לוחיות הרישוי של המכוניות בוושינגטון הבירה הן ככל הנראה היחידות בעולם שמשמשות למחאה נגד הממשלה. "מסים ללא ייצוג", זו הסיסמה הטבועה, במידה לא מבוטלת של מרירות וכעס, על כל כלי רכב שנרשם במשרד הרישוי המקומי. הזעם של תושבי הבירה יוצא על כך שלמרות שאוכלוסיית העיר מונה יותר תושבים ממדינות כמו ורמונט או וויומינג, ורק מעט פחות תושבים ממדינות כמו אלסקה או דקוטה הצפונית, הם חסרי ייצוג רשמי, הן בבית הנבחרים והן בסנאט, ולא חופשיים לנהל את ענייני העיר בצורה אוטונומית לחלוטין, ללא מעורבות של הקונגרס. תושבי העיר אמנם שולחים נציגה לקונגרס, אבל אין לה זכות הצבעה.
הסיסמה שהחליט משרד הרישוי להטביע על כלי הרכב שלו מתכתבת עם הסיסמה "אין מיסוי ללא ייצוג" מהמאה ה-18, אז הקולוניות הבריטיות באמריקה התקוממו נגד העובדה שהן לא מיוצגות בפרלמנט הבריטי. זה היה אחד הגורמים שהביאו מאוחר יותר למלחמת העצמאות האמריקנית.
כעת, הם החליטו שהם רוצים לצאת בקרב על העצמאות שלהם, ולהפוך את וושינגטון הבירה למדינה ה-51 של ארצות הברית, ולקרוא לה "קולומביה החדשה": לנהל את התקציב בצורה עצמאית (כיום הוא נשלט על ידי הקונגרס למרות שאת ענייני היומיום מנהלת העירייה) ולקבל ייצוג בסנאט ובבית הנבחרים. את המאבק מובילה ראשת העיר של וושינגטון, מוריאל באוזר, יחד עם נציגת העיר בבית הנבחרים, אלינור נורטון-הולמס, ועשרות פעילים נלהבים.
ב-8 בנובמבר ייצאו האזרחים לבחור את הנשיא או הנשיאה ה-45 של ארצות הברית, אבל תושבי וושינגטון שצפו בימים האחרונים בטלוויזיה או התבוננו בשלטים הפזורים ברחבי העיר, גילו כי בנוסף לשאלה האם יעדיפו את הילרי קלינטון או דונלד טראמפ, תתקיים גם הצבעה על השאלה האם להפוך את וושינגטון למדינה. "הצביעו כן" קוראים שלטים שצצו בכל קרן רחוב כפטריות אחר הגשם, בעוד שתשדירי הטלוויזיה מנסים לעודד את תושבי העיר להכיר בחשיבות העקרונית של הנושא. לצורך הקמפיין גם פתחה העירייה אתר אינטרנט מושקע ונערכו כמה כנסי הסברה, אבל התחושה הכללית היא שרובם המוחלט של תושבי העיר לא מקדישים עד כה תשומת לב מיוחדת לנושא.
אחת הסיבות לכך היא שהתהליך להקמת מדינה חדשה בארצות הברית הוא סבוך ביותר, וסיכויו להצליח נמוכים מאוד. אחרי ההצבעה של התושבים, שבוודאי תתקבל ברוב גדול, צפויה מועצת העיר לעתור לקונגרס בדרישה שיכיר בתוצאות ההצבעה. הסבירות ששני בתי הקונגרס יאמצו החלטה שתעניק שני מושבים בסנאט לעיר שמאז קיבלו תושביה זכות הצבעה בשנת 1961, הצביעו אך ורק למועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות קלושה, משום שהיא יכולה להפר את יחסי הכוחות בסנאט, דבר שלרפובליקנים אין בו עניין.
עם זאת, ללא מעט נציגים ישנם נימוקים היסטוריים, פוליטיים וכלכליים מדוע על וושינגטון להישאר באותו מעמד לא שגרתי בו היא נמצאת היום. ניסיון דומה לקדם את הנושא בשנת 1982, אז נוסדה התנועה שקראה לתת לוושינגטון מדינה, נחל כישלון בקונגרס אחרי שזכה לתמיכת התושבים, ולכן גם הפעילים הבולטים ביותר מודים שהם לא תולים המון תקוות בהצבעה שהם מתכוננים לקיים.
"אין לי אשליה שהקוגרס ייתן לנו מדינה"
"מאז שאני בקונגרס, יותר מ-25 שנה, אני מנסה להשיג מדינה עבור תושבי מחוז קולומביה", אמרה בריאיון לוואלה! NEWS הולמס-נורטון, שמייצגת את וושינגטון בקונגרס מבלי שיש לה זכות הצבעה. בשיחה בלשכתה בבנייני הקונגרס שבגבעת הקפיטול, מלאים הקירות בשלטי מחאה ממוסגרים על מה שהיא מגדירה אפליה של תושבי העיר.
כך, למשל, על אחת הכרזות הממוסגרות על הקיר נראה ארון קבורה של חייל אמריקני עטוף בדגל ארצות הברית לצד הכיתוב: "192 אלף איש מתושבי וושינגטון שירתו בצבא מאז מלחמת העולם הראשונה. 1,686 מהם נפלו בקרב. 0 ותיקי מלחמות מורשים להצביע בקונגרס". על ערימת סטיקרים בדלפק הכניסה ללשכתה מופיע ציור עם דמותו של ג'ורג' וושינגטון ולצדה הכיתוב: "תנו לוושינגטון להצביע". על כרזה אחרת מופיעות תמונות של כבאי מוושינגטון וכבאי ממרילנד הצמודה, ועליה נכתב: "שניהם יצילו את החיים שלך, אבל רק לאחד מהם יש קול בקונגרס".
לדברי הולמס-נורטון, "אנחנו מחפשים דרך קצרה, שבה אתה בא לקונגרס, ומבקש מהם להצביע אחרי שעבדת על כל הפרמטרים של המדינה העתידית, מחוקה ועד לקיום משאל של האזרחים. זו אותה השיטה שבה טנסי ייסדה מדינה". כשהיא נשאלת איך היא מעריכה את הסיכויים של עירה להפוך למדינה ה-51, היא השיבה: "אין לי אשליה שהקוגרס ייתן לנו מדינה. גם אם יהיה רוב דמוקרטי בקונגרס, זה יהיה בעייתי. אנחנו כן יודעים, שאם לא נמשיך לנסות בכל מיני דרכים להשיג מדינה, לא נשיג את זה. זה חלק ממאמץ מתמשך להשאיר את הנושא בראש סדר היום עד שנגרם לזה לקרות".
הטענה הבולטת של רבים ממתנגדי רעיון המדינה ה-51 היא כי עיר אחת, לא גדולה באופן יוצא דופן, לא מגיעה לתנאי הסף של שטח ואוכלוסייה שמצדיקים מערכת שלטון נוספת. כשהולמס-נורטון נשאלת על כך, היא אמרה: "אז מה תגיד על ורמונט או וויומינג? אנחנו לא מייסדים מדינות על בסיס מספר האזרחים. יש לנו בערך מספר התושבים כמו של שבע מדינות, ההבדל הוא שלהן יש שני סנאטורים, ולנו לא".
אחרים מצביעים על האופן ההיסטורי בו הוקמה העיר, ועל הצורך של עיר הבירה להישאר "ניטרלית". כשהוקמה העיר, ב-1790, המחשבה הייתה להקים עיר בירה פדרלית הכפופה לקונגרס, ושאינה מהווה חלק מאף מדינה, מתוך כוונה להפריד בין עיר הבירה ובין המדינות השונות. "זה טיעון של המאה ה-18. העיר הזו היא מספר אחת במסים לנפש. יותר מקליפורניה", אמרה. "מלחמת העצמאות הייתה על הסיסמה 'אין מיסוי ללא ייצוג', זה תקף לגבינו יותר מכל מדינה אחרת בארצות הברית".
הקונגרס מחליט אם לאשר את תקציב העיר
לפי ההחלטה המקורית, תרמו המדינות מרילנד ווירג'יניה משטחן הנמצא מצפון ומדרום לנהר הפוטומאק, כדי לכונן עיר בירה שצורתה ריבוע המשתרעת על שטח של מאה מייל רבוע. במרוצת השנים לקחה וירג'יניה את השטח חזרה לידיה, וכיום העיר מתקיימת בשטח שהיה שייך בעבר למרילנד, מצפון לנהר.
ב-1801 הוגדר מעמדה של עיר המחוז, שקיבלה את השם וושינגטון על שם הנשיא האמריקני הראשון, והתקבלה ההחלטה להכפיף אותה ישירות לשלטון הפדרלי. ברבות השנים נאבקו תושבי העיר לקבל עוד ועוד זכויות, וכך הוענקה להם רק ב-1961 הזכות להצביע, שהתממשה בפועל החל מהבחירות ב-1964. ב-1973 עוגנה זכותם של תושבי העיר לכונן מועצת עיר ולקבל החלטות בנוגע לניהול השוטף של ענייניהם. ואולם לקונגרס עדיין שמורה הזכות לבטל חוקים מקומיים שקבעה העירייה.
בנוגע לתקציב העירייה, מועצת העיר היא זו שמנהלת ומתכננת אותו, אולם הקונגרס הוא זה שמחליט אם לאשר אותו או לא. לדברי הולמס-נורטון, "אני יכולה לשבת בוועדות, אבל לא יכולה להצביע, גם בנושא הקשור לעיר שלי. אין לנו סנאטורים, בזמן שלמדינות קטנות מאיתנו יש. התקציב שלנו, שגדול מתקציבן של מדינות רבות, צריך להגיע לקונגרס כדי שיעבירו אותו לפני שנוכל להשתמש בכסף שלנו".
"בלי מדינה אנחנו לא אזרחים מלאים"
בשבוע שעבר התקבצו כמה עשרות פעילים במאבק להקמת מדינה באולם החוקה בוושינגטון, ודנו בדרך לקדם את הרעיון. בריאיון לוואלה! NEWS בשולי הוועידה אמרה שרון פראט, לשעבר ראשת העיר של וושינגטון כי "לתושבי מחוז קולומביה יש סיכוי גדול אם נעמוד על שלנו, אף פעם לא עשינו את זה. כשעמדנו על שלנו זה קרה. כך השגנו הצבעה על זה בקונגרס ב-1993". לדבריה, "כשנחליט שאנחנו רוצים, כל העולם ישים לב. אני חושבת שבגלל שאנחנו הבירה של העולם החופשי, אם נשתק את הרחובות ונחסום כבישים ונגיד שאנחנו דורשים להיות חלק מארצות הברית, כל העולם יעמוד מאחורינו. זו הדרך שבה זה יקרה".
כשהיא נשאלת למה העיר צריכה להפוך למדינה בפני עצמה, משיבה פראט כי "הסיבה שבגללה אנחנו צריכים מדינה, היא שבלי מדינה אנחנו לא אזרחים מלאים. הקולות שלנו לא נחשבים, ניתן להפוך את ההחלטות של מועצת העיר שלנו, אפילו כשאנחנו משלמים מסים זה לא משנה. כדי להפוך לאזרחים מלאים אנחנו צריכים מדינה".
הפרשן הפוליטי הבכיר מארק פלוטקין, שמעורב באופן אישי בקידום הרעיון זה עשרות שנים, אמר כי הסיבה שבגללה תושבי העיר לא מגוייסים עדיין במלואם לעניין, היא כיוון שאינם רואים זאת כבעיה אישית. "זה ישתנה ברגע שבו אנשים יחושו עלבון אישי, כאילו מוציאים אותם החוצה. זה צריך להיות פסיכולוגי, לא פוליטי. כשאנשים ירגישו מופרדים, ושהם אזרחים סוג ג'", אמר.
אניס ג'נקינס, שנחשבת לפעילה בולטת במאבק התושבים לקידום הקמת המדינה, הגיעה לכנס עם כובע ועליו הכיתוב: "שחררו את DC", כששתי האותיות המייצגות את שמו של המחוז מעוצבות בו בצורת שלשלאות. "תושבי העיר אינם חופשיים כי הם נמצאים בשליטת הקונגרס. כל מה שאנחנו עושים, כל חוק, יכול לעבור וטו של הקונגרס", אמרה.
"הצטרפתי למאבק בשנת 1997. היה לנו כבר משאל תושבים דומה בשנת 1982. אז הצביעו 69% בעד, כעת אני מקווה ש-85% יצביעו בעד", הוסיפה. "אני חוששת מכך שחלק גדול מהתושבים לא יודעים בכלל על קיום ההצבעה. התאכזבתי מכך שלא נעשתה על ידי מועצת העיר עבודת שטח לפני שהחליטו לעשות משאל בבחירות הקרובות. אם להיות כנים, אין לנו כרגע נתיב מעשי. זה אולי לא יקרה בשנים הקרובות, אבל ככל שנפעיל לחץ כך זה יקרה יותר מהר".
(עדכון אחרון: 21:45)