(תיעוד: צעיר משליך בקבוק תבערה אל רכבו של יצחק אריאל במושב תפרח, בשנת 2011)
במרץ 2011, בשעת לילה מאוחרת, התעוררה משפחת אריאל בביתה במושב החרדי תפרח שבנגב, בבהלה גדולה. אבי המשפחה, יצחק, אשתו וששת ילדיהם לא האמינו למה שראו: רכב המשפחה עלה באש אחרי שאלמונים זרקו בקבוק תבערה לעבר הבית. "אנשי הישיבה המקומית איבדו צלם אנוש", נזכר היום אריאל, "היה להם דם בעיניים והם חיפשו אותי בכל מחיר, גם במחיר מוות".
המעשים האלה היו שיאם של ההתנכלויות והגידופים שספגו יצחק ומשפחתו באותה שנה והכל רק משום שהוא העז להטיל ספק בהנהגת הישיבה המקומית. יצחק ביקש להתמודד בבחירות לוועד היישוב על מנת להעביר יותר כספים לשיפור התשתיות על חשבון תקציב הישיבה, שלטענתו היה מוגזם.
התושבים במושב תפרח, הממוקם בין אופקים לבאר שבע, הינם חרדים המנהלים אורח חיים ליטאי הדוק וקיצוני. על פי התקנות במושב, אסור לנשים לשוחח בטלפון סלולרי ברחוב. בנוסף לכך, אסור לילדות, גם בגילאים נמוכים, לרכוב על אופניים והספסלים הציבוריים כבר מזמן נעקרו ממקומותיהם בכדי "שהמרחב הציבורי לא יהפוך למוקד בילוי". מי שהתווה והוביל את הקו הקיצוני הם אנשי ישיבת "תושיה". זו נחשבת למובילה בעולם הישיבות החרדי, בין היתר, בשל השמרנות במקום.
אריאל, המתגורר כ-20 שנה במושב, סירב לקבל את מרותם של ראשי הישיבה והקהילה המקומית. "עשו הכול כדי שאעזוב את המושב", אומר אריאל, "יצא נגדי חרם רשמי לפני תשע שנים שבמסגרתו היה אסור לשוחח איתי, ולי או לבני משפחתי היה אסור להסתובב באזור הישיבה. הם גם ניסו להפעיל לחצים אדירים כדי שאשתי תאבד את מקום עבודתה".
כשהחרם החברתי לא השפיע, המלחמה נגד אריאל צברה תאוצה. "הם חיכו לשעת הכושר וכשהגשתי את המועמדות שלי לוועד היישוב, אנשי הישיבה מצאו את העילה הפוליטית לעלות שלב נגדי", שחזר אריאל את שקרה אז.
"הם הציגו את זה כקריאת תגר רשמית נגד הישיבה וראשיה. זה התחיל בכך שפרצו לי לבית, השתוללו והותירו ונדליזם וזה המשיך בפשקווילים, כתובות נאצה בגרפיטי על הרכב, יידויי אבנים, הצקות לילדים ואף הטילו עליי גזר דין מוות", הוסיף. אך גם אז הוא לא נשבר. "רק כשהתערבה התקשורת והמשטרה החלה להפשיל שרוולים - והישיבה סיימה לשחרר נגדי את כל הכדורים מהנשק - הקרב נעצר והפך מהתנכלויות וגידופים לקרב שהתנהל בבית המשפט נגד בני הישיבה שהואשמו בחלק מהאירועים שהופנו נגדי", אמר.
החרם והמלחמה שהתנהלה נגד אריאל דעכו, אך לדבריו "זה תמיד נמצא מתחת לפני השטח". המשפחה עדיין מתגוררת במושב והוא מסרב לעזוב את המקום. "בדיוק כמו שישראל לא תעזוב לאוגנדה", אמר. "עד היום אסור להעלות אותי לתורה או לתת לי להיות חזן. בבית הכנסת תמיד כשיש עלייה לתורה של חתן, מפוצצים אותי בסוכריות, בפרט כשאני לא קשור לשמחה. את האירועים הפליליים הפסיקו אבל את ההצקות וההטרדות עוד לא".
רבנים היוזמים חרמות זוכים לציות מוחלט של מאמיניהם
צמד המילים "חרם חרדי" כבר מזמן הפך לתופעה ידועה במגזר. רק בעשר השנים האחרונות הרחוב החרדי ידע מספר עצום של חרמות. ישנם חרמות המכוונים נגד רשתות שיווק, חברות תעופה, קניונים או עסקים מחללי שבת. אך במקרים רבים עומדים במוקד אנשים פרטיים - בהם חרדים שפנו לבית משפט אזרחי; גברים שיצאו לעבודה או התגייסו לצה"ל, נשים שהתמודדו לתפקידי מפתח בבחירות המוניציפליות, בעלי חיבור ביתי לאינטרנט, זמרים ששרו בהופעות מעורבות ורבנים שפתחו ישיבה בה לומדים לבגרות.
כל אלה שילמו מחיר על בחירותיהם. מחיר שאליו נלוו בדרך כלל השלכות על חייהם ועל חיי משפחתם. גם אלה שהעדיפו להיכנע, נחשבו ל"סוג ב'" ולא קיבלו את ההזדמנות לחזור למסלול שממנו באו. חרמות במגזר החרדי נחשבים לאיום הכי רציני על גופים מסחריים או אנשים פרטיים.
ההשלכות הכלכליות או החברתיות עלולות להיות דרמטיות כל כך עד שרק המילים חרם או נידוי יכולות במקרים רבים להרחיק ממך את החלום. הרבנים ואנשיהם הם אלה שיוזמים ומובילים את החרמות ברחוב החרדי והעובדה שאלה זוכים להערצה, כניעה וציות מוחלט מצד מאמיניהם היא זו שגורמת לחרם להפוך לדבר מפחיד כל כך.
"יצאו נגדנו במאמרים מבלי אפשרות מינימלית להגיב"
החרם על אסתי שושן, אם לארבעה, התחיל דווקא ממנה. כשהקימה את דף הפייסבוק "לא נבחרות, לא בוחרות" במטרה להשפיע על ייצוג נשים במפלגות החרדיות, לא האמינה שושן כי החרם שיזמה נגד הממסד לקראת הבחירות הקודמות לכנסת, יתהפך עליה בחזרה. "אני לא הגדרתי את זה חרם", היא אומרת היום. "בתקשורת אהבו את זה ככה. אנחנו רצינו שנשים יפעילו שיקול דעת אם להצביע כשאין להם ייצוג. קראתי להן לממש את הזכות הזו שלהן שמעולם לא מומשה".
שושן הופתעה מאד מהתגובות. "לא חשבתי שזה יתפוס כך", היא אומרת. "זה עורר דיון עם המון אמוציות וככל שזה צבר תאוצה זה גם שם אותנו במרכז". תשומת הלב הרבה לה זכתה שושן ברחוב החרדי ומחוצה לו שברה שיאים כשיום אחד קיבלה טלפון מגורם חרדי שהבהיר לה כי ילדיה עלולים לשלם מחיר. שושן לא נרתעה והעבירה את ילדיה ממוסדות חינוך חרדיים למוסדות אחרים. היא חיסלה את החרם עוד בטרם החל. "עשיתי מהלך ישיר להגן עליהם", היא אומרת. "ניסו להפוך את החרם עליי אבל מהר מאד הם הבינו שאין להם נשק עליי".
יחד עם חברותיה, המשיכה שושן במאבק לייצוג נשים במפלגות החרדיות, אך שילמה מחיר אישי שכלל בעיקר שיימינג ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט החרדיים. "הם קידשו את המלחמה עליי ועל חברותיי, יצאו נגדנו במאמרים מבלי אפשרות מינימלית להגיב. ראינו את זה כתהליך של התנגדות שמעורר רעיון חדש. שום דבר לא עצר אותנו", שחזרה את התחושות סביב המאבק אליו יצאה.
כיום הפכו שושן וחברותיה את דף הפייסבוק לארגון 'נבחרות' ואין להן ספק שלפני הבחירות הבאות, הנושא יחזור שוב לכותרות. "התחלנו כתנועה חברתית והפכנו לארגון. הרבה נשים מבינות היום בזכותנו שיש להן כוח ושהן צריכות לדאוג לעצמן ולא לסמוך על ייצוג של אף אחד", הוסיפה.
החרם נגד רשת מגה: "אינטרס מסחרי משמעותי"
חרם הצרכנים החרדי הידוע והבולט ביותר נמשך שמונה שנים והסתיים רק לפני כשבעה חודשים. נאמני רשת המזון "מגה" שמונו על ידי בית המשפט הגיעו להבנות עם גורמים במגזר החרדי להסרת חרם הצרכנים שהטילו על רשת הבת שלה, "שפע שוק", עליו שמרו באדיקות במשך תקופה ארוכה. את החרם החלה "ועדת הרבנים למען קדושת השבת" - גוף המורכב מרבנים ועסקנים שניהלו מאבק מר ומתוקשר נגד "שפע שוק". הבסיס לחרם היה חילול שבת והוא החל לאחר שבעלי חברה-אחות של מגה, "דור אלון", רכשה את רשת המרכולים העירונית AM:PM, שפועלת בשבתות.
החרם כלל בעיקר פשקווילים ואת סירובה של העיתונות החרדית לפרסם את מודעות הקבוצה ולמרות שהרבנים לא הכריזו במפורש על חרם, הצליחו מובילי המאבק להדיר את רגלי הקונים מחנויות הרשת החרדית. "שפע שוק" כללה אז כ-40 סניפים והייתה הרשת המובילה במגזר החרדי בישראל. היא החזיקה מחזור הכנסות של 900 מיליון שקל. אבל דודי ויסמן, שהחזיק אז בבעלות ברשת, כמו גם ברשת מגה, לא הסכים לדרישות לסגור את חנויות הקבוצה בשבתות.
לחרם היו השלכות כלכליות דרמטיות: רשת המזון החרדית נפגעה בצורה כה קשה עד כדי כך שבשנת 2011 היא נמחקה וקיימת כיום תחת השם "זול בשפע". ואולם, גם שינוי השם לא הועיל והחרם נמשך. החנויות נסגרו בהדרגה וכיום ישנן ברשת 13 חנויות בלבד ברחבי הארץ.
לפני כשנתיים שקלה הקבוצה לוותר כליל על פעילותה במגזר החרדי - לאחר שלא הצליחה להשתקם מהחרם וניהלה מגעים למכירת "זול בשפע". הנאמנים של מגה הודיעו לאנשי ועדת הרבנים שהובילה את החרם כי דודי ויסמן ואנשיו אינם קשורים לפעילותה של מגה ולא יקבלו כל תשלום בעקבות מכירתה הצפויה של הרשת או של חנויות "זול בשפע". ימים בודדים אחרי המגעים בין הצדדים, העיתונות החרדית חזרה לפרסם כתבות חיוביות על הרשת וסניפיה.
בציבור החרדי נשמעו באותה תקופה תהיות רבות לגבי האינטרסים שעומדים מאחורי הבחירה הסלקטיבית של הוועדה למען השבת להיאבק דווקא בדודי ויסמן ועסקיו, בעוד אנשי עסקים אחרים משום מה לא היו על הכוונת. הדוגמה הבולטת ביותר, שקוממה רבים ברחוב החרדי, הייתה זו של הטייקון נוחי דנקנר ואיש העסקים החרדי שולם פישר - שהחזיקו ברשת השיווק למגזר החרדי "יש" באמצעות קבוצת שופרסל. כל אחד מהשניים החזיק באופן ישיר ועקיף בבעלות מסוימת על עסקים מחללי שבת, אך איש מהם לא זכה לחרם.
"אין לי ספק שהיה אינטרס מסחרי משמעותי שהניע את החרם נגד שפע שוק", מודה היום בכיר בשוק הפרסום החרדי, "השבת הייתה רק התירוץ. הצביעות חגגה שם, הסיפור היה מלוכלך ואף אחד לא הצליח לעצור את המהלכים האגרסיביים נגד שפע שוק. אין שום הסבר הגיוני איך קורה שיש בעיה שקשורה לציבור שלם, אבל במקרה אחד יש חרם ובמקרה אחר לא".
"אם הרבנים יורו על חרם - יהיה חרם"
שעיה איצקוביץ הוא מנכ"ל משרד הפרסום "תוצאות אפקטיביות", בין הגדולים והידועים במגזר החרדי. איצקוביץ נקרא בשנת 2010 לטפל במשבר שאליו נקלעה חברת "אלקטרה", בעקבות חרם שהטילו עליה רבנים חרדים. שיאו של החרם היה כשטכנאים של החברה הותקפו על ידי עשרות חרדים בערים בית שמש, בני ברק וירושלים - לאחר שהגיעו למקום במטרה להיענות לקריאות שירות. באחד המקרים, טכנאי החברה הותקף בבלוקים ומספר חרדים ביצעו בו לינץ'.
במקרה אחר הוצת רכב של החברה ומתפרעים הפכו ניידת שירות. הסיבה: חברת "אלקטרה נדל"ן", חברה-אחות של "אלקטרה מוצרי צריכה", הייתה שותפה בנכס ביפו יחד עם חברה אמריקנית והחרדים טענו כי הבנייה נעשית על קברי אדם. מלבד האלימות שהופעלה נגד בכירי החברה ועובדיה, חרם הצרכנים שחלחל ברחוב החרדי, גרם לנזק כלכלי עצום שהסתכם במיליוני שקלים.
איצקוביץ, שהחל לטפל במשבר לאחר שכבר נגרם נזק, לא אמר נואש ויזם מהלך שמטרתו הייתה לחשוף את המידע בפני הרבנים והאדמו"רים. "הבנתי שזו הדרך היחידה לסיים את זה", סיפר. "הלכנו לרב ניסים קרליץ בבני ברק שאחרי כמה ימים אמר לי מפורשות: 'צריך להוריד את החרם'. אחריו הייתי אצל הרבנים הבולטים וכולם הסכימו". המשבר חלף רק בתום כשבעה חודשים, לאחר ש"אלקטרה" הרימה ידיים והבינה שלא יהיו לה עסקים יותר עם המגזר החרדי.
החרם על אלקטרה הוא ההוכחה לכך שהרבה מהחרמות של החרדים היה ניתן למנוע מראש. ואולם, המאפיינים העיקריים של החרמות, כך לטענת איצקוביץ, הם מחויבות וערבות הדדית. "אפשר לריב כל היום וכל הלילה בתוך הציבור שלנו אבל כשיש אויב משותף שהרבנים הם שמכריזים עליו כאויב - יש ערבות הדדית", סיכם. "הכוח של הרבנים בציבור הוא עצום, בלתי מוגבל ואם הם יורו על חרם - אז יהיה חרם".
הפלג נגד הפלס: חרם מפרסמים בשירות הרבנים
קשה יהיה להתעלם מהחרם על העיתון החרדי "הפלס", עיתון המזוהה עם הפלג הליטאי שעד לפני ארבע שנים היה מאוחד מאחורי מנהיגותו של הרב יוסף שלום אלישיב. לאחר שהרב אלישיב נפטר, בשנת 2012, ירש את מקומו הרב אהרון לייב שטיינמן, אך "הפלג הירושלמי", בראשות הרב שמואל אוירבך, קרא תיגר על מנהיגותו ומהווה אז אופוזיציה מולו.
עד פטירת הרב אלישיב שלטו אנשי אוירבך בעיתון "יתד נאמן", שנחשב לכלי תקשורתי משפיע מאד על הציבור החרדי. כשהרב שטיינמן החליף את הרב אלישיב, הם הודחו ובמקומם מונו מקורבי המנהיג החדש. בעקבות כך הקים הפלג הירושלמי את העיתון המתחרה - הפלס. הפילוג הקשה שחצה את המגזר החרדי-ליטאי הוביל את החרם על העיתון.
השיאים במאבק נרשמו כבר בתחילתו: עורך הפלס, נתי גרוסמן, הותקף בידי שני אלמונים שארבו לו בשעת לילה בכניסה לביתו בירושלים. ישעיהו ויין, סגן עורך העיתון, טוען היום כי "מדובר בהתנהלות חסרת תקדים בעולם התקשורת, שמשמעותה הוצאת חוזה חיסול על עיתון משיקולים של תחרות מסחרית וחילוקי דעות פוליטיים".
ויין הוסיף כי החרם נגד העיתון "לא נעשה בצורה מחתרתית וביוזמה אישית של גורמים אנונימיים העושים במחשך מעשיהם". לדבריו העיתון המתחרה - יתד נאמן "מוביל בעצמו את החרם בצורה פומבית ופרסם הנחיה גלויה ורשמית לביצוע חרם טוטאלי של מניעת פרסומים אצלנו". ויין אמר עוד כי ההודעה אף כללה קריאה לפנות באופן אקטיבי אל גופים המפרסמים בעיתון ולהזהירם שלא יפרסמו בו. ידוע לנו גם על הצעת חוזי פרסום הכוללים התחייבות למחיר נמוך במיוחד תמורת החרמת הפלס".
החרם נגד הפלס גרר תגובת נגד. בחודש מרץ השנה עצרה המשטרה למעלה מ-20 חשודים מרחבי הארץ, מפעילי העיתון, בחשד שאיימו וסחטו מנהלים ובכירים בחברות גדולות במשק ובחברות ממשלתיות כדי שיפרסמו בו. מי שהופקדה על החקירה היא יחידת ההונאה של מחוז ירושלים שניהלה במשך כחצי שנה חקירה סמויה בעקבות עשרות תלונות של בכירים בחברות, שטענו כי הוטרדו ללא הרף בטלפון, בדואר האלקטרוני ואף ישירות אל מכשירי הפקס בלשכותיהם של מנכ"לים באותן חברות. כל העצורים שוחררו, מלבד אברהם טריגר, שהיה "המוח" מאחורי ההטרדות, שמשפטו עדיין מתנהל.
לפי גורם חרדי-ליטאי בכיר "השיטה הייתה ברורה. הם התנהגו כמו מאפיה. בכל פעם שגילו שיש חברה שמפרסמת ביתד נאמן ולא אצלם, הם עשו לו ולמשפחתו את המוות. התקשרו אליו באמצע הלילה, שלחו לו עשרות הודעות טקסט, שינו לו את התא הקולי ואפילו במקרים מסוימים שלחו לו מסרים מאיימים. עד היום זה נמשך. אף אחד לא יכול לעצור את זה. גם לא המשטרה".
חרם המפרסמים נגד העיתון עוד רחוק מסיום ונמשך גם היום. חברות במשק וגופים פרטיים ומסחריים לא רוכשים פרסומות בעמודיו. עם זאת, הצליח הפלס לנסוק לשיעור חשיפה משמעותי בתוך תקופה קצרה ואנשיו מתעקשים על כך שבמקרה הזה החרם פועל כבומרנג בתוך הציבור החרדי.
לטענת סגן העורך ויין, "הגופים המפרסמים, שהם בכלל עסקים חילוניים שלא קשורים לכל העניין, זעמו כאשר הבינו שמערבים אותם בריב לא להם ומגייסים אותם כדי לשרת קרטל שהחליט להוביל חוזה חיסול על עיתון יומי המהווה מתחרה עסקי". לדבריו, מפרסמים רבים הודיעו כי יפסיקו לפרסם לגמרי בעיתונות החרדית. "ובעיקר ביתד נאמן שבישל את כל הדייסה הזאת", הוסיף.
לחרמות במגזר החרדי יש כיום פחות השפעה מאשר בעבר. כניסת האינטרנט לתוך הבתים החרדיים תרמה לכך באופן משמעותי. חרם נגד רשתות או גופים מסחריים יתקבל היום בפחות אהדה מבשנים עברו ויעלו סביבו שאלות באשר לאינטרסים של יוזמיו. אם בעבר החרמות היו מתקבלות באהדה רבה, היום כבר הסיפור שונה לחלוטין.