וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בסוף כל יום צילומי פורנו התמוטטתי שבורה באמבטיה"

סיגל בן-דוד

17.11.2016 / 17:00

"הייתי מסוממת, העיקר לא להרגיש", מתוודה שחקנית פורנו. "זה גרוע מזנות כי הסרט הוא צלקת לכל החיים". התעשייה מגלגלת מיליארדים על חשבון נשים וחוק הפורנו מנסה לעצור זאת. אך במקום לצעוק בעד או נגד, לא הגיע הזמן לקיים דיון בוגר ולבחון איך, אם בכלל, אפשר לפקח?

רגליים של אישה נועלת נעלי עקב. ShutterStock
רגליים של אישה נועלת נעלי עקב/ShutterStock
לא הגיע הזמן לנהל דיון על פורנו לא מתוך להט אידאולוגי ושיקולים של רווח פוליטי, אלא מתוך הכרה בתפקיד שהוא ממלא, בפופולריות העצומה שלו, אך גם בנזקים שהוא גורם?

"מגיעים לסט, והבמאי מתדרך אותך כמה דקות. את 'התסריט' רק הוא יודע, הרי אין ממש עלילה. התפקיד שלך זה להישמע לו כשהוא מכוון את התנוחות וזוויות הצילום. בנקודת הזמן הזאת את לא מרגישה כלום. את אפופה מסמים שחילק לך הצוות מראש. קוקאין, קריסטל, ג'ויינטים והרבה אלכוהול, העיקר לא להרגיש, לא להיות פיכחת. כי אם תהיי, תרגישי את הכאב שמפלח את הגוף והנפש - ותתנפצי".

ליאת (שם בדוי), בת 33, החלה להצטלם לסרטי פורנו ישראלים בגיל 20 ועסקה בזה כשש שנים. יחד עם זה הגיעו הזנות, הסמים וההתדרדרות הנפשית והפיזית. בעקבות השיח הסוער שעורר לאחרונה "חוק הפורנו", היא מאפשרת באופן נדיר להיכנס לעולמה ולהציג מבט מפוכח על תעשיית הפורנו והשפעותיה.

"יום צילומים נמשך המון שעות, לפעמים גם יומיים-שלושה, בסופו הייתי חבולה וכואבת. הייתי נכנסת לאמבטיה מתה מכאבים ופשוט מתמוטטת. חשבתי שאני עושה כסף, קיבלתי בין 5,000 ל-20 אלף לסרט, תלוי אם זו הפקה "סליזית" זולה או יוקרתית בוילה בקיסריה. אבל הכסף הזה מקולל והלך בעיקר על סמים וניתוחים. מחתימים אותך על חוזה דרקוני שאת מחויבת לעשות דברים מסוימים, מחויבת למראה, שאסור לך לבוא בטענות ולתבוע. רוב הבנות שם הן ילדות בנות 18-20 שאין להן מושג על מה הן חותמות. פעם אפילו ראיתי ילדונת שנראתה סובלת מסוג של פיגור כלשהו. היא לא הבינה מה קורה בכלל. כולן בפורנו קורבן, ללא יוצא מן הכלל".

החיים לא הטיבו עם ליאת. היא נאנסה בגיל 5 על-ידי חבר המשפחה, ובגיל 12 עברה אונס קבוצתי אלים ומזעזע. לדבריה, היא חשבה שבפורנו תזכה שוב בבעלות על גופה. "חשבתי שזה נותן לי שליטה, שאף אחד לא ייקח ממני שוב בחינם או בכוח, אבל בעצם איבדתי שליטה. משם המשכתי לזנות ולסמים ולניתוחים פלסטיים מטורפים. לרגע חשבתי שאני מפורסמת, שזה הוליווד, לא הבנתי שזה דופק אותי".

"הפורנו יותר גרוע מזנות", היא ממשיכה. "בזנות זה בום-טראח וגמרנו, אבל הסרט והצלקת נשארים כל החיים מול העיניים. מזהים אותי ברחוב ובפייסבוק, עותקים של הסרטים מסתובבים בכל האינטרנט, בדיסקים, בערוצי סרטים למבוגרים. אח שלי לא מדבר איתי כבר שנים כי גילה אותי פתאום בסרט. התחננתי בפני גופי שידור שיורידו את הסרטים, אבל הם לא הגיבו בכלל, ואפילו קיבלתי איומים מהמפיק לרדת מזה".

כיום, ליאת מנסה להכיר את עצמה בלי להשתמש בגופה. היא חזרה לחיים נורמטיביים בליווי ותמיכה צמודה של תכנית "סלעית" – סיוע לנשים במעגל הזנות, המופעלת בידי עיריית תל-אביב וממומנת דרך המשרד לשירותים חברתיים. כמי שהייתה שם, היא דווקא מברכת על "חוק הפורנו" בטענה שחיי אדם חשובים יותר מחופש ביטוי, ואף סבורה שיש מקום להפוך את תעשיית הפורנו ללא חוקית.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך
"בחורה שעוסקת בזנות סיפרה על לקוח שנעל אותה בחדר במשך ארבע שעות כשהוא קושר, מכה, חונק אותה, ודורש סטיות שונות. הוא היה מאוד מדויק וביקש לבצע את כל הסצנות שהופיעו בסרט פורנו בו צפה"

על-פי הצעת החוק המקורית של ח"כ שולי מועלם מהבית היהודי, ספקיות האינטרנט יחויבו לסנן מראש תכנים פוגעניים - אלא אם הלקוח יבקש אחרת. בתחילת החודש אישרה הכנסת בקריאה טרומית נוסח מרוכך להצעה, ולפיו הספקיות יחויבו ליידע את הלקוח, ללא תשלום, בדבר האפשרות לסנן אתרים פוגעניים.

ההצעה עוררה סערה ומחלוקות ביחס למקומם של חופש הביטוי, המידע וסוגיית הפרטיות והצנזורה, והציפה את סוגיית השפעות הפורנו, החל מתרומתו לגיוון חיי זוגיות בריאים וכלה בסכנות הטמונות בו לילדים, ניצול והחפצת נשים, התמכרות, אלימות וכסף גדול. היא העירה לחיים שני מחנות הניצבים משני צדי המתרס, כשבפיהם טיעונים ישנים וצפויים. מחד ניצב מחנה שמרני, דתי בחלקו, שעבורו הפורנו הוא סדין אדום, שחיתות מוסרית, ואיום של המודרנה. אל המחנה הזה חובר זרם מסוים בתנועה הפמיניסטית, שמתקומם נגד ממד הניצול בפורנו, ותפקידו השלילי בהבניית דימוין ותפקידן של נשים בחברה. מנגד, מתייצב המחנה הליברלי שזועק לקיום חופש הביטוי ומתנגד לצנזורה, אך בד בבד מאפשר את שגשוג התעשייה בשם המערביות.

אך האם יתכן ששני המחנות מפספסים? לא הגיע הזמן לנהל דיון על פורנו לא מתוך להט אידאולוגי ושיקולים של רווח פוליטי, אלא מתוך הכרה בתפקיד שהוא ממלא, בפופולריות העצומה שלו, אך גם בנזקים שהוא גורם? האם יש מקום לפיקוח, האם בכלל אפשרי לפקח ובאילו דרכים ניתן להתמודד עם הסכנות? במילים אחרות - האם הצעקנים האוטומטיים שבעד ונגד פורנו יכולים לזנוח את האינטרסים, להביט במציאות הישראלית בעיניים, ולבחון את התמונה נכוחה?
"הבעיה היא שבישראל התעשייה נמצאת מתחת לראדאר", מסבירה טלי קורל, הנאבקת בתופעת הזנות והפורנו בדף הפייסבוק When he pays. "פורנוגרפיה היא זנות. זו פשוט אסטרטגיה שיווקית מוצלחת שלה. לצרוך פורנו זה לצרוך בני-אדם. הצרכנים לא מודעים להשלכות שיש לכך על הנשים הללו. הן מתארות חוויות קשות בפורנו, והזמן הממוצע שבחורה מחזיקה מעמד שם הוא שלושה חודשים, גם המפיקים יודעים זאת. יתרה מכך, הבנות קודם צריכות לשלם תשלום חודשי קבוע כדי לקבל את "הזכות" להופיע באתר, ורק לאחר-מכן מקבלות תשלום על פי מספר הדקות שצפו בהן באתר, לכן הן מחויבות למשוך זמן".

בעבר, תעשיית ייצור סרטים כחול-לבן פרחה בישראל. בתקופת הדיסקים שנמכרו בפופולאריות רבה בתחנה המרכזית, היו חברות הפקה כמו "כחול-לבן-כחול" ו"גליל DVD" שהתמחו בתכנים אלו. אך תעשיית הדיסקים והקלטות הצטמצמה עם מעבר תכני הפורנו לאינטרנט, ובמקומה פורחים כיום מאות אתרים ותתי-אתרים המציגים תכנים המוגדרים ישראלים לצד אלו מחו"ל.

ר', שהפיק סדרה דוקומנטרית על תעשיית הפורנו בארץ, גילה להפתעתו שגם גברים אינם חסינים. "רציתי לפוצץ את הבועה של הזוהר שקיימת למראית עין", הוא מספר. "התלוויתי להפקה עם שחקנים חדשים. אחד הבחורים הגיע בגישה של 'אני מלך העולם' והיה מלא אגו. בסוף יום הצילומים היה נדמה שעבר טראומה. הוא יצא שפוף והבין שזו עבודה קשה ופוגענית. עד היום הוא לא מוכן לדבר על התקופה הזו. שוחחתי עם שחקנים ושחקניות שנראים מהופנטים מהסט, מההפקה, ונראו לכאורה מאושרים ועושים חיים, אבל מהר מאוד אתה מבין שמשהו בבטן מתערבל. אני מאמין שקורה שם משהו רע מאוד, אני לא קונה את החיוכים".

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא
אילוסטרציה. ShutterStock
"כולן בפורנו קורבן, ללא יוצא מן הכלל"/ShutterStock
"פורנוגרפיה היא זנות. זו פשוט אסטרטגיה שיווקית מוצלחת שלה. לצרוך פורנו זה לצרוך בני-אדם. הצרכנים לא מודעים להשלכות שיש לכך על הנשים הללו"

תעשיית הפורנוגרפיה עברה תהליך אבולוציוני במרוצת השנים, כשהתוכן הפך מוקצן יותר, מופרע יותר ובוטה יותר. אין זה מפתיע שהעולם הזה נדרש להמציא עצמו בכל פעם מחדש, ולהעלות את סף הגירוי. בטח כשהביקוש מקהל הצופים רק הולך וגובר. פורנו רך, קשה, אלים, סוטה ומוקצן מוגש כמיינסטרים, ובאותה מידת זמינות.

הפמיניזם נלחם בתופעת הפורנו עד חורמה בטענה שהוא מחפיץ ומשפיל, הופך נשים לאובייקט מיני, מציג תפישה מעוותת של דמות האישה, ומתיר את גופן במובן הרחב של תקיפה מינית, אלימות וזנות, בנוסף על עיוות ופגיעה ממשית בזוגיות. "כשמחפיצים אוכלוסייה כנחותה, כספקית מין שמותר לעשות לה הכול וכמכשיר הנאה של אחרים, זה הופך את האפשרות לאנוס, להכות, להרוג ולסחור ללגיטימית ומובנת מאליה" מסבירה פרופ' יסעור. "אנו רואים כיצד בפורנוגרפיה של המרחב הציבורי, כמו בפרסומות, נשים מוצגות כמי שאוהבות ששולטים בהן, והתפישה הזו מחלחלת".

לשאלה מדוע אלימות ועריפת ראשים מצונזרים באופן יחסי ופורנוגרפיה לא, יש כנראה תשובה אחת: כסף. הרבה כסף. על פי ההערכות, מדובר בתעשייה בין-לאומית שמגלגלת כ-97 מיליארד דולר בשנה, כשמתוכם 12 מיליארד דולר רק בארה"ב. "תעשיית הפורנו בעולם מחוברת באופן הדוק לסחר בנשים וילדות", גורסת פרופ' דלית יסעור, ראש החוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "זו התעשייה השנייה בעולם, אחרי תעשיית הסמים, מבחינת הכנסות. היא מתחבאת תחת אצטלה של תעשיית בידור, אבל דו"ח של האו"ם הצביע על הקשר בינה לבין סחר בילדות, ניצול נשים ואלימות. באופן מסוים היא מתירה את דמן של אוכלוסיית הנשים".

במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית מקיימים כ-5,000 הרצאות בשנה כדי להגביר את ההסברה והמודעות בתחום. "הפורנו הופך אלים יותר ויותר, ויש בו אלמנטים חזקים של שליטה", מסביר איתי טריפמן, מדריך בתחום ההסברה במרכז. "אלימות מינית ואונס הם קודם כל אמצעי להפגנת שליטה, והפורנו תורם לחלחול התפישה הזו בציבור. זה פוגע גם בנשים וגם בגברים שצריכים להיכנס לתפקיד השולט".

אילוסטרציה. שאטרסטוק, GettyImages
"צריך להבין שפורנו כיום הוא החוויה המינית הראשונה של הילדים"/GettyImages, שאטרסטוק

ב-2009, הושק בישראל אתר "תותה" הפופולרי, המציע סרטי סקס, פורומים, היכרויות, משחקי מבוגרים ועוד. בעליו הם שני צעירים בשנות ה-30, שמגיעים בכלל מעולם המחשבים ולטענתם, האתר מציע תוכן סולידי ומרוכך. הכול, כמובן, בעיני המתבונן. "זה עולם תוסס ומלא חיים", טוען ח', מבעלי האתר, "ובסופו של דבר זה אתר למבוגרים".

ח' יוצא נגד אישור החוק וטוען שהוא מפר את הזכות לפרטיות של המשתמשים. "כל עולם הפורנו מראש אנונימי, ואנשים לא רוצים להזדהות. לכן החוק פוגע בפרטיות, והוא גם יפגע באתרים ובכמות הכניסות. אבל אף אחד לא מצא לנכון לשמוע מה יש לנו, כמפעילי אתרים, לומר. אני לא מרגיש לא מוסרי, והעובדה שמדובר בתוכן פוגעני - הוא כמו כל תוכן אחר ברשת. אנשים צריכים להיות מודעים ואחראים כדי להחליט האם זה מתאים להם או לא".

"האחריות היא לגמרי של בעלי האתרים", גורסת לעומתו נעמה זאבי ריבלין, מנהלת תכנית "סלעית". "יש להם אחריות כלפי החברה. אדם צריך להבין שבזמן שהוא צורך פורנו במחשב, יש אישה שעוברת חוויות קשות וזו אחריות של כולנו. הבנות מנסות להוריד את זה מהרשת אבל ללא הצלחה".

אחת התופעות הקשות ביותר עליה מתריעה ריבלין, היא גברים הצופים בפורנו ומבקשים לשחזר את מהלכי הסרט עם זונה. "הגיעה אלינו בחורה שתיארה את החוויה כמפחידה והחשוכה בחייה. הלקוח נעל אותה בחדר במשך ארבע שעות כשהוא קושר, מכה, חונק אותה, ודורש סטיות שונות. הוא היה מאוד מדויק וביקש לבצע את כל הסצנות שהופיעו בסרט בו צפה".

סוגיה חדשה שאמורה להדאיג את הגולשים ונעלמת מעיניהם היא שחלקם מצולמים בעצמם. חלק מאתרי הפורנו החלו להשתמש בטכנולוגיות המצלמות את הגולשים תוך כדי צפייה בסרטים באתר, בלי ידיעתם. הגולשים כאמור אינם מודעים לכך ולשימוש שבעלי האתרים עלולים לעשות בצילומים הללו, החל משימוש בחומרים ללא אישורם דרך הפצתם ברבים וכלה בסחיטה.

אך לא רק בעלי אינטרסים מתנגדים להצעת החוק. הסקסולוג ד"ר דניאל דריי, למשל, סבור שלא צריך להרוג את הפורנו אלא לכוון מחדש את השימוש שעושים בו. "זה שאני רוצה פורנו לא הופך אותי לאדם רע, אלא לנורמטיבי. 85% מהגברים צופים בפורנו בלי להיות סוטי-על. הפורנו הביא את החברה המערבית לפתיחות וגיוון, והנגישות ברשת פתחה עיניים למיליוני זוגות בעולם. האחריות היא של ההורים, לשוחח עם הילדים על מין וגם לשמור על הפרטיות שלנו בגלישה שמחשב. אבל שום חוק לא יעזור פה".

על ההבדל בין פורנו למציאות מתוך אתר "השיחה"

"פורנו זו התעשייה השנייה בעולם, אחרי תעשיית הסמים, מבחינת הכנסות. היא מתחבאת תחת אצטלה של תעשיית בידור, אבל דו"ח של האו"ם הצביע על הקשר בינה לבין סחר בילדות, ניצול נשים ואלימות. באופן מסוים היא מתירה את דמן של אוכלוסיית הנשים"

שעת בוקר בגן במרכז הארץ, לפני מספר שבועות. אחד הילדים משחק במחשב. פתאום מבחינה הגננת שהוא ועוד מספר ילדים צופים בסרטון פורנוגרפי. הם צפו בו דקות ארוכות ונראו מבולבלים והמומים. במקרה אחר, ילד בכיתה ב' אמר שראה אנשים עירומים במחשב בלילה. מבירור קצר עלה שחיפש בגוגל את הערך "חיות קופצות" והגיע לתוכן פורנוגרפי. הוא היה מבוהל, עצוב ולא הצליח לישון. סיפורים כאלה ואחרים זורמים מידי יום לקו החם של עמותת "נתיבי רשת", העוסקת במוגנות הילדים ברשת ומפעילה קו חם להורים. "המצב כיום קטסטרופלי ולמדינה לא אכפת, אומר יונה פרסבורגר, מנכ"ל העמותה. "הילדים מופקרים לגמרי. אחד המקרים שהגיע לקו החם היה של ילד בכיתה ה' שפגע מינית ב-15 מבני כיתתו במשך שנה שלמה לאחר שפיתה אותם לצפות איתו בפורנו בביתו וביקש מהם לשחק ו"לחקות" את הסרט. לנו ברור שפורנוגרפיה מסוכנת בעיקר לילדים, מכיוון שאין להם את הכלים לעבד את מה שהם רואים".

חגית, אם צעירה לילד בן 7, נדהמה לגלות אותו גולש להנאתו באייפד המשפחתי באתרי פורנו. "תמיד הקפדנו שיגלוש רק בסלון לידנו, ופתאום שמתי לב שהוא לוקח את האייפד לחדר. מיד נדלקה לי נורה וניגשתי לבדוק. מסתבר שהוא חיפש במכוון את המילה 'ציצי' בגוגל, ומשם גלש ושקע ממושכות באתרי זימה. באותו רגע התפרצתי בסערת רגשות, אני המומה ומזועזעת. מאז אני קוראת ומחפשת מידע, וכמובן שהתקנו מיד תוכנות סינון אבל אני מאוד לא רגועה".

על-פי נתונים שהוגשו לכנסת בעקבות הצעת "חוק הפורנו", הגיל הממוצע בישראל בו ילד נחשף לראשונה לפורנוגרפיה הוא 9. הגיל הממוצע בו ילד צורך פורנוגרפיה כדרך קבע הוא 12. בנוסף, כ-60% מהילדים מתחת לגיל 13 גולשים באתרים פורנוגרפיים, חלקם הגדול באמצעות הסלולרי.
"ילדים חווים פורנו כטראומה", אומרת ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית. "הבעיה היא הנזקים התודעתיים והנפשיים שזה יוצר אצלם. למשל, כשאישה צועקת במשגל הם מפרשים זאת ככאב. משם, מתפתחת תפישה שמין היא חוויה קשה שמלווה בכאב. בנוסף, הו תופשים מין כמשפיל ומבזה נשים. גם בקרב הבנים יש פגיעה בדימוי העצמי כי נחשפים לאיברים מוגדלים ולא אמיתיים ונוצר עיוות לגבי הדימוי הפיזי שלו".

מחקר שנעשה בשנת 2012 בארה"ב על-ידי מאנינג ואואנס, בחן את הקשר בין חשיפה לפורנוגרפיה באינטרנט לבין תוקפנות מינית. החוקרים מצאו כי נערים שנחשפו לתוכן מיני ברשת, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לעסוק בהטרדה מינית בשלב מתקדם יותר של חייהם. גם מחקר ישראלי שערכה ד"ר אביגיל מור בשנת 2012 מצא קשר הדוק בין צריכת פורנוגרפיה מוגברת בקרב בני נוער לבין תפיסה מעוותת של יחסים מיניים וקבלה עקרונית של ניצול מיני של נשים. "מתחילת תהליך החיברות של ילדים", מוסיפה פרופ' שולמית אלמוג, חוקרת מיניות ופורנו באוניברסיטת חיפה, "נוצרת 'סקלת השפלה' של נשים ולפורנו יש קשר משמעותי לאופן בו נשים מיוצגות ונתפשות".

אחת הבעיות היא פער המידע הבין-דורי העצום הקיים בין הורים לילדיהם. מחקר שנעשה בשנת 2009 על-ידי דפנה למיש, מצא כי הורים יודעים מעט מאוד על אופי הפעילות של ילדיהם ברשת. לשם כך הומצאו תוכנות הסינון למיניהן. "חובה על המדינה לדאוג לסינון איכותי של תכנים", מזהיר פרסבורגר. "בדו"ח שהגשנו למשרד התקשורת גילינו שספקיות האינטרנט לא משקיעות משאבים ומציעות רמת סינון נמוכה ולא יעילה. למעט שתי חברות, 'רימון' ו'תום', שאר המסננים מפספסים ולא מזהים תכנים בעייתיים. אין אבא לנושא הסינון, ואנו דורשים מהמדינה להקים מנגנון של מומחים מקצועיים שיגבשו קריטריונים וסטנדרטים שיחייבו את הספקיות".

המועצה לשלום הילד הציעה בעבר להקים "משטרת אינטרנט" שתגן על ילדים מפני תכנים אלימים ופורנוגרפיים אך הניסיון לא צלח. המועצה אומנם מקיימת פעילויות הדרכה לילדים בנושאי גלישה בטוחה וסכנות האינטרנט, אולם אינה עוסקת בהסברה ישירה למורים והורים כיצד לדבר על הנושא.

אתר "השיחה" מנסה למלא את החלל הזה. האתר מבקש לתווך בין עולם המין והפורנו לדור הצעיר. מפעיליו הם בני הזוג אלון מטריקין גולד וניבה ליכטמן, שמטרתם לסייע לילדים, הורים וצוותי חינוך לדבר על מיניות בריאה. הם עושים זאת בעזרת סרטונים קלילים ואינטראקטיביים המדברים לצעירים. "צריך להבין שפורנו כיום הוא החוויה המינית הראשונה של הילדים", מסביר אלון. "זה החינוך המיני שהם מקבלים, הורים ומורים לא מדברים איתם על הנושא. כשאנחנו מגיעים עם סרטון מצחיק, המסר עובר בהומור וכחוויה, והילדים מגיבים בהקלה גדולה. סופסוף מישהו מדבר איתם בלי סיסמאות, בשפה פשוטה ובפתיחות. בסרט נאמרים דברים שספק אם מורה ירגיש בנוח לפתוח מולם".

ח"כ שולי מועלם בעימות שערך ארגון לתת בין המועמדים לתפקיד חברתי-כלכלי של המפלגות, הבינתחומי הרצליה מרץ 2015. ראובן קסטרו
אפשר לצנזר את הפורנו ברשת? ח"כ שולי מועלם, שהגישה את הצעת "חוק פורנו"/ראובן קסטרו
"זה שאני רוצה פורנו לא הופך אותי לאדם רע, אלא לנורמטיבי. 85% מהגברים צופים בפורנו בלי להיות סוטי-על. הפורנו הביא את החברה המערבית לפתיחות וגיוון, והנגישות ברשת פתחה עיניים למיליוני זוגות בעולם"

יבגני, שם בדוי, החל לצרוך פורנו עוד ברוסיה, ומודה שנהיה מכור גם לפני המצאת המחשב והאינטרנט. "למרות שהיו מאיימים לכלוא ולהוציא להורג, שום דבר לא מנע ממני להגיע למכוני ליווי ולהשיג בשוק שחור חוברות פורנוגרפיות. הייתי אובססיבי, והקושי היה לתפקד ולחיות חיים נורמליים", הוא מעיד.

ב-2013 מצא מחקר באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה שמוחם של מכורים לפורנו מגיב בדיוק כמו של אלו המכורים לסמים ולאלכוהול. "מדובר במכורים לכל דבר", מסבירה ד"ר קגן. "הם זקוקים לעלייה מתמדת ברמת הגירוי, ונוצרת תלות ופגיעה בשגרת החיים, בעבודה, בזוגיות ובמשפחה. לרוב, אנשים חושבים שהם יכולים להתמודד לבד, כי לכאורה לא מדובר בסמים או אלכוהול. בנוסף, קיים אלמנט של בושה ולכן הגשת העזרה מורכבת יותר". מחקר נוסף ממכון "מקס פלנק" שבגרמניה, קבע שההתמכרות עלולה לגרום אפילו לפגיעה מוחית. לטענת החוקרים, צפייה בתכנים פורנוגרפיים באופן תדיר גרמה להקטנת נפח המוח ולפגיעה בתפקודו.

המציאות הדיגיטלית של ימינו יוצרת מצב שבו כמעט אף אחד לא יכול להתחמק מפורנוגרפיה. הסבירות שגולש יתקל בתוכן פורנוגרפי היא בין 50%-70% בדמות פרסומות באתרים ופופ-אפים, גם אם לא יחפש אותם כלל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים. אז על אף שמדובר ב"מדינת האינטרנט", מדינה בעלת חוקים וסדר משלה, נשאלת השאלה היכן נמצאת אחריות הממשל.

ברוב מדינות העולם קיים מודל של "מפרץ בטוח", המאפשר למפעילי האתרים ולספקי הרשת חסינות מפני האחריות משפטית לתוכן המוצג אצלם באתר. אם המפעיל אינו מייצר את התוכן הפוגעני, ופועל נמרצות להסרתו, אין האחריות חלה עליו. בארצות הברית, בה קיימת רגישות רבה לפגיעה בעיקרון חופש הביטוי, ישנה חסינות מוחלטת מפני חסינות אזרחית למתווכי רשת כמו מפעילי האתרים, כל עוד הם לא השתתפו בפיתוח התוכן. בקנדה מנוסחת בימים אלו הצעת חוק ולפיה מתווך רשת עשוי לשאת באחריות פלילית ואזרחית בשל הפצת תמונה אינטימית באמצעותו, אם ידע שהמצולם לא הסכים להפצה. בגרמניה, לעומת זאת, אדם נושא באחריות נזיקית בשל כל פגיעה בזכויותיו של אדם אחר, שנגרמה על ידו במכוון או ברשלנות, כך שאפשר להטיל אחריות אזרחית על מתווכי הרשת.

ח"כ שולי מועלם מבקשת להתאים את המצב בארץ לזה שבאנגליה, שם כל ספק ברשת מסנן תכנים אוטומטית. ובעל החשבון, שהוא לרוב ההורה, מקבל קוד המאפשר לו לבצע סינונים שהוא מגדיר בעצמו, ועוצמת הסינון היא בידי ההורה.

"המדינה מכירה במצבים שקיים בהם סיכוי לגרום נזק לציבור, והיא לא מהססת להפעיל מגבלות", טוענת פרופ' אלמוג. "כמו למשל בסימון מזון שמזיק לבריאות היא גם מתערבת ומסייגת בנושא ההימורים, ספסרות ואפילו מגבילה משקל של דוגמניות. אז דווקא בפורנו, שהוכח מחקרית על סכנותיו, דווקא שם היא פטורה? וודאי שלא"

"אבל למה שהמדינה תיכנס למיטה שלי?", מתריס ד"ר דריי. "נוכל להצטרף למועדון של איראן וסין, או פשוט לחנך. אני טוען שאין קשר בין פורנו לאלימות מינית, והעלייה בנתונים של חשיפת ילדים נובעת עקב העלייה במודעות ואינה אמיתית. הורה צריך להסביר לילדיו, ואם ירצה לחסום, זו בחירה שלו". פרופ' אלמוג אינה מסכימה. "יש מקום לחוק שעוסק בנזקי הפורנו בקטינים וחובה להתמודד עם זה בשילוב של אחריות הורית-מדינתית-תאגידית. כי לחברות הענק שמרוויחות מיליארדים יש גם אחריות מסוימת "

נער בלפטופ בלילה. ShutterStock
בעידן הדיגיטלי אף אחד לא יכול להתחמק מפורנוגרפיה/ShutterStock

האינטרנט משול לחנות ממתקים ענקית עם נגישות לכל דכפין ומגוון עצום של אפשרויות וטעמים, כשחסימות וצנזורה עד כה לא הצליחו לפתור דבר. הן רק מגבירות את הנועזות והסקרנות בקרב ילדים, והדרך לאכוף את החסימה באמצעות התקנים כמו TOR או יצירת נקודת VPN, פשוטה מאי-פעם.

אך האם חופש הביטוי גובר על זכויות אדם בסיסיות שנרמסות בתוך תעשיית הפורנו, שמשיקה במובנים רבים לתעשיית הזנות? כשכסף הוא המניע העיקרי, התשובה היא כן. וכשמדובר בהמון כסף, לא בטוח שלחפש אחריות מוסרית בעולם הפורנו היא משימה ברת-ביצוע. תאגידי הענק לא עוסקים בסוגית נזקי הפורנו מבחירה, והמדינה לא פורשת רשת הגנה, אכיפה והסברה מספקת. מכאן שההורים נותרו כמעט בודדים במערכה. אין מקום לצפות למוסריות מקוונת, עידן התמימות נגמר. אז עם מה נשארנו? חינוך, חינוך, ועוד פעם חינוך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully