במיטה עם הביטלס

אם נבצע את ההשוואה המתבקשת בין סרטי הנעורים של שנות השישים לסרטי הנעורים של ימינו, נבחין שכמעט שום דבר לא השתנה. הקונספט הוא אותו קונספט - ההיסטריה אותה היסטריה. "קרוסרודס" של בריטני ספירס, לדוגמה, שהיה סרט פולחן לאלילה ושק חבטות לכל מבקרי הקולנוע בשנה שעברה, הוא פחות או יותר זהה בגישתו לסרט שבו אנו דנים. שכן בריטני משכה קהל לפני שנה רק בגלל שדובר בבריטני, ובשנת 1964 משכו את הקהל ארבעה בחורים מליברפול עם תספורות מצחיקות. קראו להם הביטלס.

זהו סרטם הראשון של הביטלס, אימת הממשל המפא"יניקי בארצנו בעת שיצא. השנה היא 1964, וכפי שכתוב בתקציר הסרט "ארבעה עלמים סתורי שיער מליברפול עומדים לשנות את העולם - אם העולם המשוגע רק ירשה להם לצאת מחדריהם במלון".

הסרט, שנוצר בסגנון דוקומנטרי, עוקב אחר יום בחייהם של ארבעת המופלאים: ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו. ארבעה יוצרים צעירים ותמימים שנסחפים במערבולת התהילה בדיוק כשקיבלו החלטה בפעם הראשונה שהם הולכים לשבור את כל חוקי המשחק. במהלך 36 השעות שיבואו הם יזרקו את כל לוחות הזמנים לפח, יתכחשו לכל התחייבויותיהם, יטעמו לראשונה את טעמו המשכר של החופש וינסו ליצור עולם משלהם עם חוקי משחק חדשים. במילים אחרות – פשוט לחיות.

אבל מסתבר שהמשימה "לחיות" לא כל כך פשוטה, לכן עליהם לקפוץ מרכבת לרכבת כדי להתחמק מגדודי מעריצות היסטריות וצווחניות, להמרות את פיהם של אמרגנים חמדנים, לנסות לשמור על סבו הפיקטיבי של פול מקרתני בהיכון ולקפוץ להופעה פראית ומחשמלת בטלוויזיה.

הסרט שזור בשמונה להיטים מהאלבום על שמו קרוי הסרט, Hard day's night, בו תוכלו למצוא את הלהיטים הקלאסיים Can't buy me love", "All my loving", "She loves you וכמובן Hard day's night.

ולגבי ה-די.וי.די עצמו. חברת פורום פילם, מפיצת הכותר בארץ, אכן עשתה עבודה נאמנה. נתחיל בפסקול הדיגיטלי המשופצר (את הביטלס בחמישה ערוצי שמע לא שומעים כל יום!), כמו כן הבונוסים הנוספים (המתוגרמים לעברית) משעשעים למדי ונותנים מבט חטוף ונוסטלגי על העבר ה"תמים" של עולם הקולנוע והאמנות. ה"ביטלוגים" ביניכם ודאי ישמחו לראות את הדוקומנטרון הקצרצר על הצלם הרשמי של הלהקה, ואת זה אודות קלאוס וורמן (צייר, גרפיקאי וחבר). רק חבל ששוב קיצצו לנו את המסך והסרט לא מוצג בפורמט המקורי. כנראה שלנו ולהונגרים (שזוכים גם הם לתרגום) יש במשותף הרבה יותר מגולש.