמון מעולה בין הצוותים בגלל שיש חלון צר מאוד לעבוד. אני חייב להיות מתוזמר היטב כשגם מנתח הבטן מוכן לשלב שלו. הם מתחילים לפתוח, ואני אחריהם פותח את החזה, מוודא שכשפותחים את הבטן שזה לא מתפרק. לפני הניתוח ישבנו כמה פעמים, העלנו כמה אפשרויות, יתרונות וחסרונות בכל תזמון, ובנינו לעצמנו את הטיים ליין לביצוע הדבר הזה".
"חשבתי שאני בתחילתו של עידן חדש ואז זה נפל עליי"
הניתוח עבר בהצלחה, הגידול הוסר מגופה של אלקובי-דבוש ולפני שבועיים היא שוחררה לביתה. "אלו חודשיים שהרגישו לי כמו שנתיים, לא הספקתי לעכל את זה, להבין מה עומד בפניי, אני עד עכשיו לא משתמשת במילה סרטן, אמרתי גידול, גם היום אני לא משתמשת בה כי אני בסוג של הכחשה", סיפרה. "הייתה לי דלקת בגרון, מי היה מאמין? יש פה המון פסיכולוגיה, המשפחה שלי תומכת בצורה שלא ניתנת לתאר, ההורים, האחים, הילדים, וזה מאוד חשוב. הם לא נתנו לי לרגע לחשוב שאני חלשה".
אלקובי-דבוש, אם לארבעה, סיפרה כי ביולי האחרון התגרשה. "חשבתי שאני בתחילתו של עידן חדש ואז זה נפל עליי. אבל המשפחה שלי חיזקה אותי כל הזמן. אמרו לי את עוברת את זה כמו גדולה", הוסיפה. "החיים מזמנים לנו דברים לא צפויים, לא קלים, אבל עם תמיכה וגם אמונה אפשר להגיע למקום הנכון, הכול אפשרי".