יום יבוא ואת תוטרדי מינית. אין לך דרך להתחמק מזה. זה יקרה מחר, זה יקרה מחרתיים, זה יקרה אחרי מחרתיים אבל זה יקרה. וכשזה יקרה, את תצטרכי להרים את הראש ולהמשיך הלאה, כי אף אחד לא יעצור בשבילך והעולם ימשיך להסתובב.
יום יבוא ואת תלכי ברחוב ומישהו ישאל אותך למה את עצובה. זה לא עניינו והוא לא מנסה להיות נחמד. המשפט הבא שהוא יגיד לך אחר כך יהיה אם את רוצה לבוא אליו הביתה, כי "הוא כבר יעשה אותך שמחה".
יום אחד תלכי ברחוב ומישהו יגיד לך שהוא מסתכל לך על הישבן. הוא לא יחשוב שזה חצוף להביע את המחשבה הזו בקול רם. הוא יגיד אותה בלי בושה וימשיך לצעוד, כאילו לא הרגשת עכשיו שהפשיטו אותך במילים.
באחד מן הימים את תעמדי ברמזור אדום בתור הולכת רגל. לידך תעמוד מכונית, גם היא ברמזור אדום והנהג שיושב בתוכה יפתח את החלון. הוא יציע לך להצטרף אליו לנסיעה, אולי אפילו יוסיף שריקה. את תתעלמי ותצטרכי להמשיך הלאה, להתעלם מהמחשבה שאת מוצר שאוספים ברחוב או כלב ששורקים לו כשרוצים שהוא יבוא.
יום אחד את תוטרדי מינית והעולם ימשיך להסתובב. זה יקרה כי הקרקע מאפשרת, כי הסביבה מקבלת וכי אם זה קורה בטוח יש לך חלק בזה. אולי חייכת, אולי רמזת, אולי לא התנגדת. יום אחד את תוטרדי מינית וזה יהיה בסדר, כי בטח לא הבנת נכון וזו רק מחמאה, אז מה את עושה עניין?
ויום אחד אולי תהיי רב-סרן בצבא. זה לא שירות סדיר, זו כבר עבודה של ממש. ואז הבוס שלך, המפקד שלך, יחדור אלייך בניגוד לרצונך וזה יהיה בסדר. הוא לא צריך להיענש. הורדה בדרגה זה ממש עונש לגיטימי כי הרי עולות המון שאלות. למשל, למה נסעת איתו לצימר? ולמה קפאת ולא התנגדת? ומה אנחנו בכלל יודעים על מה שקרה שם?
וכל מה שתרצי זה שרק יאמינו לגרסה שלך שאף אחד לא יגיד שאת משקרת. כבר לא מעניין אותך שמישהו חירב לך את הנשמה, רק שלא תצטרכי להתמודד עם הסערה הציבורית. אנחנו כבר רוצות כל כך מעט. אנחנו לא מצפות לעונש, זה גם ככה מעל ומעבר. אז רק שיאמינו, נתחיל מהבסיס, שלא יגידו שפברקת את הסיפור כדי לרכב על גל התהילה.
כל מה שתרצי הוא שיאמינו לך, עונש זו בקשה מוגזמת
פרשה אחרי פרשה, עדות אחרי עדות, תלונה אחרי תלונה הן צצות להן בקול זעקה, הטענות המזעזעות על הטרדה, על תקיפה, על אונס. זה נמצא בכל מקום וזה קורה לכל אחת. ובאי התאמה מוחלטת לתגובה המתבקשת, זו שתשתק את המערכות ותסמל שאנו לא מוכנות לשתוק יותר ולקבל את הטבעיות שבה הטרדה מינית מתרחשת, העונשים מופחתים, התיקים נסגרים והסיפורים מושתקים.
האופן שבו הסתיימה הפרשה של תת-אלוף אופק בוכריס, על ידי הסדר טיעון מגוחך שבו מי שהואשם באונס והודה במעשיו, הוענש בהורדה בדרגה בלבד, מעביר את המסר הכואב שכל אחת יכולה לעבור הטרדה מינית, אבל לאף אחד לא יהיה אכפת. המלחמה עוד ארוכה והקרקע להטרדה מינית עדיין פורייה. בוכריס זכה לחמלה ועונש קל, והמתלוננת, שידעה מה הסערה הציבורית נגדה עלולה לחולל לה, הסתפקה בכך שיאמינו לדבריה, שלא יטענו נגדה שהיא מפברקת עובדות או שמדובר היה ברומן. לדרוש עונש ראוי הייתה בקשה מוגזמת.
יום יבוא ואת תוטרדי מינית. אין לך דרך להתחמק מזה. זה יקרה מחר, זה יקרה מחרתיים, זה יקרה אחרי מחרתיים אבל זה יקרה וכשזה יקרה, את תצטרכי להרים את הראש ולהמשיך הלאה, כי אף אחד לא יעצור בשבילך והעולם ימשיך להסתובב.