זה יכול היה להיות עוד מפגש חברים שנזכרים בערגה בחוויות טירונות ממרומי גיל 60. אבל עבור חבורת הטייסים, שמציינים 40 שנה לגיוסם לצבא, המפגש שערכו בסוף השבוע בבית מלון בטבריה היה הרבה יותר מכך ציון 30 שנה ליום שבו חברם נטש את מטוסו מעבר לקווי האויב, ולא שב. הציבור מכיר אותו כסגן-אלוף רון ארד, אבל עבורם הוא "צ'וקו", החבר המפוזר והתלמיד המבריק מאוהל מספר 1 בקורס טיס מספר 87.
במהלך המפגש, פתחו החברים את היומן שכתבו באוהל, זה שארד לקח בו חלק משמעותי ואף כתב מערכון משעשע על מכנסי ג'ינס של אחד מהחברים, שנעלמו מהאוהל. "אני לא מפוזר, מתי תבינו?", כתב ארד בדברי ההקדמה ביומן. "אתם פשוט לא מבינים את הסדר שלי!". לדברי חבריו, אוהד אורן ורונן מירב: "זהו פצע שעדיין מדמם. במפגש הזה יש כיסא אחד שנותר ריק".
ביומן ניתן למצוא תיאור של ארד, שלן באוהל יחד עם 11 נערים נוספים שכולם חולמים לענוד יום אחד את כנפי הטיס. שבעה מהם הגשימו את החלום. "רון ארד: (צ'וקו, מלשון צ'וקומוקו). שמו אכן מרמז על טיבו", נכתב. "ומדוע כולם מפוזרים אך הוא מפוזר מכולם, ידו בכל וכל-בו נמצא מתחת למיטתו... עדיין לא הצלחנו לחנכו לסדר ומשמעת ונראה כי המשימה היא בלתי אפשרית, ימים יגידו..." מאוחר יותר, הוסיף ארד בסוגריים הערה בכתב ידו: "עדיין בלתי אפשרית".
את היומן סיים ארד בדברים: "אנחנו מקווים להיות מאוחדים ולהמשיך לכתוב דברים נוספים במחברת זו ואפילו ערן אפרת - שוב יוצא דופן - הבטיח לכתוב את משפט הבכורה שלו במחברת. מה שלא קורה - אנחנו לא סוגרים עניין. אוהל 1 חי וקיים. צ'וקו".
מזי חצב, במאית מטבריה, התנדבה לסייע בהמחזת המערכון שכתב ארד. היא אמרה כי המחברת ריגשה אותה מאד כשקראה בה. "ראיתי בה תום, שובבות, משחקי נעורים והומור. טייסים הם אנשים חדים, מדוייקים ובזמן קורס הטייס הם מצויים בלחץ גדול, דרישות גבוהות ועומס בלימודים. המחברת כנראה היתה מעין פורקן למתח הזה", סיפרה. היא גם מצביעה על מעין נבואות שהתגשמו כמו תיאורו של אמסלם בידי ארד כ"סוחר אמיד מטבריה, בעל חוף, מלון בדרך...". ואכן, לאחר שהשתחרר משירות הקבע הקים יעקב אמסלם חברה שהפכה עם השנים לאחת מחברות הנסיעות המובילות בישראל וכפי ש"הובטח" ביומן, גם הקים בית מלון.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר בוואלה! NEWS.
