הגולשת העזתית הצעירה שנאלצת להקריב את חלומה למען משפחתה

אפילו האהבה הפכה זולה יותר. אם בעבר היה נהוג לשלם מוהר של כ-2,000 דינר (כ-10,720 שקל) הרי שהמציאות בשטחי הגדה מהערבית השתנתה בשנה האחרונה. בחר כלה דרך האינטרנט ושלם מוהר עד 500 דינר (כ-2,680 שקל). אשרי האדם שמשדך בין גבר לאישה, כך היה נהוג להגיד בזמן עבר, כיום ישנה תופעה מוזרה שבה האינטרנט ממלא את תפקיד המשדך.

לדברי ד"ר דרדאח א-שאער, מרצה לפסיכולוגיה חברתית, התנהגות זו מהווה ביטוי לכישלון מצד אחד, ואמורה מצד שני להעלות למודעות החברה את נושא יוקר "המוהר", שמצריך מציאת שיטות יותר טובות בהתחשב במצב הכלכלי הקשה.
ד"ר דרדאח סבור שלעובדה כי אישה מציעה את עצמה במחיר זול יחסית יהיו השלכות שליליות על הקשר בין האישה והגבר בעתיד, משום שזה עלול להפחית מערכה ולהביא לפרידת בני הזוג. לדעתו יש לקבוע כללים ונורמות חברתיות ודתיות כשבאים לסכם נישואים ולדבוק בהם - על האדם שמתארס להכיר את ארוסתו ומשפחתה ולהציג את תנאיו ומצבו מבחינה כספית, חברתית ונפשית, ורק לאחר שמשפחת הכלה תמצא כי הוא מתאים ועומד בכל הדרישות האלה, רק אז יהיה ניתן לקיים חתונה.

הדת האסלאמית לא קבעה את סכום "המוהר" עבור האישה, ואין מניעה להציע סכום של 500 דינר, הדת השאירה את הנושא פתוח ולמעשה הוא תלוי במצב החברה, הכלה והיכולות הכספיות. בפייסבוק נפתחה קבוצה שמטרתה להשיג חתן לנשים תמורת פחות מ-500 דינר וזו לא סוגיה שמטרידה רק את הנשים הפלסטיניות. יש 9 מיליון צעירות ונשים רווקות במצרים. שיעור הנשים הרווקות הגבוה ביותר בעולם הערבי הוא בלבנון. שיעור הרווקות באוכולוסיית מצרים עלה מסיבות רבות ובהן יוקר המחייה, עליית מחירי הדיור ועלייה בעלויות החתונה, וגם שם נשמעה קריאה להפחית את עלות המוהר.

חופים בעלי חול לבן, שמש, רוח קלילה וגלים. זו לא קליפורניה אלא רצועת עזה. אותה רצועה המפורסמת בזכות הקונפליקט עם ישראל. 40 קילומטרים של חופים יש לרצועת עזה ויש בה גם סצנת גלישה קטנה ומקומית. "ברגע שאני חותר בין הגלים אני שוכח את הצרות שלי, זה אושר טהור", אומר עלי א-רחים בן 25, חבר בקבוצת Gaza Surf Club.

יש בה לא מעט גולשים, אבל ביניהם בולטת צעירה אחת בשם צבאח אבו גנים. היא מככבת בסרט דוקומנטרי שהוקרן השנה בפסטיבלי קולנוע. היא החלה לגלוש בגיל חמש, אולם עכשיו כשהיא בת 17 הקיץ שחלף עלול להיות הקיץ האחרון שלה במים. היא עוזבת את הספורט הזה משום שהוריה מפעילים עליה לחץ. מאז שסיימה את הלימודים בתיכון היא מבלה את מרבית היום שלה בבית בו היא מתגוררת עם 11 קרובי משפחה. ההורים שלה שידכו לה חתן ואמה אומרת כי עתיד בתה תלוי בעתידו של בעלה. למשפחות רבות, כמו משפחתה של צבאח, יש תפיסות שמרניות לגבי תפקידי האישה.

"כשהבנות צעירות אף אחד לא מתנגד. למעשה אני לימדתי אותם לגלוש", מספר אביה של צבאח. הוא חסך משכורת של שלושה חודשי עבודה וקנה גלשן יד שנייה מישראל שבו עושה המשפחה שימוש. כשצבאח בגרה הגלישה כבר לא מתאימה לה, לדבריו. "הלוואי שיכולתי לשוב ולהיות ילדה", היא אומרת. "אז הרגשתי חופשייה לגלוש". החלום שלה הוא ללמד צעירות אחרות לגלוש, אולם היא יודעת שזה בלתי אפשרי. בקרוב היא תהיה רעיה ותעבור להתגורר בבית חמותה. לראשונה בחייה היא לא תתעורר מפכפוך הגלים.

חלק מהציוד של חברי מועדון הגלישה התקבל כתרומה. הם מתנהגים כגולשי גלים טיפוסיים, שמתחרים על מי יתפוס גל טוב יותר ומחליפים מידע על תחרויות ברחבי העולם, דבר שהם בינתיים רק יכולים לחלום עליו משום שישראל לא נותנת להם אישורי יציאה מהשטחים.