הזמר לאונרד כהן, שהלך הלילה (שישי) לעולמו בגיל 82, היה מושא להערצה לדור שלם של צעירים ברחבי העולם המערבי כבר בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. סגנונו המיוחד ומילות שיריו ביטאו את הרוח התוססת של אותן השנים, ותפסו מקום מכובד בשירת המחאה של אותה התקופה. גם בישראל כהן נערץ; הוא הופיע במדינה כמה פעמים וספריו זכו לפופולריות רבה.
עם זאת, יחסיו של הזמר היהודי-קנדי עם מדינת ישראל היו מורכבים. "בשיחות עם ידידים הוא לא הסתיר את דעותיו הביקורתיות על מדיניות השטחים ועל אופייה המיליטריסטי של ישראל", נכתב עליו בעיתון "מעריב" בשנת 1973, בדיווח על הופעתו בירושלים. בעיתון "דבר" כתבו כי "לאונרד כהן ידוע כפרו-ערבי בעמדותיו הפוליטיות ואף הצהיר על כך בפומבי".
אולם כשבועיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים באותה השנה, כהן החליט כי עליו להיות בישראל, לצד הלוחמים בחזית. ההלם וההפתעה אליה נקלעה ישראל, לצד תחושת המצור והבידוד, גרמו להתלכדות בעם היהודי, ואכן אמנים בינלאומיים רבים, בהם אייזיק שטרן, זובין מהטה, דני קיי ואנריקו מסיאס, הופיעו בפני הלוחמים ופצועי הקרבות.
כהן הגיע גם הוא והביע תמיכה בחיילי צה"ל. ב"מעריב" נכתב כי החליט להגיע כמתנדב, ובכך הפתיע את מי ששמע רק חודשים ספורים לפני כן את דעותיו על ישראל כ"מדינת משטרה". עוד נכתב כי כהן אמר: "באתי לעזור לכם. עכשיו אני רואה מה היה קורה אילו התפתיתם להחזיר את השטחים". עוד נכתב כי הוא ביקש להתנדב באחד הקיבוצים בארץ, "אך שוכנע, כבר בערב שמחת תורה, כי יביא תועלת רבה יותר באם יופיע בפני חיילי צה"ל".
הוא הופיע בחזית הדרום, לצדם של מתי כספי, אושיק לוי, אילנה רובינא ופופיק ארנון. ב-21 באוקטובר, הופיע כהן בזירת ים סוף ואופירה, והצהיר: "אשאר בישראל עד סוף המלחמה, איך אפשר אחרת?". את החלטתו הסביר בכך ש"יהודי נשאר תמיד יהודי. עכשיו מלחמה ואין מקום להסברים. שמי הוא כהן, לא?". עוד תואר כי הוא הופיע "בשרשרת שיריו הפופולריים ושב להדרנים עוד ועוד, לבקשת הלוחמים שהריעו לו".
לשירים המוכרים הוסיף כהן שיר חדש, שכתב "נוכח ההתרגשות העזה מכל מה שראה ושמע", על פי הדיווח ב"מעריב". בחצות הלילה, בהפסקה בין שתי הופעות, כתב והלחין את השיר: "ירדתי אל המדבר לראות את אחיי לוחמים / לא שאלתי אם צודקים הם או אינם צודקים / אך ידעתי: על העצמות לקום וללכת / ועל הדם לזרום / כשאנשים חורצים קמטי רשע / על פני האדמה הקדושה".
שירו של כהן, Who by Fire, שנכתב לאחר ביקורו במלחמת יום הכיפורים:
על פי נוסח אחר של השיר, מילותיו היו: "אני מצטרף אל אחיי הלוחמים במדבר / לא אכפת לי אם מלחמתם צודקת, אם לאו / אני יודע רק שהמלחמה היא אכזרית, ומותירה עצמות, דם וסימנים מכוערים על האדמה הקדושה".
ב"מעריב" נכתב כי לאחר ההופעה שוחח כהן עם "לוחמים ששבו אותו רגע מפשיטה נועזת בעורף האויב והוא אמר: 'חששתי בתחילה ששיריי השקטים והמלנכוליים אין בהם כדי לעודד לוחמים בחזית. אבל נוכחתי לדעת שהילדים הנפלאים האלה, בין קרב לקרב, אינם זקוקים להמנוני גבורה משלהבים". לדבריו, "אולי יותר מתמיד הם פתוחים דווקא עכשיו לשיריי. באתי לעודד ונמצאתי מעודד על ידם. נדמה לי שמעולם לא זכיתי לקשר כה עמוק ומופלא עם קהל מאזינים, כפי שזכירתי לו הערב כאן".