פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא בכיס הפרסי: בעיראק מקבלים את הסיוע האיראני, אך לא בכל מחיר

      עוד בטרם החלה המערכה לשחרור מוסול, רבים הכתירו את טהראן כמנצחת הגדולה. עם זאת, רבים בהנהגה השיעית בעיראק, שמוכנים לקבל את הסיוע הצבאי שלה למלחמה בדאעש, אינם מוכנים להתכופף בפניה ולהיות כלי משחק בניסיונה להגביר את השפעתה באזור

      לא בכיס הפרסי: בעיראק מקבלים את הסיוע האיראני, אך לא בכל מחיר
      צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

      יומיים לאחר פתיחת המערכה לשחרור מוסול מידי דאעש, התקיימה בנג'ף שבדרום עיראק פגישה חשובה אף כי התקיימה בצנעה יחסית. כל הפלגים המרכזיים של "אל-חשד א-שעבי", איחוד המיליציות השיעיות הפועלות בחסות איראנית, עלו לרגל לעיר הקדושה לשיעים כדי לחלות את פניו של איש הדת מוקתדא א-סדר. בסיומה של הפגישה כינסו המנהיגים השיעים מסיבת עיתונאים שבה פרסמו הצהרת אמון משותפת בממשלת בגדאד בראשות חיידר אל-עבאדי, והביעו תמיכה בהתנגדותו הנחרצת לאיומי טורקיה להתערב בקרבות במוסול.

      פגישת ראשי המיליציות עם א-סדר לא הייתה עניין של מה בכך: א-סדר נחשב לאחד מראשי המתנגדים להתערבותה של איראן בפוליטיקה העיראקית, ואף עמד בשנה האחרונה בראש הפגנות המונים מול מתחם הממשלה בבגדאד שבה נישאו קריאות בגנות איראן. כמפקדה של מיליציה שיעית גדולה הפועלת בעיראק תחת שמות שונים מאז הכיבוש האמריקני בשנת 2003, נודע א-סדר כבעל קו עצמאי המסרב לקבל תכתיבים מטהראן או מכל מקור אחר. המיליציה שלו, הפועלת כיום תחת השם: "גדודי השלום", מתגאה בסירובה להיות כפופה לאיראן ומקיימת שיתוף פעולה עם יתר המיליציות השיעיות הפועלות בחסות משמרות המהפכה האיראנים באופן מזדמן בלבד.

      המטיף השיעי מוקדתא א-סדר במסיבת עיתונאים שכינס בנג'ף, עיראק, 30 באפריל 2016 (רויטרס)
      שומר על עצמאות מאיראן. המטיף מוקדתא א-סדר (צילום: רויטרס)

      מאז החלה המערכה במוסול – ועוד בטרם התבררו תוצאותיה – הזדרזו פרשנים רבים בישראל, במערב ובעולם הערבי להכתיר את איראן כמנצחת הגדולה של הקרב לדחיקת דאעש מצפון עיראק. כיבושה של מוסול, טענו הפרשנים, תניח במקומה את האבן האחרונה במימוש החזון האיראני לכינון "הסהר השיעי" או "המסדרון השיעי", המשתרע מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד לבנון וחופי הים התיכון.

      אין ספק כי מיגור דאעש מצפון עיראק אכן עלול לחזק את כוחן של המיליציות השיעיות העיראקיות, הפועלות ברובן בחסות ישירה או עקיפה של משמרות המהפכה, ולפתוח בפני איראן הזדמנויות חדשות לביסוס השפעתה האזורית. איראן כבר הפגינה בעבר יכולת טובה בניצול כל הזדמנות לשיפור אחיזתה מעמדה כמעצמה אזורית. הדבר נכון במיוחד בעיראק, שכנתה הקרובה ביותר של איראן, שבה מהווים השיעים רוב גדול. אלא שגם במקרה העיראקי, צריכה הערכת האתגר האיראני לקחת בחשבון לא רק את עוצמותיה של טהראן, אלא גם את מגבלותיה, הנובעות הן מאסטרטגיית הפעולה שלה המבוססת על שימוש בשליחים ("פרוקסיז") והן מהמציאות המורכבת שבה נדרשת איראן להפעיל את השפעתה.

      קרבות בין צבא עיראק לדאעש בכראמה, מדרום למוסול, 10 בנובמבר 2016 (רויטרס)
      המיליציות השיעיות מתמקדות בכיתור מוסול. לחימה באזור העיר (צילום: רויטרס)

      פגישתם של ראשי המיליציות השיעיות הפועלות בחסות איראן עם איש הדת והפוליטיקאי א-סדר המסתייג בפומבי מהתערבותה הנמשכת של איראן בענייניה הפנימיים של עיראק מהווה ביטוי נוסף למורכבות המערכת הפוליטית השיעית בעיראק. אף כי אלה גם אלה חולקים אמונה דתית משותפת עם איראן השיעית, לא ניתן להתייחס אליהם כאל מיקשה אחת. בין גורמי הכוח השונים הפועלים במערכת הפוליטית השיעית קיימים חילוקי דעות, בין היתר סביב המעורבות האיראנית בארצם. זאת ועוד, כאשר הם מזהים איום אסטרטגי על האינטרס הלאומי העיראקי, הם מוכנים להתייצב כאחד ולהפגין אחדות שורות.

      עם פרוץ המערכה לשחרור מוסול בירכה איראן, כצפוי, על תחילת המבצע. דובר משרד החוץ האיראני הצהיר כי טהראן תומכת ותהיה שותפה בכל מאבק רציני נגד הטרור באזור. בדומה למערכות צבאיות קודמות לשחרור ערים מידי דאעש בשנה האחרונה, הבליטה התקשורת האיראנית גם הפעם את תפקידן המרכזי של המיליציות השיעיות הפועלות בחסות איראן, ובמקביל ביקשה להפחית מחשיבות המעורבות האמריקנית במערכה.

      במהלך הימים הראשונים לקרבות, ביקר מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, בצפון עיראק ובמהלכו נפגש עם מפקדי המיליציות השיעיות. הוא גם נכח בחדר המבצעים שממנו מנהלות המיליציות את חלקן בקרבות. אלא שתמונותיו של סולימאני בעיראק נועדו בעיקר להאדיר את דמותו כסמל לעוצמתה של איראן באזור. גם אם לא ניתן להתעלם מתפקידן של המיליציות השיעיות הפועלות בחסות סולימאני בקרבות, הרי שבחזית הכוחות התוקפים במוסול נמצאים דווקא חיילי צבא עיראק, ובמיוחד הכוחות המיוחדים למלחמה בטרור המיועדים להוביל את הלחימה בתוך העיר. תפקידן של המיליציות השיעיות מתמקד בשלב זה בעיקר בסיוע בכיתורה של העיר, ובניתוק קווי האספקה של דאעש המובילים ממוסול לא-רקה שבסוריה, באמצעות פעילות ממערב למוסול.

      איראן, המעדיפה להימנע ממעורבות צבאית ישירה ופועלת לרוב באמצעות שליחים, כדוגמת חזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות בעיראק והמורדים החות'ים בתימן, ניצבת גם בעיראק בפני מציאות פוליטית מורכבת. מקצת הכוחות הפוליטיים השיעיים כפופים לאיראן באופן ישיר, ומנהלים עמה מערכת קשרים הדוקה הן במישור הפוליטי והן במישור הצבאי. גורמי כוח אחרים הפועלים בקרב השיעים בעיראק מגלים יחס אוהד כלפי איראן המבוססת, בין היתר, על אמונה דתית משותפת חוצת-גבולות ואף רואים בה את מנהיגת העולם השיעי. אחרים, לעומת זאת, רואים באיראן גורם זר שאינו ערבי, מסתייגים מהתערבותה בענייניה הפנימיים של עיראק ולעיתים אף לא נרתעים מלהתעמת איתה.

      מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה של איראן, קאסם סולימאני, בתיכרית, עיראק, מרץ 2015 (רויטרס)
      במחלוקת עם ראש ממשלת עיראק. קאסם סולימאני באזור תיכרית, בשנה שעברה (צילום: רויטרס)

      לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי המיליציות השיעיות נמנות ברובן המכריע על הסוג הראשון. להוציא שלוש מיליציות, ובכלל זאת המיליציה של מוקתדא א-סדר, רואות המיליציות השיעיות באיראן את מקור הסמכות העיקרית ומנהיגיהן הצהירו לא אחת על נאמנותם למנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, כמקור סמכות דתית. יכולותיהן הצבאיות והחסות האיראנית שממנה הן נהנות מקנות למיליציות העיראקיות מידה רבה של השפעה על הממשל המרכזי בבגדאד. אלא שבפניהן ניצב כוח משמעותי ורב-סמכויות שאינו מוכן לקבל בכניעה את ההתערבות האיראנית ונהנה עד כה מתמיכה עממית חוצת מחנות: איש הדת הבכיר, אייתוללה עלי סיסתאני, הסמכות השיעית העליונה בעיראק.

      סיסתאני, היושב בעיר נג'ף, מהווה במידה רבה שסתום יעיל נגד החדירה האיראנית לתוך עיראק תוך שהוא זוכה לתמיכה אדירה בקרב השיעים בעיראק. הנאמנות לסיסתאני, הנחשב למתנגד חריף של תפיסת "שלטון חכם ההלכה" שהונהגה באיראן לאחר המהפכה האסלאמית, מאפשרת לשיעים בעיראק להמשיך ולהיאחז בזהותם העיראקית. בהיותו גדול אנשי הדת השיעים החיים כיום, מאפשר סיסתאני לשיעים בעיראק לחוש גאווה בזהותם השיעית אחרי שנות דיכוי ארוכות תחת משטר סדאם חוסיין.

      בהיותו מתנגד לאיראן וקורא קולני לריבונות עיראקית משוחררת מלחצים איראנים, הוא מאפשר לשיעים בעיראק להיאחז גם בזהותם העיראקית. היאחזות זו בעיראקיות משליכה בהכרח על האופן שבו מיליוני שיעים בעיראק רואים את איראן. עבורם, כמו בעבור סיסתאני עצמו, התערבותם של "הפרסים" שמעבר לגבול בענייניה הפנימיים של עיראק שקולה לכל התערבות זרה ונתפסת כמזיקה ומאיימת.

      כשסולימאני עזב את החדר

      עוצמת הסתייגותם של שיעים רבים מהמעורבות האיראנית בארצם באה לידי ביטוי בהפגנות שארגן בחודשים האחרונים מוקתדא א-סדר. האחרון עלה לגדולה לאחר הכיבוש האמריקני של המדינה, כמנהיג עממי שיעי בבגדאד וסחף אחריו מיליוני חסידים. במשך השנים הסתכסך א-סדר עם האיראנים ועם המנהיגות השיעית בעיראק גם יחד ונתפס כשחקן עצמאי. הוא הקפיד, עם זאת, שלא לשבור את הכלים והציג עצמו בראש וראשונה כפטריוט עיראקי. התייצבותם של שני המנהיגים השיעים הבולטים בעיראק במחנה המתנגד לאיראן משמעותית במיוחד מאחר שהם מייצגים חלקים נרחבים בקהילה השיעית בעיראק, וחשוב מכך, הם מעניקים לגיטימציה להתנגדות לאיראן.

      ההסתייגות מניסיונות ההתערבות הבוטים של איראן במתרחש בעיראק אינה מוגבלת רק לממסד הדתי או לציבור השיעי. גם אל-עבאדי, ראש ממשלת עיראק, המוצג לעתים בתקשורת כעושה דבריה של איראן, מגלה קו עצמאי ותקיף למדי מול טהראן. הוא אינו שבע רצון מהתערבותה הנמשכת של זו בעניינים הפוליטיים של ארצו. אל-עבאדי מונה לתפקיד בקיץ 2014, במקומו של ראש הממשלה הפרו-איראני נורי אל-מאלכ?י, על רקע הזעם הציבורי שפרץ בעקבות מחדל השתלטות דאעש על חלקים גדולים משטחה של עיראק. חרף שותפותם של השניים למפלגת "א-דעווה" השיעית, נבדל אל-עבאדי מאל-מאלכי בקרבתו הרבה יותר לחוגים המתנגדים להתערבות איראנית בעיראק.

      אל-עבאדי, בניגוד לקודמו, אף לא נמנע במספר הזדמנויות מלבטא את הסתייגותו מהתערבות איראן בפוליטיקה המקומית. זכורה במיוחד ישיבה מאוגוסט 2015 שבה נועד אל-עבאדי עם אל-מאלכ?י ובכירים נוספים בממשל, מיד עם שובו מביקור בטהראן. בפגישה זו נכח גם סולימאני, שמתח ביקורת על הרפורמות הפוליטיות שהציע אל-עבאדי בעקבות המחאה הציבורית נגד השחיתות במדינה. ראש הממשלה תקף את סולימאני ושאל אותו בשם מי הוא מדבר – בשמו או בשם ההנהגה באיראן. סולימאני השיב כי הוא מדבר כיועץ למיליציות השיעיות בעיראק ואל-עבאדי השיב לו כי החלטותיו שלו מבטאות את רצון העיראקים ואת ההנהגה הדתית השיעית בנג'ף. הוא הוסיף כי אין הצדקה לנוכחותו של סולימאני בישיבה ובעקבות כך עזב הגנרל האיראני את החדר.

      נשיא טורקיה ארדואן בעצרת באיסטנבול, אוגוסט 2016 (AP)
      גם כניסתה של טורקיה לעיראק מסכנת את את יציבות האזור. הנשיא ארדואן (צילום: אי-פי)

      האיראנים, שנאלצו להשלים עם מינויו של אל-עבאדי כראש ממשלה אך אינם שבעי רצון מהתנהלותו, היו מעוניינים להשיב את נאמנם אל-מאלכ?י לעמדות השפעה ושליטה. בחודשים האחרונים העלו ראשי המיליציות השיעיות הצעה שזכתה לגיבוי איראני למנות את אל-מאלכ?י למפקד העל של המיליציות. אל-מאלכי עצמו חזר בחודשים האחרונים לפעילות בזירה הפוליטית, אך ההנהגה השיעית בנג'ף הציבה כתנאי את הרחקתו מן הפוליטיקה והציבור העיראקי זוכר לו היטב את הקריסה בפני דאעש, ואת השחיתויות שיוחסו לו במהלך כהונתו כראש ממשלה. לא ייפלא, אפוא, כי די היה בסימנים ראשונים לחזרתו לפוליטיקה כדי להוציא אלפי אזרחים עיראקים לרחובות.

      לא רק מורכבות המערכת הפוליטית השיעית מציבה אתגר משמעותי בפני איראן. גם כניסתה האפשרית של טורקיה כשחקן נוסף בצפון עיראק נתפסת בטהראן כאיום של ממש. בעוד שבטהראן מביעים סיפוק ממיגור כוחות דאעש מעיראק, ניכר בה החשש מפני כוונותיה של טורקיה לבצר את אחיזתה בצפון עיראק. הנוכחות הצבאית הטורקית נתפסת כניסיון משותף לטורקיה ולארצות הברית להביא לפיצולה של עיראק, בין היתר על מנת לבלום את ההשפעה האיראנית באזור.

      המערכה במוסול פותחת ללא ספק הזדמנות נוספת בפני איראן להרחיב את השפעתה בעיראק באמצעות המיליציות השיעיות הפועלות בחסותה ואולי אף להפכן עם שוך הקרבות לארגון פוליטי-צבאי בסגנון משמרות המהפכה. אלא שהמיליציות אינן הגורם המרכזי בזירה השיעית במדינה, שבה מתקיימים זרמים שונים ובעלי השקפות מנוגדות המנהלים יחסי גומלין מורכבים עם הממשל המרכזי בבגדאד.

      דווקא הגורמים המתנגדים לאיראן נהנים מתמיכה רבה יותר בקרב הממסד הדתי השיעי ובציבור. הניסיונות האיראניים להשפיע על שכנתה השיעית ממערב באמצעות שליחים אינם עולים תמיד יפה וגם אם יש לה מהלכים בבגדאד, מגבלות שיטת הפעולה באמצעות שליחים נחשפים בעיראק במלוא עוזם. אין הדבר אומר כי איראן לא תנסה להמשיך ולבסס את השפעתה במדינה, אך יכולתה לעשות זאת תלויה במידה רבה בהתפתחויות בזירה הפנימית העיראקית לגביהן טרם נאמרה המילה האחרונה.

      ד"ר רז צימט הוא חוקר איראן באוניברסיטת תל-אביב ובפורום לחשיבה אזורית

      עידן בריר הוא חוקר עיראק בפורום לחשיבה אזורית ודוקטורנט באוניברסיטת תל אביב