21 שנים חלפו. שנים של חשבון נפש נוקב, של ניסיונות אמת להפיק לקחים, להתלכד סביב מורשת רבין. סביב אישיותו של המצביא ולוחם השלום, סביב זיק התקווה והחזון שהפיח בחברה ובעם, וכאילו דבר מכל אלה לא צלח. הפילוג וחילוקי הדעות רק גברו והחריפו. ההסתה, דברי הבלע, חוסר הסבלנות והסובלנות עמוקים יותר, יסודיים ויותר ומאיימים איום של ממש על הדמוקרטיה ויסודותיה הבסיסיים. ההגינות הפרלמנטרית, שתמיד סבלה מבקעים, כמעט וחלפה לה מהעולם. ערכי יסוד בסיסיים כמו ערכים של אחדות, של חופש הוויכוח והבעת הדעה האחרת, של תקשורת מבקרת ואמינה, קורסים בקצב רצחני ומדאיג. תהליך השלום קפוא, ללא סיכויי התאוששות הנראים לעין וכמעט ולא נותרה "פרה קדושה" אחת. אנשי צה"ל ומערכת הביטחון מותקפים ומעמדם הציבורי הולך ונחלש. התקשורת ברובה מתוייגת, ואנו בפני סכנה קיומית לשידור הציבורי ובעיקר למה שהוא מסמל ומייצג.
הצעות חקיקה בתחומים רבים ומגוונים מכוונות נגד בית המשפט, מוסדות הביקורת ונגד כל מי שמנסה "להרים ראש" שאינו לרוחו של השלטון והעומד בראשו. מימדיה של הפוליטיקה צומצמו לרמת עיסוק בשולי, במפרד ובקיצוני. אני ורבים מחבריי שגדלנו על דרכו, על תורתו והתנהלותו של יצחק רבין, יודעים כי צריך ויכול להיות אחרת וכי התארכות הזמן היא בעוכרינו.
יצחק, סמוק הלחיים, הצנוע והביישן, היה מנהיג שדגל בערכים של המאחד, החופשי, היצירתי והיוזם. שידע תמיד לגבות את פקודיו ואת הכפופים לו, שעודד תמיד את חופש הדעה והביקורת, שדרש תמיד שגם ההצעה השונה תונח על שולחן הדיונים. באומץ לב מרשים הוא אמר תמיד את האמת, גם כשידע שהיא קשה, מרה או לא אהודה. ברגישות ציבורית ואנושית עמוקה הוא טיפל בתהליך השלום, בהטבת תנאי חייהם של המיעוטים בישראל ובאותה עוצמה גם בענייני רווחה, חינוך, חקלאות ובריאות. יצחק לא אהב סיסמאות, רמזים והתרחק מאד מדברי רכיל, תוכו כברו. הוא ידע להתלבט, ויכול היית להבחין בעומק התלבטויותיו ועד כמה הן היו כנות. רגישותו האנושית לכפופים לו ואלינו שעבדנו במחיצתו נגעה ללב.
21 שנה עברו והוויכוח עדיין בעיצומו. אני מניח שלכל אחד ישנה תשובה שונה לשאלה "מהי מורשת רבין?". הדבר המחבר את ההיסטוריה הפרטית המפוארת של יצחק עם ההיסטוריה הלאומית שלנו, היא יכולתו לקבל החלטות משנות מציאות. ביום הזכרון ליצחק רבין אני קורא לממשלת ישראל, ולכנסת - הבה נתאחד תחת זכרונו המקודש של יצחק רבין, ונפעל יחדיו לתקן את המעוות, להקטין את הפירוד ולהנמיך את השנאה. הבה ננהג האחד ברעהו ובעם כולו, על פי מורשת האיש הנפלא שאנו מרכינים ראש לזכרו.