פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צבא האמת של דונלד טראמפ

      אנחנו מפחדים מדונלד טראמפ, בגלל שהוא מעיר בקרבנו את "הטראמפ" האסור שלנו. את הדעות האסורות שלנו – גם אם אינן נגד נשים, שחורים או יהודים. מפני שלעיתים הוא אומר דברים שבסתר ליבנו אנחנו יודעים שיכולנו לומר אותם בעצמנו. דעה

      דונלד טראמפ נואם בפני תומכי המפלגה הרפובליקנית במדינת איווה. 23 בינואר 2016. (AP)
      בתוך כל אחד מאיתנו יש טראמפ קטן, או גדול. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ (צילום: AP)

      דונלד טראמפ ניצח בבחירות. לפני כשבועיים לא ניבאתי את התוצאות, אבל שאלתי את עצמי – מדוע יש לו יכולת לנצח. הרי טראמפ הולך ופוגע בכל דבר קדוש בבחירות האמריקאיות, לרבות אי ההתחייבות לקבל את תוצאותיהן, בנשים, בקהלי בוחרים שונים, בעצם – בכולם, אבל ולפחות לפי הסקרים צעדיו אלו היו אמורים להזיק לו.

      והתובנה היא כזו: טראמפ בחר בקמפיין של "אני אומר את מה שכולם חושבים ומתביישים להגיד". אני אומר את מה ש"כולם" חושבים על מקסיקאים, על שחורים, מה ש"כולם" חושבים ומפחדים להגיד על נשים. אני "צבא האמת", האמת בפרצוף. אני זה שעומד מול ה"פוליטיקלי קורקט" שהוא ניצחון הנימוס על האמת, מול הליברליות המזויפת של "האחר זה אני" מול כל הצביעות המתבטאת בהתנהגות – האמריקאית במיוחד – בה הכיסוי רב על הנגלה, ומלאכת השפה העדינה ו"המכילה" את הלהט"בים עם היהודים, היא מלאכת מחשבת ואמנות – אך מעייפת ושקרית וצבועה".

      וזה סוד כוחו.

      יש קהל נרחב שיוצא נגד התקינות התרבותית ומרגיש הוא עצמו נמחק בתקינות זו. אם ניקח אנלוגיה מאבי הפסיכולוגיה, ד"ר זיגמונד פרויד, על הקרב בין הערכים (סופר אגו) לבין האיד (היצר העירום) - הרי טראמפ הוא האיד. הוא היצר העירום חסר כל העכבות שפוגע בכל מה שקדוש, שנהנה מלנתץ מזבחות, שאומר את "האמת בפרצוף", ומפגין כח רב ועוצמה בתהליך, בעוד שקלינטון היא האיזון בין השניים, ההגיונית יותר – אבל בהכרח החלשה יותר - ומי בכלל אמר שכולנו רוצים איזון?

      ומאחר שמערכות בחירות הן דיון ממוקד במאווייהם של הבוחרים, מאחר ומערכות בחירות אינן מבוססות הגיון (מי יודע מה המצע של הליכוד? מה היו מעשיו?) אלא פחדים – טראמפ מצליח כל כך בקרב קהל נרחב, אבל גם מפחיד כל כך.

      ושימו לב – לא רק בארה"ב גישה זו נפוצה. בפיליפינים נבחר נשיא ש"פיו וליבו שווים", וקורא לנשיא ארצות הברית בן זונה, ובאנגליה התהפך משאל העם על עורכיו (כמו גם בקולומביה) כי הכעס של הבוחרים על התקינות הפוליטית, הסדר וההיגיון, מחפש לעצמו מוצא. דונלד טראמפ היה הראשון לזהות את כוחו של ה"איד", כוחו של היצר, כוחו של הכעס נגד התרבות השלטת, ועושה מזה הון גדול.

      אז מדוע אנחנו פוחדים ממנו? כי הוא מעיר בקרבנו את "הטראמפ" האסור שלנו. את הדעות האסורות שלנו – גם אם אינן נגד נשים, שחורים או יהודים. מפני שלעיתים הוא אומר דברים שבסתר ליבנו אנחנו יודעים שיכולנו לומר אותם גם. לכן רבים בארה"ב תומכים בעמדותיו והצביעו עבורו. הוא נותן להם פתחון פה.

      בני כהן הוא יועץ תקשורת ובחירות, רימון כהן שינקמן, עו"ד ותלמיד פסיכולוגיה קלינית