פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגזענות שאף אחד לא מדבר עליה

      נשים יוצאות אתיופיה, בנות 40-50, מדווחות על הערות משפילות שמופנות אליהן מצד הישראלים הוותיקים, בעקבות שינוי נראה לעין שחל באיכות חייהן – כמו למשל קניית מכונית חדשה או שיפוץ הדירה. זוהי הגזענות החדשה, וגם בה חובה עלינו לטפל. דעה

      הפגנת יוצאי אתיופיה, תל אביב, 22 ביוני 2015 (ראובן קסטרו)
      אסור לשתוק על מקרי גזענות. מתוך הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב (צילום: ראובן קסטרו)

      "מהרגע שקניתי מכונית התחילו השכנים, הישראליים הוותיקים, להציק לי" - כך מספרת אישה יוצאת אתיופיה המתגוררת בשכונת מצוקה בעיר שבה יש שיעור גבוה של בני העדה.

      הגזענות שהופגנה לאורך השנים כלפי יוצאי אתיופיה באה לידי ביטוי בדרכים שונות. כאן אני מבקשת להצביע על היבט אחד הפחות מוכר, שעליו מדווחות נשים בנות 40-50 המשתתפות בסדנאות העצמה. מדבריהן עולה כי הערות משפילות בעלות רקע גזעני מופנות אליהן לעתים מצד שכניהם, הישראליים הוותיקים, בעקבות שינוי נראה לעין שחל באיכות חייהן: קנייה או שיפוץ דירה, פתיחת עסק, רכישת מוצר לבית, לבוש חדש ועוד.

      השיפור שחל באופן טבעי אצל יוצאי אתיופיה, שהגיעו ארצה בחוסר כל, ערער את הסטיגמות ועורר אצל חלק מהישראלים הוותיקים רגשות כעס וחשדנות. הנשים מספרות על הערות המושמעות בטון סרקסטי ולעגני: "השתכללתם,מה?" או "ממתי למדתם לדבר ככה?" אחת המשתתפות סיפרה על תגובות עוינות במיוחד שקיבלה משכניה כשפתחה מספרה קטנה ליד הבית: "במקום לברך אותי או להגיד לי כל הכבוד, שאלו אותי בכעס: איך פתאום הגעת לזה? "

      יש מקרים, בהן התבססותן הכלכלית נתפסה כאיום על האוכלוסייה הותיקה, ובעיקר על אלו שהם בעצמם ממוקמים בשכבה סוציו אקונומית נמוכה, ואשר לעתים הם קרבנות של אי שיוון או לקיפוח. בדרך זו או אחרת נדמה להם שהתקדמותם באה על חשבונם. "איך זה שאני עדיין עובדת בניקיון ואתם כבר לא?" תגובותיהן המצטדקות של הנשים לסוג זה של האשמות, המוטחת כלפיהן באופן ישיר או ברומז - היו בהתאם: "אמרתי לה שלא לקחנו ולא גנבנו מאף אחד וגם לא קיבלנו שום דבר בחינם. עבדנו קשה ושילמנו עבור הדירה" – זו תגובה להערה שנאמרה בשיחה שהתקיימה בגינה הציבורית והופנתה לאלה ש"באו וקיבלו כל מיני דברים על חשבוננו".

      במסגרת המאבק בתופעת הגזענות נבדקים משתנים שונים וביניהם סוגי התופעה והיקפייה. אך את האירועים מהסוג המתואר, קשה לאמוד והם אינם נכללים בהגדרת המושג גזענות שבחוק העונשים משנת 1977 וגם החקיקה והוראת הדין הפלילי אינן מתאימות. האירועים נמצאים בתחום האפור שיש קושי לסווגו ולהעריך את ממדיו.

      בדומה לרוב קרבנות הגזענות מבני הקהילה האתיופית, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, גם הנשים שפגשנו אינן נוהגות לדווח על התנהגות ממנה הן סובלות, כולל אלו האסורות על פי חוק. אחוז התלונות של יוצאי אתיופיה הוא מועט בהשוואה לאירועים המתרחשים בפועל – תופעה המוסברת בחוסר האמון ברשויות, קשיי שפה ועוד. בנוסף, המקרים המתוארים כאן נתפסים כמשפילים ומעליבים במיוחד וקיים קושי טבעי להודות בקיומם או להעלותם בשיחה. רובם עלו לראשונה רק במהלך הסדנאות, וגם זאת רק לאחר שאחת מהמשתתפות העלתה זאת כבדרך אגב. אצל חלקן קיים הרצון להימנע מלהגיב על ההערות המכוונות אליהן כדי לשמור על פרופיל נמוך וגם כדי שלא להסלים את הסיכסוך.

      ביטויי הגזענות כפי שהם מובאים כאן אינם מגיעים מכיוון הממסד או ממי שמייצג אותו. זו גזענות חברתית המצויה כבר שנים בין תתי קבוצות בחברה הישראלית, מסוג שקשה לפקח עליו או לתקן אותו. המציקים אינם נכללים בקבוצות אשר לרשויות, לארגונים, או לגורמים אזרחיים יש סמכות לפעול כדי להרתיע אותן . אין זה הקהל והמקום להפעלת תוכניות התערבות, סדנאות לצמצום האלימות והגזענות, או תכניות הכשרה מהסוג הקיים במערכות שונות - פורמליות ובלתי פורמליות - כמו במערכת החינוך, השיטור או במקומות העבודה.

      כיצד ניתן אם כן ליצור שינוי בעמדות ובהתנהגויות ולמגר דעות קדומות והסטראוטיפים אצל הקבוצה הפוגעת שאינה משתייכת לאף אחד מהגופים שבהן מתקיימות תוכניות השינוי? איזה צעדים ניתן לנקוט כדי לטפל בסוג זה של גזענות? וחשוב לא פחות להעניק סיוע לקורבנות התופעה, וזאת מבלי להעצים את הסכסוך ומבלי לדרדר את יחסי השכנות עם הוותיקים. היבט זה של תופעת הגזענות מעכב את המאמצים הנעשים בימים אלה לקידום ולשילוב יוצאי אתיופיה. בלי טיפול מותאם לסוג זה של גזענות תונצח תחושת אי האמון שיש לבני הקהילה ברשויות ובחברה הוותיקה.

      למרות המגבלות בהגעה אל קהל הפוגעים, הרי שכל פעולה עתידית למיגור הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה צריכה לקחת בחשבון גם היבט זה שאינו זוכה לחשיפה. בלי לטפל בכך – לא יהיה שינוי אמיתי.


      לילי הלפרין היא יו"ר מרכז אמת לסובלנות