שעת לילה במתנ"ס חיפאי. מופע דראג לרגל פתיחת הבית הגאה בעיר. הסטנדאפיסט יוסי צברי מריץ נאמבר צווחני משהו על הבמה, בחדר הסמוך ההמולה גדולה: שש "מלכות", דראג קווינס, מתלבשות ומחליפות במהירות, עוטות נצנצים, נצבעות בצבעי הקשת ומהדקות את הסטילטו במאמץ להמיר עצמן לתואר האישה הכי יפה על הבמה. לידם מתארגנת גם ענבל למופע. היא הגיעה אישה מהבית והמטמורפוזה שלה הפוכה. במקום שמלה גרנדיוזית היא לובשת מכנסים צמודים, לא לפני שדאגה לתחוב לתוכו "חבילה". את החזה היא מצופפת, כמעט מוחקת, בתוך "ביינדר" - מעין מחוך לשדיים. הקוקו נאסף אל מתחת לפאה קצרה ואת הפנים היא מקשיחה בעזרת שפם מודבק, מייקאפ וזיפים. הטרנספורמציה הושלמה והיא הפכה ליבגני, גבר רוסי שיכור. בשעה שהקווינס מענטזות לבמה בהגזמה היא מסגלת הליכה גברית שבלונית. ענבל היא אישה סטרייטית, שבבוקר מפעילה ילדים ובערבים הופכת ל"גבר-מלך", או בעגה הקווירית: "דראג-קינג".
רובנו מכירים את ה"דראג-קווינס" הססגוניות שפרצו בשנות ה-80 לישראל. מעט מאוד מהציבור שמע בכלל על תופעת הדראג-קינגס. ה"קינגס" הן נשים שמופיעות בדראג מחופשות לדמות גברית ומבצעות "ליפסינג" של שירים מוכרים. הדמויות של ה"קינגס" פחות גרנדיוזיות וה"לוק" מתון יחסית. הן דואגות לשטח את החזה, לסגל הליכה ומניירות גבריות, לתחוב למכנסיים "חבילה", לחבוש פאה וחלקן אף מדביקות שיער פנים ושפם. הקהילה קטנה יחסית ואינה מוכרת בקרב הקהל הרחב. בהגדרה הכי בסיסית, הן סוג של מקבילה מגדרית לדראג קווינס, אבל אם שואלים אותן הן לא ממקמות עצמן על אף סקלה.
ענבל שקד היא גרושה עם שני ילדים וזוגיות חדשה. היא עושה דראג גברי כשנתיים. "זה יצירתי ויפה", היא מספרת בהתלהבות. "דמות ה'גבר' קסמה לי. אני קצת טום-בוי אבל לא רואה בעצמי גברית, אולי קצת חצי חצי. גם לא קוראת לזה פמיניזם, אני שיוויוניסטית. קשה לי עם הגישה שגבר יכול לעשות דברים ואישה לא. ברגע שהתלבשתי אני כבר בדמות. ענבל בצד כרגע". הפעם היא יבגני, רוסי שיכור. לבושה ברישול, מרבה בתנועות של לפיתת מבושים ומתנדנדת. המופע משעשע, הקהל מתמוגג ומריע לה. "יש משהו בעולם של הדראג שמכיל אותך. לא משנה מי אתה, מאיפה באת או איפה אתה על הסקלה, אף אחד לא מרים גבה וכמו שאתה בא כך מקבלים אותך".
"אני לא מגדירה עצמי לסבית, אלא קווירית", מסבירה ג'ן שוקה, עובדת סוציאלית בת 28 מתל אביב שמופיעה כדראג קינג כבר מספר שנים ואף הקימה ליין מסיבות קינגס בשם "פופ-איט". "ההבדל הוא קצת פוליטי. יש הרבה בקהילה שרוצים חיים נורמטיביים של זוגיות, נישואין וילדים, והקוויריות מאפשרת את הנזילות בין ההגדרות. הבמה נותנת לי גבריות מובנית שנוסכת בי ביטחון ומאפשרת להתגבר על מכשולים כמו ביישנות. היא גם מקום לחקירה מגדרית, זה כיף לחקור את עצמך במגדר ההפוך לך".
קוויר הוא מונח המתאר זהות מינית ומשמש כמטרייה לזהויות להט"ביות, ולעתים משמש הטרוסקסואלים הנוקטים בהתנהגות מינית שאינה חלק מהזרם המרכזי. "עבור רוב הפרפורמריות יש בזה משהו משחרר", טוענת ד"ר עמליה זיו, ראש לימודי מגדר באוניברסיטת בן גוריון, שחקרה את התרבות הקווירית בארץ. "נשים חוות נשיות לעיתים כחונקת ומגבילה, ובמובן הזה לייצר פרפורמנס גברי מוצלח ולזכות בזה להכרה, יש בזה אפקט של שחרור, של ייצור מרחק בין מי שאני לבין הנשיות. כאילו אומרות החברה מכריחה אותי להיות אישה, אבל זה לא כל מה שאני. האני האמיתי שלי יותר מגוון ונזיל".
שירה, דראג קינג בת 29, עולה לבמה. היא מגדירה עצמה קווירית, ונמצאת בימים אלו במערכת יחסים עם אישה אבל חוותה קשרים גם עם גברים בעבר. המופע שלה צורב. הדמות שלה היא "ניק דרעק", גבר מכופתר בעל הבעה קשוחה. היא עולה עם כיסוי עיניים ולצלילי גרסה רוקיסטית צווחנית לשיר "sweet dreams" מתחילה לנוע ולשיר באגרסיביות מתפרצת, זועמת, תוך כדי שהיא מקלפת מעצמה שכבות בגדים ונשארת במחוך עור צמוד סטייל bdsm. לאט, וכמעט בכאב, היא פורמת את שרוכי המחוך ומתפתלת. בסוף הקטע היא נותרת עם מסקינטייפ שחור המכסה את אזור החזה ועם לב ורוד בצדו השמאלי. המראה עוצמתי ומטלטל, והקהל קשוב לכל תנועה שלה.
"מגיל 4 אהבתי לא להיראות כמו בת סטריאוטיפית", מסבירה שירה, "אני חושבת שאם נולדת עם גוף מסוים זה לא אומר שאת צריכה להיות אישה אוטומטית. עולם הדראג-קינגס מאפשר תפיסות פחות דיכוטומיות, יותר פתיחות ואפשרות לאתגר את ההגדרה של מה נכון ומה שונה. זו פיסה בחיים שלי שמאפשרת להראות צדדים נסתרים בי. פתאום יש לי ביטחון וכריזמה. חשוב לי להביא אמירה שמאתגרת תפישות רווחות של איך נשים צריכות להראות ולהתנהג. החברה מקשה על נשים להיות בשליטה, ואם הן יחצינו תכונות כאלה הן יקבלו תגובה שלילית מהסביבה ויתפסו כ'גבריות', בשעה שעל אותה התנהגות גברים יקבלו טפיחה על השכם ויגרום להם להרגיש קצת כמו בעל הבית של המין הנשי. הדראג קינגס מאפשר להציג סוג של גבריות אחרת, והיכולת להיראות פעם כמו ילד חמוד ופעם כבחור קשוח או כמישהו 'בין מגדרים' היא מעצימה".
מופעי דראג קינגס החלו בישראל בתחילת שנות ה-90 בעיר ירושלים, במועדון "השושן". שתי נשים כיכבו אז בסצנה אביבית ומלי, שהופיעו תחת שם הבמה "שארשביל פורטה". מאוחר יותר החלו הרכבים משולבים של קווינס וקינגס. בתחילת שנות ה-2000 החלה להופיע ענבל וון-קופל המוכרת כ"אסי מונשרי" וזכתה לתואר "הקינג הציוני הראשון". הקהילה הקינגית מצומצמת ביחס לקווינית. אין מבנה פיזי או ארגון גג וזה יותר מבוסס על היכרות בינאישית, מסיבות יזומות וליינים של אחת לחודש או יותר בתל אביב. אין עוררין על כך שהקינגס נותרו בשוליים.
ד"ר יעל רוזין חקרה את מלכי הדראג בישראל בעבודת הדוקטורט שלה. "החברה שלנו מבנה את יחסי הכוח בצורה כזו שנשים נצפות וגברים הם הצופים. הצופה הוא אקטיבי והנצפה בדרך כלל לא. לכן, קל לנו יותר 'לעכל' מופעי דראג קווינס מאשר נשים שעוברות את הקו ומאמצות סממנים תרבותיים של כוח וגבריות. הפרפורמנס של הקינגס הוא גם יותר פוליטי וחברתי. רובם בעלי אמירה ומגיבים על הבמה לאירועים ומצבים".
"להומואים יש 'פור' אדיר היסטורית", מסבירה ד"ר זיו, "אבל אין ספק שהפער נמשך גם כיום והסצנה ההומואית יותר שוקקת. גבריות ונשיות אינן סימטריות בתרבות. בנשיות יש משהו יותר מרתק, מפתה, איזשהו קסם שלא קיים בגבריות, והקינגס נדרשים מן הסתם למתן את הפרפורמנס, פחות להשקיע בלבוש, באיפור ובמראה - וזה פחות אטרקטיבי לקהל".
גיל נווה, דובר ארגון "אמנסטי" ישראל, מופיע כדראג קווין זה 15 שנה, והקים את בית הספר לדראג בתל אביב. נווה סבור שניתן להשוות את מופעי מלכות הדראג לתיאטרון ממוסד כמו הבימה ואת הקינגס לתיאטרון כמו הפרינג'. "בניגוד לגייז ולקווינס שלרוב ניסו להיטמע במיינסטרים הסטרייטי או להשפיע עליו, נשים לסביות וקינגים דווקא יותר מסתגרות בבועה ומחפשות מקלט. אין להן אספירציות לכבוש במות כמו 'בנות פסיה' או 'פאות קדושות'. גברים בלבוש נשי נתפסים כקריקטוריסטים ויש פה לכאורה גבר שמסרס את עצמו מעמדת הכוח. לעומת זאת הקינגס זו אישה שמנכסת כביכול כוח גברי ופחות נוח לחברה לראות אישה בתפקיד כזה".
ההיבט הלוקלי של תופעת הקינגס בארץ מתבטא באמירות נוקבות חברתיות ופוליטיות על החיים פה באמצעות הפלטפורמה הדראגית. משהו בבמה הלא ממסדית הזו מאפשר לקינגים להעביר מסר משמעותי, להבדיל אולי מעוד נאמבר גרנדיוזי של ביונסה-וונאבי.
הדמות של ג'ין שוקה היא ג'ון-ד'ארק, רפרנס לז'אן ד'ארק, והיא הופכת לנאמבר שונה בכל מופע. "הייתי כבר החנון, הילד הרע, הומו, מאצ'ו שעושה עיניים לבנות. הכול תלוי בשיר איתו אני עולה. יצא לי כבר להעביר מסרים שקשורים למגדר, לשבירה מגדרית, זכויות בעלי חיים, נגד הכיבוש, פמיניזם, הטרדות מיניות, גזענות ועוד. דראג הוא פלטפורמה מצוינת להעברת מסרים ומופעי הקינגס מתאפיינים בזה".
הדראג מזוהה לרוב עם הקהילה הלהטב"ית. בישראל קיימות כיום נשים בודדות שהן סטרייטיות המופיעות כדראג-קינגס. ההערכה מדברת על שלוש או ארבע בלבד. שתיים מהן, ענבל וג', סטרייטיות ברמ"ח איבריהן, גרושות וכבר מצויות בפרק ב' עם בן זוג חדש וילדים.
ג' לא מוכנה להזדהות. היא אוהבת את הדראג, אבל קשה לה עם הפרשנויות של הסביבה. היא מורה, בת 45, גרושה+2 ונמצאת כבר 9 שנים בפרק ב' עם בן זוג. היא מופיעה לרוב עם ענבל. לפעמים הם רקדני פלמנקו ולפעמים שני גברים אפריקניים. "בפעם הראשונה הקהל היה כל כך אוהד והייתי באופוריה מטורפת", מספרת ג', "אני מאמינה שבכל אחד יש קצת גבריות וקצת נשיות. אני למשל יותר נשית מגברית, אבל לא חושבת שדראג קינג חייב להגיע דווקא מהקהילה ההומולסבית. אני פרפורמרית ומופיעה לקהילה בלי קשר להעדפות המיניות שלי. ההומור מחבר הכול ואני מתייחסת לזה כאל משחק. ברגע שלבשתי את התחפושת, נכנסתי לדמות של גבר לכל דבר".
בן זוגה של ג' מעדיף לראות אותה נשית ולא גברית לדבריה, אבל הוא כן מגיע להופעות ומפרגן לה. אצל בן הזוג של ענבל המצב פחות נוח. "הוא לא מתחבר לזה", היא משתפת, "ופשוט הפסקתי להזמין אותו למופעים. אבל אני כן נעזרת בו לפתח דמות למשל. זה לא מביך אותו. הילדים כן היו במופעים והבת שלי אפילו אמרה לי אימא אולי את בכלל לסבית ואת לא יודעת. אמרתי לה שמעולם לא נמשכתי לאישה וכששאלתי את עצמי את השאלה הזו התשובה הייתה חד משמעית לא".
"אף פעם לא הייתי בת שמתאפרת או עסוקה במלמלות. אני מאמנת אתלטיקה, מרימה משקולות, רצה מרתונים, מסוגלת לתקן לבד את האוטו וכו', כי מפריע לי שהסביבה רואה בנשים פחותות יכולת. אף אחד בסביבה שלי לא רואה בי משהו גברי, תמיד אומרים לי שאני מאוד נשית אבל אני לא רואה עצמי ככה".
אצל ענבל מדובר בסיפור משפחתי. אחיה אסף יצא מהארון לפני מספר שנים ומופיע באופן קבוע כקווין בשם הבמה "ניקול דיכפין". דרכו היא נחשפה לעולם הדראג. "לדעתי הדראג נובע אצלה מהשחרור שלאחר הגירושין", מסביר אסף, "זה שהיא סטרייטית זה בסדר כי אין בזה כללים. היא מרגישה בנוח בקהילה כי יש בה מאפיינים שאין במקומות אחרים לא מתייגים אותה ולא מכניסים למסגרת".
ענבל ואסף מקבלים תמיכה מלאה ופרגון מהוריהם ומיתר המשפחה. הם מגיעים לכל מופע ואביה מצלם בקנאות כל תנועה שלהם על הבמה ומזיז כל מי שבמקרה מסתנן לו לפריים. במופע האחרון בחול המועד סוכות, התבדח מנחה הערב ואמר שבמשפחת שקד מקיימים הלכה למעשה את ארבעת המינים.
בימות הדראג מושכות אליהן את כל המינים, הגוונים והבלנדרים, ללא שיפוטיות ותוך קבלה גדולה. ניכר ששם הם מקבלים לגיטימציה ואשרור לכל דמות בין מגדרית שיבחרו בה. כל אחד מוזמן, תחת הרעיון של COME AS YOU ARE.
הקינגים נותרו שוליים, אבל חיים עם זה בהשלמה ואפילו מייחסים לזה ייחודיות וכר פורה למקוריות. סטרייטים שנחשפים לעולם הזה מגלים לרוב עולם שמח, חיובי ,מלא צבע והומור והמון חציית גבולות. כל המחיצות הברורות של מה זה אישה ומה זה גבר נופלות, ופתאום מגלים שיש גם אמצע פחות ברור.