לא פחות מ-40% מהתעשייה הכימית של ישראל מתרכזת במפרץ חיפה, אזור שבו גרים מאות אלפי אנשים. לאחר סדרת תקלות הוציאה עיריית חיפה צו סגירה למפעל "כרמל אולפינים" בעקבות חריגות זיהום חמורות. המפעל המייצר מוצרי פלסטיק מקבוצת בז"ן (בתי זיקוק לנפט) הוא מהמזהמים ביותר באזור - והתחרות קשה במיוחד.
אלא שלא אחר ממנכ"ל משרד ראש הממשלה יואב הורוביץ ניסה לבטל את הצו תחת נימוק של "פגיעה בביטחון המדינה". הטיעון נשלף פעם אחר פעם סביב סוגיות שנוגעות לבריאותינו ולסביבה שבה אנו חיים. למעשה, זוהי התשובה הרשמית, או התירוץ, לזיקוק נפט מזוהם ומסוכן הגבוה ב-40% מצרכי המשק, כשהעודפים מיוצאים אחר כבוד לקפריסין.
בזכות איזה נס מצב התושבים יהיה אז טוב יותר?
סיסמת הביטחון חוזרת גם כשמשרד האנרגיה מנסה להצדיק את שיעור הייצור הגבוה של חשמל מפחם, הגורם למוות מיותר של מאות ישראלים ותחלואה בקרב אלפים. באמצעות הטיעון השחוק מנסים להגן על האינטרסים של תאגידי הענק המזהמים, והמפעלים משלמים בתורם מסים שלא מכסים את הטיפולים הרפואיים של הציבור הרחב בו הם פוגעים.
הרחבת התעשייה המזהמת במפרץ מנוגדת לזכותנו לאוויר נקי. מבצעי האכיפה האחרונים של המשרד להגנת הסביבה מוכיחים שאנחנו חיים במערב פרוע, וכי אין מי שישמור על בריאות התושבים. ברור גם שהתקלות ותאונות העבודה ימשיכו "להתפלק" למפעלים.
אז מה בדיוק מצפים שיקרה אם יאשרו את התוכניות להרחבת התעשייה הפטרוכימית - אם יכפילו את בז"ן, יבנו חוות דלקים ענקית בצפון או יגזרו סרט חגיגי בפתיחת טרמינל דלקים בנמל החדש, דרכו ייצאו כמות גדולה פי שישה מהיום? על יסוד איזה היגיון, ובזכות איזה נס, מצב התושבים יהיה אז טוב יותר?
עלינו להיפטר מהאשליות הכוזבות. זהו הצעד הראשון וההכרחי לפתרון מפגע הזיהום בחיפה. אז, חובה להוריד מסדר היום אחת ולתמיד את כל התוכניות להרחבת התעשייה הפטרוכימית במפרץ. כמובן שלא די בכך, ועלינו לצמצם את הייצור המזהם ולהניח תחתיו תשתית לתעשייה מקיימת וידידותית לאדם ולסביבה, המבוססת על אנרגיה מתחדשת.
יונתן אייקנבאום הוא מנהל הקמפיינים של גרינפיס