לא ברור אם זו השנה החדשה שבפתח, יום הולדת עגול או הבן שמתגייס. יש נקודות ציון בחיים שאיכשהו תמיד גורמות לנו לעצור ולהתבונן לאחור. חלקנו יעיף מבט חטוף וימשיך הלאה, אחרים יתעכבו ויתהו על המקום בו הם נמצאים מבחינת העבודה, הזוגיות, המצב גופני והנפשי. האמיצים בינינו, שגם יודו שהם אינם מרוצים ממה שהם רואים, יקפצו למים הקרים ויחליטו לעשות שינוי.
אוהד פליידרמן, הייטקיסט שעבד בחברת סאנדיסק, נהנה ממשכורת גבוהה, רכב חברה ושאר מנעמי החיים, ובכל זאת חש שהוא לא שייך לעולם הזה. "באיזשהו שלב אתה מתחיל להרגיש שמשהו לא נכון, זה דורש הרבה אומץ להגיד את זה לעצמך בקול רם, שאתה פתאום בא לעבודה בלי הרבה חשק, במיוחד כשאתה רואה את החבר'ה מסביב מרוצים ומלאי תשוקה מכל פרויקט חדש".
צחי אברהם שקל עד לפני שנתיים כמעט 120 ק"ג וההתנהלות היומיומית הייתה לא פשוטה בכלל. "כל מדרגה שהייתי עולה הייתי מזיע בטירוף, מסיים את הטיפוס פשוט רטוב. כשהילדים רצו לצאת לטיולים חיפשתי כל תירוץ אפשרי כדי להתחמק. לא הייתי מרוצה מהאדם שראיתי במראה, רציתי להיות שונה".
נורית פורן עבדה כעשרים שנה בתעשיית המזון, עלתה בסולם התפקידים ושימשה כמנהלת רכש במספר חברות מובילות במשק. "התעשייה היא מאוד תובענית, זה לקום בבוקר, לשים את הילדים בבית הספר או בגן ולחזור מאוחר מאוד הביתה ובעצם לא לראות את הבית. למעשה את נכנסת לאיזושהי שגרה שנראית לך בסדר, אבל בפנים את מרגישה שמשהו לא הגיוני".
צחי, אוהד ונורית, שרק חגגו לא מזמן יום הולדת 40 ו"מתלבשים" בדיוק על מודל משבר אמצע החיים המפורסם, מספרים בעיניים נוצצות על הרגע הזה, סוג של הארה כמעט, שמגיע אחרי חודשים ארוכים, לעיתים אפילו שנים רגע ממנו הם מבינים שאין דרך חזרה, והשינוי לו הם כה מייחלים חייב להיעשות.
"במקביל לחוסר שביעות הרצון שלי בפן המקצועי, קורים בחיים שלי כל מיני דברים", מספר אוהד פליידרמן על הימים בהם חש כי הוא זקוק לשינוי. "הבת שלי עולה לכיתה א', שיחה מקרית עם מורה, קריאת מאמר באינטרנט על מצב מערכת החינוך בארץ - והמחשבות מתחילות להתגלגל אל עולם החינוך. אני מתחיל לברר מה המסלול שאני צריך לעבור, מה תהיה המשכורת, באיזה בתי ספר בצפון הארץ חסרים מורים למתמטיקה ומדעים, לאט לאט אני מחבר את הפאזל ופתאום יום אחד זהו, זה סגור".
צחי מתחיל לעשות תחקיר כיצד להיפתר מעודף המשקל בדרך המהירה ביותר, ובדרך שתבטיח הצלחה לאורך זמן, ובוחר לעבור ניתוח קיצור קיבה. ביום שהוא משתחרר מבית החולים הוא מחליט החלטה נוספת, כזאת שתתברר בהמשך כהחלטה משנה חיים. "אני מחליט ברגע אחד שאני רוצה להתחיל לרוץ ואחרי שלושה חודשים כאשר הרופא מאשר לי, אני מצטרף לקבוצת ריצה וזוכה במשפחה שנייה", הוא מספר, "אני מתעורר עכשיו בארבע וחצי בבוקר כדי לצאת לרוץ, חורף, קיץ, זה בכלל לא משנה. אני משתתף במרוצים, השלתי מעלי 41 ק"ג ואני מרגיש אושר גדול".
צחי אברהם מתאמן ארבע פעמים בשבוע כדי לרוץ באביב הקרוב את המרתון הראשון שלו. אוהד מחנך את כיתה י"א 4 וחולם שהתלמידים שהוא כל כך מחובר אליהם יצליחו פעם לאהוב מתמטיקה ונורית, שנשארה אמנם בתחום המזון אבל מכיוון שונה לחלוטין, מדריכה עשרות קבוצות מטיילים בשנה למקומות הקולינריים הנסתרים של תרשיחא, עכו, חיפה ואיטליה. דרך הסיורים הקולינאריים היא מאפשרת למטיילים שלה להיכנס אל בתי המקומיים, לגלות תבשילים, תבלינים ואנשים מיוחדים.
"היה פה איזה משהו בפנים שישב ופרץ החוצה", מספרת נורית פורן על הימים בהם התלבטה לגבי כיוון חדש לחיים, "זה היה שם כל הזמן, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, רק לא ידעתי איך לעשות את זה. עכשיו אחרי שזה יצא, אני פשוט רצה בעקבות החלומות".
נורית ואוהד מודים בפה מלא שלעיסוק החדש יש גם מחיר כלכלי, לפחות בתחילת הדרך. צחי לא חושש לספר שהפחד מעלייה במשקל ושאיבה לחיים הקודמים, עדיין מלווה אותו אבל גם שומר עליו. שלושתם יאמרו כי הבחירה בשינוי הייתה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שעשו בחיים, ועכשיו הם שועטים קדימה מבלי להסתכל לאחור.
