אולם האירועים של חסידות צאנז בנתניה היה מלא אמש (שני) באלפי חסידים. כמעט כולם עמדו על ה"פארענצ'עס", יציעי ענק מעץ בעלי מקומות עמידה בלבד, שרו ורקדו בלהט. המבוגרים יותר ישבו במרכז האולם לצד שולחן ארוך וצר. אבל עיקר תשומת הלב התמקד בצד המזרחי של האולם, שם לצד שולחן ענק ישב האדמו"ר, רבי צבי אלימלך הלברשטאם, והלהיב את הקהל בכל פעם שידיו הונפו מעלה.
לצדו של האדמו"ר ישבו ארבעת בניו. קל היה לזהות אותם, נבדלים מיתר הנוכחים, לבושים במעיל ארוך בגוון תכלכל שעמד בניגוד למעילם השחור של האחרים. יום אחד, אחד מהם אולי יהיה האדמו"ר בעצמו. בינתיים, הצטרפו גם הם לשירתם האדירה של החסידים.
עוד בוואלה! NEWS:
ההורים חזרו לעבוד והילדים עדיין בבית: "אסרו חג הוא חופשה מיותרת"
שרת המשפטים שקד חגגה הקפות שניות יחד עם בתה בגבעת שמואל
שמחת תורה: מאות השתתפו בהקפות בכיכר רבין בתל אביב
לפתע השתרר שקט. ניתן היה לחתוך את המתח באוויר בסכין כאשר אל האולם הכניס אחד הגבאים מגש כסף ועליו 26 תפוחים, מסודרים בפירמידה. זר לא יכול היה לשער את מה שהתרחש דקות אחדות לאחר מכן: ללא התראה מוקדמת, האדמו"ר זרק את התפוחים אל חלל האולם. ואז החלה הסערה האמיתית אלפי החסידים זינקו לעבר התפוחים, נואשים לתפוס לפחות אחד, באמונה שאם יצליחו מובטחת להם הישועה שלה איחלו זמן רב.
מדובר במנהג ארוך שנים בחסידות צאנז הוותיקה, שמרכזה העולמי נמצא בשכונת קריית צאנז שבנתינה. במסגרתו, נוהג האדמו"ר לזרוק מדי שנה במוצאי חג שמחת תורה תפוחים, 26 במספר, היוצר בגימטריה את אותיות "הויה" שמרכיבות את שמו המפורש של האל.
חסיד אחד רוצה ילדים, האחר רוצה זיווג, בריאות או פרנסה. החסידים בטריבונה מכירים בעל פה סיפורים על "אישה שהייתה עקרה ונושעה אחרי שבעלה תפס אחד", "רווקים מבוגרים שהתחתנו", "חולים שהתרפאו" ו"אנשים שהייתה להם הצלחה אדירה". תושב נתניה שאינו מהחסידות ומגיע לאירוע בכל שנה, אמר כי "יש פה חשמל באוויר". באותה נשימה סיפר על אחיו שזכה לתפוס פעם תפוח, "הוא בהתחלה לא הבין את הערך של זה, חסידים ניסו להציע לו בתמורה אלפי שקלים. הוא ראה את ההתעניינות ולא ויתר עליו. בסוף הוא חתך את התפוח לשמונה פלחים וחילק אותם לרווקים מבוגרים. כולם התחתנו באותה שנה".
לאחר ששני התפוחים הראשונים נזרקו לאוויר, החסידים נדרכו במקומותיהם לקראת הבאים. האדמו"ר עצר ואחד הגבאים נעמד על כיסא וביקש מכולם באידיש: "להישאר במקומות". הקהל המשיך בשירה כמו מקהלה ענקית. האדמו"ר הלהיב את חסידיו ואז המשיך בזריקת התפוחים. בקשת הגבאי נשכחה לחלוטין: החסידים זינקו לאוויר, מכוונים ידיהם לעבר התפוחים, בתקווה שאחד מהם יגיע לכיוונם.
חסיד אחד קפץ על השולחן והצליח לתפוס תפוח נחשק. באולם הדהדו קריאות תגובה נרגשות. אחד החסידים הסביר כי התופס הוא "בחור מבוגר מאוד שעזב שידוך. עכשיו אחרי שתפס את התפוח יתחתן עוד השנה". אולם, לא כולם ניסו לתפוס את התפוחים, ואפשרו לאחרים ש"זקוקים יותר לישועה".
בתוך כל ההמולה חולקה לכל אחד לחמנייה שעברה תחת ידיו של האדמו"ר, מנהג שמתקיים בחסידות מדי שנה כ"סגולה לפרנסה". את עשרת התפוחים האחרונים זרק האדמו"ר בזה אחר זה, בלי לעצור. ספק אם כולם הגיעו בשלמות ליעדם.
לאחר שהסתיים ה"טיש", יצאו החסידים ל"הקפות שניות" שנמשכו עד אמצע הלילה. רגע לפני שהם התפזרו לבתיהם, השיחה המרכזית התרכזה באלה שתפסו את התפוחים 26 חסידים שהלילה "זכו בלוטו והפכו למאושרים יותר".