"הכרתי מישהו בשם אבו-מוסעב דרך הפייסבוק. הוא אמר לי שהוא מכוחות חאלד אל-וליד בסוריה. הוא שלח לי הודעה בפייסבוק וביקש ממני לפתוח אפליקציית טלגרם כדי לדבר וליצור איתו קשר. הוא פנה אליי כדי שאצטרף למדינה האסלאמית. הפעם האחרונה שהייתי איתו בקשר הייתה לפני כחודש, הוא פנה אליי ושאל מתי אנחנו מתכוונים לצאת למדינה האסלאמית. פניתי לאמיר ואמרתי לו שיש בן-אדם כזה שמציע לי שאצא למדינה האסלאמית, אבל אמיר אמר לי שלא כדאי כי יכול להיות שהוא מתחזה. אמיר יצר איתו קשר דרך הטלגרם שלי, אני לא יודע על מה הוא דיבר איתו. בסוף אמיר אמר לי שכדאי שנרד מהעניין, ואז אבו-מוסעב אמר לי שהוא יכול להביא לי הוכחה שהוא לא מתחזה. הוא אמר לנו שנבוא לרמת הגולן בשביל לפגוש אותו ולהתרשם ממנו או להגיע לאיזו מדינה באירופה ושם נפגוש אותו".
את הדברים הללו סיפר לחוקרי השב"כ והמשטרה אברהים שייח'-יוסף, בן 26 מטייבה. יחד עם עוד שני צעירים מטייבה הוא עומד לדין על חברות בארגון טרוריסטי, קשירת קשר לפשע מתוך מניע עוינות כלפי ציבור, הסגת גבול כדי לעבור עבירה מתוך מניע עוינות כלפי ציבור, הצתה בנסיבות מחמירות בצוותא ועבירות נוספות, כל אחד על פי חלקו. הוא מעולם לא יצא לפגוש את אבו-מוסעב.
לפני שבועיים הוגש כתב אישום נגד שייח-יוסף ושני צעירים נוספים על ידי עו"ד רועי רייס מפרקליטות מחוז מרכז. בכתב האישום מתואר כיצד הציתו השלושה, לאחר שנשבעו אמונים לדעאש, את אצטדיון הכדורגל העירוני בטייבה, משום שתוכננה להתקיים בו הופעה של הזמר הערבי-ישראלי הייתם חלאילה שהשתתף בתוכנית הריאליטי "ערב איידול", בערב חג הקורבן המוסלמי.
בשבועות האחרונים, על רקע המערכה במוסול, החלו להיערך באיחוד האירופי באופן מוגבר לאפשרות שפעילי הארגון ינסו לחזור לארצות מוצאם. בחודש שעבר אמר הממונה על הטרור באיחוד האירופי, ז'יל דה קרחוב בראיון לוואלה! NEWS, כי מדובר באחת הסוגיות הבוערות על סדר היום. גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התייחס השבוע לנושא כשנאם בפני נציגים מכל העולם על ההתמודדות עם התופעה. "ישראל היא מהמובילות בעולם מבחינת הכלים המשפטיים למאבק בטרור", הסביר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רועי שינדורף שעומד בראש המחלקה למשפט בינלאומי. "מגיעות לישראל גם משלחות ממדינות זרות שהמטרה העיקרית של ביקורן היא למידת הכלים המשפטיים בהם ישראל נוקטת להתמודדות עם הטרור".
על אף ההצתה בטייבה, והנזקים הרבים להם גרמה, גורמי העירייה היו נחושים לקיים את ההופעה במועד המתוכנן. לפיכך, הושקעו משאבים ומאמצים רבים לתקן ולנקות את נזקי ההצתה הקשים ולבצע את עבודות ההקמה מחדש בפרק הזמן הקצר מאוד שנותר. בסופו של דבר המאמצים צלחו, וב-11 בספטמבר היה האצטדיון ערוך לקיום ההופעה, שהחלה כמתוכנן בנוכחות קהל של כ-3,000 אנשים. בשעה 20:21 התקשר אחד משני הצעירים האחרים למוקד 100 של המשטרה ואיים באוזני המוקדנית, "את מקשיבה? תקשיבי! הטמנו מטען חבלה במגרש, בטייבה, תפנו את כל האנשים משם תוך 10 דקות, לפני שזה מתפוצץ". זאת בניסיון נוסף לסכל את ההופעה ה'כופרת'.
"ביום שישי נפגשנו בבית של אמיר ושוחחנו על ההופעה הצפויה של הזמר, ובכך שמדובר בכפירה ושצריך למנוע זאת", המשיך שייח-יוסף לספר לחוקריו בחקירת שב"כ מאומצת שבסופה הודה במעשים. "היו חילוקי דעות לגבי האופן שבו צריך לנהוג והאם הזמר ההוא 'חייל' של הרשות הפלסטינית ולכן הוא כופר. למחרת, בשבת, בסביבות השעה 01:00 בלילה נפגשנו שוב שלושתנו בביתי, והחלטנו לשרוף את הבמה במגרש משום שמבחינתנו הופעה של הזמר מהווה חילול של החג ומעשה כפירה. רצינו למנוע ממנה להתרחש. אספנו שלושה בקבוקים ריקים שמצאנו ומילאנו בהם בנזין ששאבנו ממכל הדלק במכונית שלי, טויוטה קורולה בצבע כסף. יצאנו מביתי ברגל לכוון מגרש הכדורגל. כשהגענו אחרי חצי שעה של הליכה, אמיר ומחמד הסתירו את הפנים באמצעות חולצות, ואני באמצעות כובע גרב שהבאתי. קפצנו מעל החומה בצד הדרום מזרחי, ואז שפכנו בנזין על כיסאות הפלסטיק שהיו ליד הבמה, על הבמה עצמה, על שני עמודי חשמל וארון חשמל - והצתנו אותם. ראיתי שאחד מהשניים מנסה לפתוח את הדלת של אחד מעמודי החשמל במטרה להצית את תוכנו. אמרתי לחברים 'מספיק, בואו נצא'. ניסיתי להצית את הבנזין, אבל המצית שלי לא עבד. אחד מהשניים האחרים הצית את הכיסאות. מצאנו סולם, העמדנו אתו ליד הקיר וטסנו החוצה".
"למה הצתם את האצטדיון?", שאל החוקר. "פרינציפ לראש העירייה, כי הוא מפריע למוסלמים ביום קדוש. מביא זמר ביום כזה", הסביר שייח'-יוסף, ובהמשך סיפר כי ניסה לבנות רחפן כדי לצאת לסוריה אולם זה התפרק במהלך הניסיונות להטיסו.
השלושה מואשמים גם שחפרו מנהרה שיצאה מצפון מזרח טייבה ותוכננה לעבור מתחת לגדר הביטחון המפרידה בין טייבה לאיו"ש, ולהגיע עד לצד הפלסטיני לצורך הברחת אמצעי לחימה מאזור יהודה ושומרון. בעתיד המנהרה יכולה לשמש לצורך הברחת מפגעים פלסטינים תומכי דאעש וביצוע פיגועים בישראל. עד דצמבר 2015, הצליחו השניים לחפור לעומק של כארבעה מטרים. כשחשדו שצה"ל חשף את המנהרה, והותיר אותה פתוחה כדי לארוב להם ולעצור אותם, חדלו ממלאכת החפירה.
שייח'-יוסף סיפר לחוקריו כי הרעיון להקים את הקבוצה החל בשנת 2014 בעת ההפגנות האלימות שאירעו בגשר טייבה. "החלטתי להקים קבוצת לימוד שתקרב צעירים לדת. הרעיון היה להקים קבוצת לימוד עדכנית, ובשיעורים היינו מדברים על נושאי דת ועל דעא"ש ומצבה בעולם ובסוריה כפי שהתפרסם בחדשות. אני ואמיר רצינו ללמוד את דת האיסלאם לאחר שחזר מסוריה, סיכמנו שנעשה את זה במסגד כדי לא לעורר חשד". בשלב מסוים, נשבעו השלושה אמונים למדינה האסלאמית, מה שמכונה "ביעא". כל אחד עשה ביעא לחוד, אנחנו לא שילבנו ידיים ועשינו ביעא". לשאלת החוקר מה זה ביעא, אמר: "ביעא זה להגיד למשל שאבו בכר אל-בגדדי מוצא חן בעיני ואני מעריץ אותו כי הקים את המדינה האסלאמית".
"היום, בארגונים המודרניים, איש דעאש לא דופק לך בדלת או פוגש אותך במסגד, אלא מוצא אותך בדרך אחרת או שאתה זה שיוזם", אומרת עו"ד גאולה כהן שמטפלת בתיקים ביטחוניים בפרקליטות מחוז ירושלים, ולשעבר היועצת המשפטית של שב"כ. "זה גם יותר ייחודי למאפייני רשת. אתה גולש ואתה מחפש באינטרנט ובסוף זה מגיע לחיבור מסוים. גם אם אתה אומר 'אני רוצה לפעול', אפילו לא תקבל את האישור, אתה הופך את עצמך לחבר ואתה שם. גם באל-קאעידה לא היה גיוס מסודר הם לא שלחו מייל ומי שרוצה יחזור ואז יקבל סיסמה והוראות ממפקד איקס, זה עובר רמה מעל אפילו. גם אין ממש קבלה, 'לא קיבלתי אותך, אתה הבעת נכונות ולכן מרגע זה אני רואה אותך כחבר בארגון'. המפגעים יקבלו השראה, אפילו לא אור ירוק, כי חלק מהתפישה בבסיס הארגון אומר: 'אתה לא צריך אותי, מה שלא תעשה שזורם איתי, אני אעמוד מאחוריך', זאת בשונה מארגונים אחרים אפילו חמאס".
"אנחנו רואים - דווקא בפיגועים מחוץ לארץ שהסוף מעיד על ההתחלה", מוסיף עו"ד שלומי אברמזון, ראש צוות הסתה ועבירות ביטוי במחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה. "מישהו מבצע פיגוע ואומר שזה בשם דעאש, והם לוקחים אחריות. פעם היית צריך לקבל מדריך המסביר איך להכין פצצה ולתכנן פיגוע. היום יש הכול ברשת, דאעש מעלים סרטונים".
ההתנהלות הזו של דעאש יצרה מבנה משפטי חדש. היום, מספיק שאדם יעלה לפייסבוק הפרטי שלו סטטוסים שתומכים בדעאש או יניף דגל של המדינה האסלאמית, וברוב המקרים יעמוד על כך לדין. גם שייח'-יוסף נחקר על עמוד הפייסבוק שלו, שהלל את דעאש ואת היוצאים להילחם בסוריה. "זו לא עבירה על החוק", טען בפני חוקריו. "זכותי לגנות את מה שאני לא רואה נכון".
השאלה העולה מכך היא היכן עובר הגבול בין חופש ביטוי לעבירה פלילית. טווח הענישה על סטטוס בפייסבוק או הנפת דגל יכול להגיע לכמה חודשי מאסר. "עבירות ההסתה הן ייחודיות בישראל, זה לא נעשה בעוד הרבה מקומות ואנחנו מבקשים לעצור את האדם עד תום ההליכים. הקונספט אומר שאדם שהתבטא בכמות ובאיכות מסוימת, מסוכן ברמה כזו שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, בגלל שברגע שאתה בפנים זה כמעט בלתי נשלט. הרעיון הוא לעצור אותך כמה שיותר מוקדם, לפני שתגיע לשלב המעשה, כדי שאדם יפחד להקליד דעאש בגוגל כי הוא מנוטר 24/7", אומרת כהן.
מאחר שדעאש מוגדר בחוק כארגון טרור, אין צורך להוכיח "יסוד הסתברותי" שיוביל לאלימות, כמו בעבירות הסתה אחרות. "התמונות שמצאו אצל אבראהים במחשב יש אולי למאה אחוז במגזר הערבי, מסביר עורך דינו של שייח'-יוסף, חיים שוורצברג, "הם נכנסים לאתרים האלה מתוך עניין וסקרנות ולאו דווקא הזדהות. האווירה במשרד המשפטים היא שכולם בוגדים ושמאלנים, וכל מי שמתעניין במשהו שלא נראה לשרת המשפטים הופך להיות עבריין. זה לא מקובל עליי. המשמעות שאם את או אני ניכנס לאתר לקבל מידע, אנחנו עלולים להיות מואשמים בגילוי אהדה לארגון עוין. מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדים, עם תהיות על דרכו ועם מפגשים ללימודים במסגד. הוא שומע את אשר הוא שומע על דעאש ועל הרקע הזה בסופו של דבר הוא נעצר, כאשר הדבר מתגלגל במהירות לאותה הצתה. הוא נלקח לחקירה, ובמשך ארבעה ימים נחקר רצוף מהבוקר עד הלילה עם הבטחות ופיתויים, בסופם האמין שילך הביתה. לבסוף הוא נשבר ומודה אבל חוזר בו לאחר מכן. והכי מצחיק - דעאש בכלל לא מעוניין לפגוע ביהודים".
זה גם קו ההגנה במשפט שמתנהל נגד ארבעה פלסטינים שהואשמו בתכנון פיגוע בשם דעאש. עורכי דינם טוענים, כפי שפורסם בוואלה !NEWS, שדעאש לא שם לו למטרה לפגוע בישראל אלא מטרתו להקים חליפות ולהילחם במוסלמים ולכן אינו ארגון אויב.
"האמירה שמובילה אותנו היא דבריו של השופט עמית: ידע כל אדם שלדעאש לא מתקרבים אפילו עם מקל", מציין אברמזון. "זה אולי נראה לנו רחוק אבל מדובר בארגון מפלצתי של טרור מזן חדש. חלק ממסוכנותו הוא בזה שהוא מפיץ אידיאולוגיה, זורע זרעים ויוצר פלטפורמות. יש שלושה מעגלי טיפול: המעגל הכי פחות קיצוני הוא מעגל התמיכה, כאמור, שמדבר על הנפת דגלים וסטטוסים בפייסבוק. המעגל השני הוא היוצאים והחוזרים מסוריה שזה מעגל שישראל מתייחסת אליו בחומרה. לכאורה 'יאללה, שיילחמו שם, למה זה מעניין אותנו?' והתשובה לכך היא כי שם הם רוכשים אידיאולוגיה ויכולות צבאיות. בין היתר, גורמי דעאש יכולים ללקט מידע על ישראל, ואזרח בסוריה יכול לדבר עם משפחתו יחסית בקלות. המעגל השלישי והחמור זה אלה שניסו לצאת לסוריה ולא ממש מצליחים, ולכן מחליטים להקים פה דעאש ישראל או שמלכתחילה אהבו את הרעיון שישראל מקום קדוש והם לא מתכוונים לחכות לכיבוש רשמי אלא לפגע. במקרים כאלה אנחנו מעמידים לדין על חברות בארגון טרור או מגע עם סוכן חוץ. הרבה פעמים אנחנו רואים שהם עוברים כאן מה שמכונה "הכשרת לבבות" מעין חניכה, כמו להתחיל להרוג חיות כדי לעבור לבני אדם בשלב מסוים".
ישראל הכריזה על דעאש כארגון טרור ב-2015. במשרד המשפטים רואים דווקא באירוע הזה בטייבה, שהסתיים ללא נפגעים, הסלמה בפעילות הארגון בישראל. "עד עכשיו ראינו פיגועים כלפי אוכלוסיית הרוב, בלי לברור בין יהודים וערבים, כמו בפיגוע בשרונה", מסבירה עו"ד אורלי בן-ארי, המשנה לפרקליטת מחוז מרכז וראש הפורום הביטחוני של פרקליטות המדינה. "פה זו ממש פעילות שתכליתה להשליט את האסלאם על פי תפיסת דעאש בתוך המגזר הערבי ולכן זה שונה מאוד, גם אם התוצאה פחות קטלנית. הייתה אג'נדה ברורה ורצון ברור מצדם, ובאופן תקדימי הלכנו פה על עבירות של חברות בארגון הטרוריסטי כפי שכרגע העבירה מוגדרת, אבל גם ייחסנו מניע לאומני כלפי קבוצה דתית אחרת שהיא שונה מהם. הם המיעוט, והמיעוט כאן רוצה להשליט את תפיסתו על הרוב. לכן אני רואה בזה עליית מדרגה מסוימת, שכמו בשאר העולם מבטאת את תפישתם נגד אוכלוסיות מוסלמיות שלא מגויסות לרעיון להפוך את האסלאם לקיצוני יותר".
השבוע נכנס לתוקפו חוק הטרור, שמחמיר את הענישה על עבירות טרור. כך למשל, ניתן היום להעמיד לדין על עבירה כפי שבוצעה באצטדיון טייבה, של איומים בביצוע מעשה טרור מתוך מניע ומטרה, ודינה מאסר של שבע שנים. לשם השוואה, עבירת איומים רגילה דינה שנתיים מאסר. דווקא במקרה הזה, אירופה מפגרת אחרי ישראל כאשר לפי ההערכות, מאז תחילת הלחימה בסוריה הצטרפו לדאעש יותר מ-25 אלף לוחמים זרים מ-86 מדינות, מהם כ-5,000 ממדינות שונות באירופה.
ישראל אמנם זוכה לתשואות בעולם בעקבות כך, אך האם בתי המשפט מיישרים קו עם מדיניות הפרקליטות? התשובה אינה חד משמעית. בעוד רוב הבקשות למעצר עד תום ההליכים מתקבלות, דווקא לאחרונה נדחה ערעור המדינה לבית המשפט העליון על קלות עונשו של צעיר מנצרת, שיצא לסוריה ונלחם בשורות דעאש. בית המשפט המחוזי בנצרת גזר עליו 42 חודשי מאסר בלבד. מטרת הפרקליטות הייתה להחמיר את טווח הענישה, אולם בית המשפט העליון החליט להשאיר את העונש הנמוך על כנו, ונימק זאת בשל נסיבותיו האישיות כצעיר נעדר עבר פלילי שגדל במשפחה הרוסה. "דווקא לא הייתי מסיקה מזה שיש מגמה לא להחמיר", טוענת עו"ד בן-ארי. "אני חושבת שבתי המשפט דווקא מבינים. לא בנקל בית המשפט מחמיר ענישה. הרבה פעמים אלה אנשים צעירים ללא עבר פלילי, שנגררים ונסחפים לתוך העניין. גם 42 חודשי מאסר זה לא מעט".