לא, אנחנו לא יכולות: מה שוב לימדו אותנו הבחירות בארה"ב

הילרי קלינטון לא הפסידה בגלל שהיא אישה. כלומר, לא רק בגלל שהיא אישה. כבר בבחירות הקודמות פחות דמוקרטים הצביעו לברק אובמה ביחס ל-2008, בשמונה השנים האחרונות אמריקנים רבים לא חשו הטבה במצבם הכלכלי, אחרים חזו בפיגועים האיסלמיסטיים הרצחניים באירופה ובאורלנדו, וסברו שהממשל הנוכחי לא עשה די לסכל את דאעש.

אבל אם מישהו טוען בפומבי ובביטחון שהנושא המגדרי - שנשיותה של קלינטון מול גבריותו של טראמפ - לא שיחק תפקיד במערכת הבחירות האחרונה לרעתה של קלינטון, הוא לא רק טועה ומטעה, אלא מפזר מסך ערפל מתעתע ובעייתי.

במשדר באולפן וואלה! NEWS ערב הבחירות, אגב דיון על אפשרות של נשיאה אמריקנית ראשונה, אמר יועץ תקשורת מוכר בישראל ותומך טראמפ: "גם כן היסטוריה. אפשר לחשוב איזו אישה זו. היא לא באה מלמטה, היא הייתה נשואה לנשיא והייתה 30 שנה בממסד". בבוקר למחרת התעקש אורח אחר, רפובליקני חובש כיפה, כי סוגיית נשיותה של קלינטון אינה רלוונטית, וכי: "אם שרה פיילין הייתה יותר אינטליגנטית היא הייתה היום נשיאה". בדיון אחר במערכת, על רקע ניתוח תוצאות הבחירות שהעידו כי מיליוני גברים הצביעו פחות לקלינטון מלאובמה לעומת סחף הפוך לעבר טראמפ, התעקש גבר אחר כי "זה לא בגלל שהיא אישה, אולי הם חשבו שהיא לא ראויה". מדובר במקבץ התייחסויות מייצגות שאינן רק עיוורות ומיתממות, אלא אפילו - מי יותר ומי פחות - מתנשאות ולועגות לרש.

אחד הדברים המטרידים בקמפיין האחרון בארה"ב הוא מקומן הנפקד של העובדות. אז הנה עובדה: הילרי קלינטון הייתה מועמדת ראויה, לגיטימית, הגיונית להיות מנהיגת העולם המערבי. לפחות בכל הקשור להשכלה, ניסיון פוליטי ומדיני, או סתם זוטות, כמו יכולת לבנות משפט קוהרנטי, או לזהות את סוריה ועירק על המפה. האם היא הייתה מועמדת חפה מבעיות? ברור שלא. היא ובעלה נכנסו לפוליטיקה עניים - ויצאו ממנה אמידים. היא אישה פמיניסטית שלא עזבה את בן זוגה הבוגד הסדרתי, ולאורך עשרות שנים בציבוריות האמריקנית דבקו בה פרשיות שליליות. גם אמרו עליה שאינה "סוחפת", אם כי אותי היא תמיד הרשימה בביטחון, בריכוז, בידע שלה - ובעובדה שאינה נועלת עקבים. האם המתמודד שמולה היה חף מבעיות? נראה שכל תשובה תהיה האנדרסטייטמנט של ההיסטוריה. מדובר במתמודד לנשיאות שלעג לכאורה לגודלו של איבר המין של יריב בפריימריז ופאר את גודלו שלו, רמז לנושאי הנשק באמריקה לעשות מעשה נגד יריבתו, וביקר את גיבור המלחמה ג'ון מקיין על שנפל בשבי. ואלו עוד הדברים ה"קטנים", התמוהים אובייקטיבית שהמקלדת מסמיקה בגללם, שאינם קשורים למדיניות לא ברורה או ליחס משפיל לנשים. והבן אדם הזה נבחר לנשיא. בילי בוש, העיתונאי ששיתף פעולה עם טראמפ בקלטת הגסה, פוטר מרשת NBC - אבל טראמפ נבחר לנשיא.

וזו בדיוק הנקודה, וכאן מתחברים לציטוטים שלמעלה. גברים נשיאים - היו ויהיו מכל המינים ומכל הסוגים. צעירים - ומבוגרים. בריאים - וחולים. נאמנים לנשותיהם ורודפי שמלות. לבנים - וכהה עור. פוליטיקאים ותיקים - ושחקן מהוליווד או טייקון נדל"ן. דמוקרטים - ורפובליקנים. ראויים - ופחות ראויים. לכולם היו "תיקים". אף אחד מהם לא היה חף מ"בעיות".

כשאורח א' דיבר על הנישואים של הילרי והחיבור הממסדי שלה, הוא שכח שרק לפני 8 שנים אשכרה כיהן בבית הלבן בן גבר של נשיא גבר שעדיין חי. כשאורח ב' דיבר על הבקיאות והאינטליגנציה שחסרה לפיילין להיות נשיאה, הוא שכח מי נבחר עכשיו להיות נשיא.

הבחירות בארצות הברית הוכיחו: כדי לגבור על יריבה הגבר, המועמדת האישה צריכה להיות מושלמת ממש, לא משנה כמה יריבה רחוק מזה בעצמו. חפה מכל שערורייה. נקייה מכל פוליטיקה. עם סיפור סינדרלה מרגש. ורצוי שתהיה רפובליקנית.

מועמדת חיצונית, שתגיע מעולם העסקים והריאליטי כמו טראמפ, תודח כבר בפריימריז בגלל חוסר ניסיונה. ושוב מתברר שלגברים חסרי ניסיון אין את המכשול הזה. האישה ששלחה מיילים משרת לא מאובטח? יש לה בעיה חמורה בשיקול הדעת, שמשליכה בהכרח על תפקודה העתידי. הגבר אפוף שערוריות, עננות, תביעות, פשיטות רגל, לא חושף את החזרי המס שלו? עזבו אתכם משטויות. האישה נתפסה בסתירות לגבי מדיניות המסים שלה? היא פוליטיקאית, ולא אמינה. הגבר יורה שקרים? נו טוב, הוא בקמפיין בחירות. האישה? מושחתת, רשלנית, עם שיקול דעת לקוי. הגבר? הוא לא מאחר, הוא מתעכב.

אנשים בפיד שלי התמוגגו מהווידאו הוויראלי של ג'ונתן פיי, שנזף בשמאל האמריקני על כך שעמד מאחורי מועמדת צולעת כמו קלינטון והביא לניצחונו של טראמפ. ואני אומרת: שטויות במיץ. היום ברור שקלינטון יותר הפסידה מאשר טראמפ ניצח, ושהרפובליקנים הצביעו לו, אבל הדמוקרטים לא הצביעו בהמוניהם לה. בגלל זהות שני המועמדים, הבחירות בארה"ב היו במידה רבה משאל עם על מעמדן של נשים. אם דמוקרטים אמריקנים לא הצביעו במחאה על דמותה של קלינטון או נתנו את קולם למועמדת מפלגת הירוקים הלא רלוונטית, ואגב כך הביאו לניצחונו של טראמפ - זה מעיד יותר עליהם ועל החברה שלנו, מאשר על מועמדת המפלגה.

ואם הילרי קלינטון לא נבחרת לנשיאת ארצות הברית, ודווקא הבריון הדמגוג שמולה מנצח, זה מעלה את השאלה מי ומתי בכלל תהיה הנשיאה הראשונה. אחרי הכישלון הזה, ייתכן שלעולם ייקח זמן רב עד שיתרגל שוב לרעיון של נשיאה. כי אם גבר נכשל - זה ברור שגבר אחר יחליף אותו. כישלון של אישה ייזכר, ייצרב, וירחף תמיד מעל הבאות אחריה.

וזה כל כך מבאס. וכל כך חבל. כי הצהרות טראמפ בבחירות, על בסיסן נבחר, הרי לא יקרו. חומה לאורך מכסיקו לא תיבנה ושלושה מיליון מהגרים לא יגורשו. פתרון פלא שיחזיר את הגלובליזציה לאחור וישיב לכורי הפחם מפנסילבניה את עבודתם גם לא יישלף. בסוגיה המזרח-תיכונית, ארה"ב תצטרך לעמוד גם מול הלחץ של הפלסטינים ובעלות בריתה המוסלמיות, ממש כפי שקלינטון עצמה לא הייתה מביאה למדינה פלסטינית.

אבל את ההזדמנות הסמלית והחשובה כל כך - פספסנו. ובמקום נשיאה ראשונה - שבעברה הייתה הנואמת הראשונה בקולג' שלה, שותפה במשרד עורכי דין, הגברת הראשונה הראשונה עם תואר שני, מזכירת מדינה ומועמדת ראשונה של מפלגה גדולה לנשיאות - קיבלנו בבית הלבן חזיר שוביניסטי, דוגמנית עירום ויועץ שמשווה בין פמיניזם וסרטן.

אז לגברים מלמעלה שבטוחים "שזה ממש לא בגלל שהיא אישה" - משהו אומר לי שבסופו של יום, אתם פמיניסטיים די קטנים. ההיתלות בטענה של שוויון במקרה הנוכחי מצביעה על חוסר מודעות לתפיסות מגדריות מושרשות וחוסר הכרה בכך שהן משפיעות עלינו, וגם לחוסר ההבנה עד כמה ייצוג מעצב תודעה. התוצאה היא שימור המבנה הישן.

ולאותם הישראלים הרפובליקנים שכל כך לגלגו על תמונתה של יונית לוי המבואסת בהיוודע התוצאות בפלורידה: בפעם הבאה שתתלוננו על חוסר ייצוג שלכם במדיה, בבית המשפט העליון ובמוסדות מדינה שונים - אנא שאלו עצמכם אם התקשורת היא זו שצבועה.