כיתה יא' במרכז הארץ, שעה חמישית, 35 תלמידים עייפים בשיעור ס?פרות. הנושא היום הוא המחזה "אנטיגונה" מאת סופוקלס. היצירה, הלקוחה מהמיתולוגיה היוונית, מורכבת, סיזיפית ורחוקה מהם שנות אור. הם משועממים, מתקשים לעקוב ולהתחבר. תוצאות המבחן לרוב בהתאם.
תלמידי ישראל מתברר מתקשים בס?פרות ובהבעה יותר מאשר במתמטיקה ובאנגלית. בבדיקה שערכה עמותת "הצלחה" במשך השנים 2010 עד 2014, עולה כי הישגי הבגרות הנמוכים ביותר אצל ילדי ישראל היו בספרות ובהבעה במסגרת 2 יחידות לימוד הנדרשים לבגרות. ב-2010 עמד הממוצע הארצי בספרות על 74.8 וב-2014 הוא עומד על 73.7. בהבעה המספרים יורדים מ-74.8 בשנת 2010 לממוצע של 72.6 ב-2014. יותר נמוך מממוצע הבגרות במתמטיקה ובאנגלית.
במשרד החינוך טוענים שמדובר בסערה בכוס מים ושהנתונים אינם דרמטיים נוכח עלייה קלה בשנה שעברה, אבל המורים לספרות לא מופתעים כלל. "זה דור האינסטנט", מתריעה נועה (שם בדוי), מורה בתיכון באזור השרון. "הם יכולים לדעת את החומר, אבל כשמגיעים לכתוב אין להם את היכולת להביע את עצמם. הם לא יודעים לפרט, לתאר ולהשתמש באוצר מילים כי אין להם כזה, התשובות שלהם קצרות כמו סיסמה או מברק. זה עצוב, אבל לא מפתיע בכלל - כשהתשובות שלהם מתומצתות בלייק או בסמיילי, איך מצפים שיתעמקו בעגנון או דוסטוייבסקי?".
חגית היא מורה במרכזי הכנה לבגרות בבתי ספר מובילים באזור המרכז. "הטענה הרווחת אצל כולם היא שלא מבינים את המורה", היא מסבירה, "יש לילדים קשיי הבעה משמעותיים. הם לא מבינים מה זה טיעון, מה זה פתיח, בעד ונגד. הם עובדים כמו רובוטים, כי מלמדים אותם לפי סכמה, מאוד לקוני ובלי לפתוח את הראש. הכי שנוא עליהם זה יומן קריאה. אין להם זמן וסבלנות לקרוא ספר, אז רצים לגוגל ומעתיקים את הקיים ואת זה המורה מקבלת. גוגל ממש דפק את הדור בהיבט הזה".
חברת גוגל היא לא השחקן היחיד במגרש. העובדה היא שעולם הילדים מתנהל באימג'ים במקום במילים, הזפזופ החליף את ההתעמקות, האימוג'י מביע עבורם את הרגש, ורוב התקשורת שלהם מתנהלת בוויז'ואל. איזה סיכוי זה מותיר למורה או לשירת ימי הביניים, מרתקים ככל שיהיו?
"אנחנו חיים בתקופה של שינוי, ויש לילדים דרכי הבעה אלטרנטיביות שהטכנולוגיה מאפשרת להם, ולכן הם לא מתאמנים מספיק בדרכי ההבעה שדורש מהם בית הספר, כי הם פוגשים אותן רק שם", מסבירה ד"ר כרמל וייסמן חוקרת תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, "יש מהירות הולכת וגדלה של קצב החיים, ורואים שהם לא מפתחים נארטיבים ארוכים מדי ואין תרבות של התעמקות, כי למה לי לקרוא ספר כשיש לי סרט ובשעה וחצי אני מסיים? אני מרחמת על מי שבמערכת החינוך היום, כי זה תהליך כלל-חברתי והילדים נולדו לתוכו ומשלמים מחיר של משהו שאינו בשליטתם. הפגיעה ניכרת עליהם מיד".
אסכולה אחרת לא רואה כל בעיה בממצאים. אלא תהליך טבעי שמתקיים בעידן זה. יכולות מסוימות נחלשות או נעלמות ובמקומן נולדות יכולות חדשות לגמרי. והשינוי הזה אינו נחלת הילדים בלבד. מחקר של מייקרוסופט שנערך ב-2013 מצביע על פגיעה ביכולת הקשב והריכוז אצל ילדים ומבוגרים גם יחד. טווח הקשב שלנו ירד מ-12 שניות בשנת 2000 ל-8 שניות ב-2013. אבל לצד זה, דווח על שיפור ביכולות ריבוי המשימות, ועיבוד יעיל יותר של מידע. ייתכן שהדרישה להבעה צריכה להתאפיין אחרת גם בין כותלי בית הספר.
"אם ילדים רגילים לתקשר ב-140 תווים זה לא אומר שככה נקבל בחינה", גורס ד"ר ישי מור, ראש המרכז להוראה חדשנית במכללת לוינסקי. "כמובן שצריך לדעת לנסח תיעוד, אבל המחקר והבדיקה למשל יכולים להביא את החוויות שלהם בטכנולוגיות חדישות לתוך הכיתה. כמויות הטקסט שהם מייצרים בסמארטפון הן אדירות, אז נכון שיש לו תחביר שונה אבל זה עדיין ז'אנר מורכב עם רובדים של פעולת הבנה והבעה. כיום נוצר דיסוננס בין חוויית התלמיד לבית הספר וגם חוסר במיצוי העולמות שהטכנולוגיה מאפשרת".
"אפשר לראות הוכחה לכך במחקר שביצע ג'יימס ג'יי לפני כעשור", מוסיף ד"ר מור, "הוא בדק את כישורי השפה שנדרשו לילד במשחק הפוקימון למול הטקסטים של בית הספר ומצא שבפוקימונים הם נדרשו לרמה גבוהה יותר של טקסטים מורכבים, והצליחו בו יותר למרות שהיה בו מבנה לוגי מורכב בהרבה".
אין ספק שהאתגר של מערכת החינוך עצום. בהתמודדות מול דור ה-Z נדרשת יציאה מהקופסה כדי לרכוש את הקשב ולייצר מגע בין העולם הווירטואלי לשטייטל של שלום עליכם או בשביס זינגר. אבל מעוף ויצירתיות מתבטא גם בשעות ותקצוב.
"יש לי שעתיים שבועיות במקרה הטוב להביא כיתה לבגרות, וזה מחייב אותי לעבוד כמו רובוט". מסבירה נועה, מורה לספרות, "הלוואי שהיה לי זמן לקחת את זה מחוץ לקופסה. ללכת להצגות, להמחיש להם את התקופה של פעם. אני מוצאת עצמי לא רק מלמדת חומר, אלא ממש מסבירה איך לכתוב תשובה, מה זה משפט קישור, איך לנמק ולהדגים, דברים שנלמדו כבר ביסודי".
תקצוב השעות בתיכון במקצוע הספרות עומד על שעתיים שבועיות לשנה. תוסיפו לזה את המרוץ לבגרות, את התכנים הוותיקים ואת חוסר הזמן של המורה. והנה קיבלתם למידה כמעט זהה ללמידה שהיתה כאן לפני 40 שנה. במשרד החינוך ערים לעניין, ואכן הוסיפו יצירות יותר עכשוויות ומעודדים למידה חווייתית, אבל בפועל מתברר כי הרבה מאוד מורים בוחרים במוכר ובנוח הקיים שנים במאגר תכניות הלימוד.
ד"ר יעקבה סצרדוטי היא ראש החוג לספרות במכללת לוינסקי ומכשירה מורים. "לא מלמדים ספרות, מלמדים לבגרות. מכתיבים מסר, מתרגלים שאלות ומותירים את הספרות חסרת נשמה. לא מבינים שספרות זה רגש, זה דיאלוג בין קורא ליצירה וכשהתלמיד מוכתב ופאסיבי מתקיים מונולוג בלבד. מרוקנים את הנפש של הספרות".
"רוב המורים נמצאים בלחץ נוראי להספיק הכול לבגרות ואז יוצא שהם נכנסים ומיד מתחילים להכתיב. הוראה פרונטלית מסורתית שהתלמיד בה פאסיבי ואחר כך יורה את החומר בבחינה ולוחץ delete אחריה. שום אהבה לעולם הספר, למילה הכתובה, שום הבעה אישית. פועל יוצא נוסף הוא שמאוד נוח ללמד יצירה של לפני 20 שנה כי יש סיכומים קיימים ומערכי שיעור ולא צריך להתאמץ ולהכין חדש".
מורה שרוצה לחשוב מחוץ לקופסה נתקל בביורוקרטיה
"משרד החינוך אשם לא פחות", טוענת ג' המלמדת בתיכון בצפון, "יש יצירות חדשות נהדרות ואין שום נזק בלשלב שיר עכשווי, לדוגמה שיר של חיים משה או עומר אדם, ולחבר אותם למה שאוהבים. עשינו שיעור של שירי אהבה והבאתי את הפרויקט של רביבו והם השתתפו, היו תוססים ולקחו חלק נלהב בשיעור".
חלק מטענות המורים הן שמורה שרוצה לחשוב מחוץ לקופסה נתקל בביורוקרטיה וטופסיאדה, וצריך להיות בעל תעוזה כדי לערער על הקיים. כך למשל מורה שביקשה ללמד את "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן, נתקלה בקשיים רבים מצד המערכת. טענה נוספת שעולה היא חוסר הביטוי המספיק של הרב-תרבותיות הישראלית. שילוב של יותר סופרים מזרחיים, אתיופים, רוסים וכמובן נשים.
במשרד החינוך לא מסכימים עם הנאמר. מפקח מרכז תחום הספרות ד"ר שלמה הרציג, מבטל את הנתונים ואת הטענות. המשרד מציג עליה מסוימת בשנתיים האחרונות, בנתוני הבגרות של שנת 2015, בעיקר בהבעה, אולם בפועל אין עלייה מנתוני 2010 . "לא הייתי משנה דבר", הוא אומר, "ברור שלתלמידים קשה עם ביאליק ועגנון אבל לא נשאל שאלות בגובה הרצפה. אנחנו בדיאלוג עם השדה ולא מנותקים מהיכולות. הייתי שמח להגדיל שעות, אבל נעשתה רפורמה בשנתיים האחרונות שמאפשרת יותר שיח ויותר הלימה בין השעות למספר היצירות". בעקבות ועדת ביטון צפויות להיכנס יצירות נוספות למערך הלימוד. ד"ר הרציג בטוח שמדובר בנתונים לא דרמטיים.
נתון נוסף בממצאים של עמותת "הצלחה" מציג פער גדול בין פריפריה למרכז. כך למשל בעיר שדרות הממוצע בהבעה עמד על 66.5. פחות מהממוצע הארצי. "פנו אלינו מורים וביקשו להבין את התמונה", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של העמותה, "בתוך המערכת עצמה אין גילוי של הנתונים, אז אם המערכת לא מעדכנת את עצמה איך היא תעדכן החוצה?". בימים אלה שוקדים בעמותה על איסוף מידע נוסף הבוחן פערים ואנומליות, לצורך הבעת עמדה לגבי מדיניות המשרד. אגב, בעיריית שדרות בחרו לא להתייחס לנתונים ולפניית וואלה! NEWS.
באמצע 2016 השיק משרד החינוך קמפיין לעידוד לימודי המתמטיקה תחת הכותרת "לתת חמש". המטרה הייתה לעודד תלמידים לגשת לחמש יחידות לימוד ולפתח את מקצועות המדע והטכנולוגיה. הקמפיין עורר מחאה בקרב תלמידי שאר יחידות הלימוד שחשו כי יוצרים דה-לגיטימציה לשאר קבוצות האוכלוסייה. גם בקרב המורים במקצועות ההומניים ניכרה אכזבה מהאדרת קבוצה אחת על פני האחרת. יש מי שמרגישים שמעמדם של מקצועות ההיסטוריה, הספרות והלשון לא מתקרב למעמדה של המתמטיקה בתפישה המערכתית הכוללת.
"קיים מסר שיורד למעלה מהמערכת שהמקצועות הללו פחות חשובים ממתמטיקה וטכנולוגיה", מפרטת ג' מורה בכיתות י"א-י"ב. "אצלנו למשל הוחלט שמדלגים על ספרות בכיתה י"א ומלמדים שלוש שעות בי"ב, ובמתמטיקה לעומת זאת הם מקבלים שש שעות. הילד מבין את המסר וזה קיים גם בשיח של המורים, המקצועות הריאליים תמיד יקבלו קדימות והאדרה. אם למשל יש הצגה, תמיד יבטלו את שיעור ספרות וזה מאוד פוגע בי כמי שמאמינה במקצוע".
בארה"ב בחרו לעודד דווקא את חיזוק הקריאה והאוריינות בעזרת קמפיין פרסומי וחינוכי בו השתתפו סלבריטאים לצד סופרים, הורים ומורים. הקמפיין אופיין במסרים הפונים לעולם הילדים והופכים את הקריאה לעכשווית. "ילדים הם ענייניים", אומרת ד"ר וייסמן, "אם לא תיתן להם סיבה פרקטית ודוגמה מוחשית לאיך כתיבה וחיבור יועילו להם בחיים, הם לא יתכווננו לשם. הרי בר רפאלי לא מחזיקה ספר בפרסומות בישראל, ומה לעשות שחלקן רוצות להיות בר".
"הם מרגישים שספרות ושאר מקצועות השפה זה עונש", ממשיכה מורה מצפון הארץ ."אני לא ראיתי סלוגן יפה וקמפיין בטלוויזיה למקצועות ההומניים, למה רק לריאליים? זה מעביר מסר מלמעלה וגם התלמידים קולטים אותו. זה מאוד מעציב אותי כמורה לספרות".
עוד נדבך שקורה בארה"ב הוא התמיכה הרחבה במקצועות השפה כמדיניות: תקצוב מוגבר של שעות, שילוב של טכנולוגיות כמו סרטים ודיאלוג בין הדיסיפלינות השונות. הקולנוע, התיאטרון, האופרה וההיסטוריה מתגייסים ללימוד הספרות. "מעמידים ארגז באמצע הכיתה ועושים דקה של 'הייד-פארק' מסבירה ד"ר סצרדוטי, "התלמיד מביע את דעתו או מציג עמדה של דמות בסיפור. כך למשל את 'כל החיים לפניו' של אמיל אז'אר, שמתרחש בשנות ה 60 בצרפת. מקדישים שיעור לרקע, מסיירים בגוגל Earth, שומעים אדית פיאף, נכנסים למקום ולתקופה ומחפשים יחד. לא תמיד צריך כסף. אם אני מלמדת את 'לבדי' של ביאליק, אני מתחילה ב'בדד' של זוהר ארגוב".
בישראל פועלת אגודת הסופרים העבריים שבראשה עומד צביקה ניר. הוא פועל ביחד עם סופרים ואנשי רוח בהתנדבות מלאה גם בבתי ספר ברחבי הארץ. אגב, היו"ר הראשון של האגודה היה לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק. כיום, צביקה מתקשה לתרגם את המשורר הלאומי. "אני מוצא עצמי מול תלמידים עוסק בתרגום של השפה העברית של פעם לזו של היום", הוא מספר בעצב, "אנחנו העם היחיד בעולם בו הוכנס המושג 'ספר' לשם של המוסד הלימודי ואני מתבייש לומר שכיום צריך למחוק את המילה 'ספר'. אם שר החינוך מתפלא שיש למרצה מחברת וספר ולא מצגת, אז מה יחשוב תלמיד על חשיבות הכתיבה? המדינה הזאת לא מבינה שאם הספרות תמות, גם הציונות תמות איתה. אי אפשר לחיות רק בשיח של 'מה יצא לי מזה' ולהשקיע רק בטכנולוגיה. אדם שאין לו ידע כללי לא יצליח בעולם גם אם יהיו לו עשרה תארים בניהול או משפטים. ידע זה כוח".
הפערים הללו לא אופייניים רק לחברה הישראלית. בעולם כולו מתמודדים כיום עם הפער ההולך וגדל בין בתי הספר במודל הקיים לבין החיים הדיגיטליים שאותם חווים ילדים במציאות העכשווית. נשאלת השאלה האם אנחנו בדרך לאבד את איש הרנסנס, איש אשכולות המחזיק מניפה של סוגי אינטלקט, שיודע לא רק לפתור משוואות חשוב, ללא ספק אלא גם לקרוא שירה בשעות הפנאי, לנשום השכלה כללית, פילוסופיה ותרבות השיח.
אבל מה אם אפשר אחרת? תלמידים באותה כיתה י"א בשעה חמישית עם המורה לספרות המנתחים ביחד את דבריו של אליל הנוער עוז זהבי, שמכריז: "אני אדיפוס!". מיד אחר כך המורה ממשיכה לעמוד על קווים לדמותו של זהבי כדמות הגיבור הטראגי, והופ, הנה הם הבינו באמצעותו מהי הדילמה של אנטיגונה, מהי בחירה חופשית למול החוק ואיך כל זה מתקשר לאדיפוס. שיעורי הבית אגב, הם לצפות בפרק הבא של "זגורי אימפריה". אם תרצו, אין זו אגדה.
