צוער עומרי גבאי
בן 20
שירת בזמן האירוע במסייעת 74 של השיריון
במהלך סיור שגרתי על גדר ההפרדה בתחילת פברואר, צוער עומרי גבאי, בן 20 מחטיבה 188 של שריון, קיבל בקשר קריאה על ניסיון חדירה בגדר הסמוכה להתנחלות סלעית שבשומרון. לאור הקרבה להתנחלות, פקד גבאי על חייליו להזדרז בנסיעה כדי להגיע לנקודה. "אנחנו מקבלים דיווח שיש נגיעה בגדר והנגיעה לא מפסיקה, היא מתגברת", שחזר גבאי. "תוך כדי, התצפיתנית מתארת שהדמות חותכת את הגדר". גבאי תדרך את החיילים בסיור, ולדבריו, הוא חשב שהם יגיעו, יתפסו את החשוד ובכך הכול יסתיים.
"אנחנו מגיעים לנקודה ואני מזהה פרצה בגדר", סיפר. "איך שאני רואה אותה, אני מבין שמשהו לא בסדר, בן אדם נכנס. דבר שני שאני חושב, זה שיש לי יישוב שלם, עם בערך 4,000 אנשים שחיים פה, ילדים קטנים. לא יודע מה יכול לקרות". גבאי וחייל נוסף התחילו בסריקה לכיוון ההתנחלות, כדי ללכוד את החשוד כמה שיותר מהר.
"אנחנו מטפסים לעבר הגבעה, לזהות אם הוא חתך את הגדר השנייה", המשיך גבאי בתיאור האירוע. "אחרי ששמנו לב שיש שם תלתלית קרועה, אנחנו עוצרים, מסתכלים, בודקים, קצת מריחים את השטח כדי לראות אם יש משהו שם, אם קרה משהו. אלה דקות מאוד שקטות, לא היה אף אחד, לא היה דיבור בקשר באותו רגע. לא היו דיווחים, עד שבשבריר השנייה האחרונה אנחנו מקבלים דיווח בקשר מהתצפיתנית - הוא קופץ עליכם. ואני מזהה שהוא קופץ עלינו מהשיחים".
גבאי ציין כי באותו הרגע החשוד קפץ על אחד מחייליו. "אני צועק עליו שינטרל את האיום, שלא יפגע בו, אני מזהה שהוא בא אליו, תוקף אותו עם סכין ואני מנסה לתפעל את האירוע כמה שיותר מהר. אחרי שאני רואה את הסכין ואני רואה שהוא מתנפל, המחבל נרתע לרגע ואני פוגע בו. המחבל שומט מהיד את הסכין, נופל לרצפה והאירוע נגמר. אני מדווח לחבר'ה שיש פה מחבל, האיום מנוטרל. למעשה, הוא לא הצליח לעבור הלאה, להגיע ליישוב ופה זה נגמר. אין נפגעים, כוחותינו שלמים ובריאים".
לדברי גבאי, "הדברים הראשונים שעוברים לי בראש זה שיש לו מטרה. הוא לא בא לבקר פה, הוא בא לפגוע. אני רואה את הסכין ומבין שזה עניין של חיים ומוות. או חיי החייל שלי או החיים של אזרחים שהולכים להיפגע, ילדים, משפחות. הוא יכול להרוס חיים ברגע. הפחד שלי היה שהוא חוצה את הגדר, אני לא מצליח לעצור אותו ופשוט נכשל בעבודה שלי. לא הייתי מוכן לזה, ועשיתי את ה-250 אחוז שלי כדי למנוע את זה. לא רציתי שזה יגיע למקומות קיצוניים. התחושה אחרי זה היא לא גאווה. אני לא מתגאה בזה. עשיתי את העבודה שלי. בגלל זה הגעתי לקרבי, רציתי את זה מראש. לא באתי בשביל משהו מסוים או מטרה מסוימת וזה מה שאני מאמין בו. באתי להגן על האזרחים, לא בשביל אף אחד אחר".
צוער גבאי לא מייחס למעשיו גבורה. "אני לא מרגיש גיבור, אני לא מרגיש סופרמן, אני באמת מאמין שזה התפקיד שלי, שאני מפקד ואני צריך לדאוג לחבר'ה האלה. אין מישהו אחר שיעשה את זה ובגלל שאני פה וזה התפקיד שלי, זה לא הופך אותי לגיבור, אלא לאדם שקול, שעשה את התפקיד שלו כמו שצריך ועל הדרך הציל חיים ומנע אירוע טרגי, משהו אחר לגמרי".
