ניסיונו של ארגון אונסק"ו למחוק את הקשר היהודי והנוצרי להר הבית תואם למאמצי מנהיגים פלסטינים למחוק מההיסטוריה את הצהרת בלפור, שהתפרסמה לפני 99 שנים. בהצהרה, שעליה חתם שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, התחייבה ממשלת בריטניה לתמוך בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. היא הפכה למסמך מפתח בהיסטוריה הישראלית המודרנית, ואחריה התפרסמו שורת הסכמים שהעניקו ליהודים ריבונות במולדתם ההיסטורית, ובהם ועידת סן רמו ב-1920 ואישור תוכנית החלוקה באו"ם ב-1947.
הפלסטינים פועלים כעת למחוק את הטיעון החוקי וההיסטורי של היהודים על ארצם, באמצעות חתירה נגד החוליה הראשונה בשרשרת ההסכמים - הצהרת בלפור. כך, בזמן שישראל וידידיה ברחבי העולם, ובהם השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, יציינו את שנת המאה להצהרה, יתקפו הפלסטינים את "חוסר הצדק הנפשע" שנגרם לבני עמם. הם סבורים, ככל הנראה, שניתן ללחוץ "DELETE" על ההיסטוריה, אך פעולותיהם חותרות למעשה נגד הטענות בעד מדינה וריבונות עבורם ברחבי העולם הערבי.
סוף עידן הקולוניאליזם
מניעי בריטניה מאחורי ההצהרה הם בסיס לשלל דיונים: האם היא רצתה לזכות בקולות היהודים במהלך מלחמת העולם הראשונה? האם לגמול לחיים ויצמן על תרומתו המשמעותית למאמצי המלחמה? אולי חרטה על מאות שנות אנטישמיות?
ההצהרה היא תולדה של פעילות נוצרית-ציונית שנמשכה עשרות שנים, והייתה חלק משורת החלטות של המעצמות במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה שנועדו ליצור נאמנויות במזרח התיכון בדרך לבניית לאומיות והענקת זכויות להגדרה עצמית לעמים המקומיים. בכך, למעשה, סימנו את סוף עידן הקולוניאליזם.
אחד מהאדריכלים של אסטרטגיית המנדט היה יאן סמאטס, נוצרי ציוני נלהב, שהבין יחד עם מנהיגים נוספים כי הגיעה העת לאפשר לעמים לשלוט על אדמתם, וכי תפקיד מדינות המערב הוא לסייע להם בדרכם לעצמאות ולשלטון עצמי.
בדרך זו קיבלה בריטניה מנדט זמני על ארץ ישראל ועיראק, וצרפת קיבלה מנדט על לבנון וסוריה. למעשה, מקורות הבסיס החוקי לכל מדינה ערבית במזרח התיכון כיום הם בהחלטות שהביאו להקמת מדינת ישראל. מהלך זה לא יצא לפועל יש מאין. היהודים, כמו הערבים, נתפסו כבני המקום הזכאים למולדתם ההיסטורית, ומכאן שהניסיון לקעקע את ההסכמים שהביאו להקמה חותרים גם תחת זכות הקיום של מדינות ערב השכנות.
דיוויד פרסונס הוא דובר השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים