"אין במדינה גוף שינהל טיפול באסון המוני במצב שגרה"

תא"ל במיל' אבי בכר, לשעבר ראש מטה פיקוד והצלה בפיקוד העורף, הזהיר אתמול כי במדינת ישראל אין גוף שינהל משבר ברמה לאומית אם אירוע כזה יתרחש בשגרה. בכר דיבר ביום עיון בנושא "התמודדות עם פיגועים רחבי היקף" שיזם מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן. שורה של מומחים ונציגים מגופים שונים עסקו בסוגיות שונות בנושא התמודדות וסיכונים של התרחשות "מגה פיגוע" או אסון אחר במדינת ישראל.

אל"מ במיל' צבי פורר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה בחיפה, הציג גישה אופטימית מאוד לגבי הסכנות הנשקפות מהמפעלים והתשתיות המרוכזות באזור עירו. פורר פירט ממצאי בדיקה שקבעה כי כל המתקנים השונים מסכנים ברמה נמוכה מאוד את סביבתם במקרה של תאונה. עם זאת, בידי המנכ"ל לא היו נתונים לגבי הסתברות פגיעת טיל במיכל הברום, לדוגמה, כיוון שבמשרד הביטחון סירבו לספק לו אותם. הוא הסתכן ואמר כי הסיכוי להיפגע מריכוז החומרים המסוכנים בחיפה קטן יותר מהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים.

ד"ר עזרא נוריאל מאוניברסיטת ת"א לקח על עצמו את תפקיד נביא הזעם כשהזהיר כי פגיעה ישירה של טיל בחוות הגז בגלילות יכולה לפגוע באוכלוסיה ברדיוס של עד 21 קילומטרים – תחזית חמורה יותר מאלו שפורסמו עד כה. ד"ר נוריאל הדגיש, עם זאת, כי מדובר בתסריט הגרוע ביותר ולא בכל פגיעה בחווה. פגיעה ישירה עם תזמון מסוים של פיצוץ עשויה ליצור ענן שייצור אפקט של הפעלת פצצת דלק-אוויר – בדומה לזו שהפעילו האמריקאים בוייטנאם.

תא"ל במיל' בכר הזהיר כי בפיגוע או אסון המוני פעולת כוחות החילוץ תהיה מורכבת ולעתים אף איטית, בשל הקושי להגיע לאזור המוכה בשל שריפות וקריסת תשתיות בסמוך למוקד הפגיעה. סכנה נוספת היא "הצפת" בית החולים הסמוך ביותר בגלים אדירים של נפגעים, כאשר רבים מהם יגיעו בכוחות עצמם. הוא הסביר כי במקרה של פגיעה באתר כמו גלילות כמות נפגעי הכוויות עלולה להיות גדולה בהרבה ממה שערוך בית חולים ממוצע לטפל בשגרה.

בכר הבהיר שגם אם פיקוד העורף יקבל את האחריות מהמשטרה (המנהלת אירועים דומים בשגרה) אין בידיו אמצעי הצלה אדירים כמו כבאיות או אמבולנסים נוספים – "מה שיש במדינה זה מה שיש". בכר הזהיר כי "אין לבנות על פיקוד העורף לפעול בשעות הראשונות של האירוע – כי הוא לא מסוגל. מי שיפעל בשעות אלה זה הרשויות האזרחיות כמו המשטרה ומכבי האש". בכר אמר כי אחד הליקויים הקשים כיום הוא העדר גוף לניהול משברים בשגרה. לדבריו, "רק גוף כזה יכול לעשות שילוב של כוחות וריכוז אמצעים מירבי".

תא"ל במיל' ארנון בן עמי, המשמש כראש מל"ח (משק לשעת חירום), הסביר כי אחד הקשיים הגדולים של הגוף הוא לשכנע רשויות מקומיות להתכונן לגרוע מכל, אלא אם כן קורים באותה תקופה מספר פיגועים או אירועים מרובי נפגעים. הוא הדגיש את הצורך בחינוך האזרחים כיצד לפעול במקרי חירום שונים – כבר מגיל הגן. "לא עושים מספיק ברמת האוכלוסיה – בשעות הראשונות כוחות החילוץ יתקשו להגיע לכל מקום וחשוב שהאזרחים ידעו איך להתנהג", הסביר. נקודה נוספת שהדגיש תא"ל בן עמי היתה חשיבות התיאום בין הגופים והרשויות. כדוגמה שלילית נתן את הליקויים שהתגלו בפעולת כוחות ההצלה ב-11 בספטמבר בניו יורק, כאשר הכבאים לא עבדו ברשת קשר משותפת עם השוטרים וכלל לא יכלו ליצור קשר החוצה ממגדלי התאומים. ליקויים אלה הגדילו מאוד את מספר הנפגעים מקרב האזרחים וכוחות ההצלה.