ג'יפ חדש מסוג "אודי" בצבע שחור מבריק עצר בתחילת השבוע בחניון של פארק וולקני על הר אביטל ברמת הגולן. ספסלי הישיבה מתחת לעצים הפכו לנקודת תצפית אטרקטיבית על הלחימה במרחב הסורי. אב המשפחה יצא מהג'יפ במהירות כדי לא לפספס אף סצנה. "תגידו, יש מלחמה היום? רואים משהו? יש אש?", שאל. מאחוריו מגיחים במהירות רעייתו ושני בניו, מצפים לשמוע שיש אקשן.
זוג בשנות השישים, יושבים הספסל כאילו מדובר בסרט, מפיגים את החשש ומשיבים למשפחה הסקרנית מנצרת "לפני שעה היו פגזים. רואים אש". כולם רוצים לראות מלחמה בשידור חי. באותן דקות ניתן היה לשמוע רק הדי פיצוצים.
המאמץ הצבאי של רוסיה וארה"ב בסוריה נושא פירות ומביא לכיווץ ארגון המדינה האסלמית סביב דמשק והערים באזור. ארגון דעאש בסוריה בהחלט נחלש, אך עדיין מוציא לפועל פיגועים קשים מאוד והתקפות על ריכוזי צבא אסד. אבל המרחב הדרומי של סוריה לא מטופל, והוא מעורר דאגה לא רק בירדן אלא גם בישראל. החשש הוא שיגיע הרגע שהאש תכוון לגבולות ודפוסי הפעולה יכללו פיגועים מורכבים. בשלב זה הם עסוקים בעצמם.
מפת פריסת הכוחות בצד הסורי של הגולן
דרוזי בשנות השמונים לחייו מהכפר מסעדה סיפר שכמעט כל יום יש לחימה בצד הסורי ואם לא רואים אותה שומעים אותה היטב. בעבר הרחוק אותו דרוזי היה קצין קרבי בצבא הסורי, שמקום מושבו לפני יותר מחמישים שנה היה באזור ג'בל דרוז, המקום שבו מאות אלפים מבני העדה הדרוזית מרוכזים בעומק השטח הסורי. הדי הקרבות נשמעים, ולרוב מדובר בארגוני מורדים שמנסי לדחוק את הצבא הסורי ותומכיו כדי להשתלט על כפרים ועיירות. בחלק מהמקרים מדובר בקרבות בין מורדים למורדים. קרבות על שטחים, התנגשות של אידאולוגיות מהולה בשנאה מבעבעת. חלק מהקרבות הם של בני הכפרים המוגדרים כ"סורים טובים" שנאבקים למנוע פלישה. מליציות שמגנות על הבית מפני פולשים. אלו גם זוכים לסיוע רפואי של מדינת ישראל. מגיעים עד הגבול, עוברים בדיקות רפואיות ומפונים במידת הצורך לניתוח בבתי החולים בישראל.
מאוחר יותר, כשאבק על הקרבות ישקע, אולי יהיה ניתן לבנות איתם מציאות טובה יותר באזור. הסיוע הרפואי מתרחש מדי שבוע. מאז החלו הקרבות בסוריה יותר מאלפיים סורים קיבלו טיפול בישראל. בניגוד ללינץ' שבוצע בשנה שעברה בסוריה על ידי בני העדה הדרוזית, כיום מבוצעת העברת הפצועים בצורה מאובטחת ודרך צירים אחרים כדי לא לעורר חיכוך מיותר.
מה שמפר את האיזון בגבול הן הזליגות. חוסר דיוק בשיגור פצצות מרגמה וירי ארטילרי, בעיקר מצד צבא אסד, ופגיעה בשטח הישראלי, בדרך כלל במרחק של 100-200 מטר מגדר המערכת. צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני, מגיב בתקיפות תוך פחות מ-24 שעות. התגובה הישראלית בשנתיים האחרונות חיזקה את ההרתעה וצמצמה את היקף הזליגות. גורמים במערכת הביטחון טוענים כי אם צה"ל לא היה מגיב בנחרצות היה האזור מאבד את הרסן.
למרות שנוצר הרושם שיש עלייה בחודש האחרון בכמות הנפילות בשטח ישראל, הנתונים בצה"ל מצביעים על ירידה משמעותית ביחס לשנת 2015. גם ניתן לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שהצבא ביקש מחקלאים לצאת מהשטח שסמוך לגדר מחשש שיפגעו מירי. צה"ל מאשר לעבד האדמה עד מטרים בודדים מהגדר. המציאות בשטח מאפשרת לנצל כל פיסת קרקע לחקלאות. יש חקלאים שמספרים שהטרקטור מדי פעם חולף על פני אנשי ג'בהת א-נוסרה החמושים שמסיירים לאורך הגדר.
בשטח הישראלי של מרחב הגבול פועלים חיילי אונדו"ף. מאז חטיפת 43 חיילי הגדוד מפיג'י על ידי מורדים ושחרורם, נסוגו כוחות האו"ם מרמת הגולן הסורית לישראל אך פעילותם מאז 1973 נמשכת. מדי שבועיים הם נכנסים למוצבי צה"ל לבחון את היקף הכוחות הסמוכים לגבול ומדווחים על כל הפרת ההסכם בין ישראל לסוריה. למרות שלעיתים הדוחות שלהם עוסקים יותר בפעילות צה"ל מאשר בקרבות המורדים בצבא הסורי, טוענים במערכת הביטחון כי הנוכחות שלהם היא שמירה על ניצני יציבות בגזרה שעלולים יום אחד להתפוגג.
רמת הגולן הסורית הפכה לאזור ללא ריבון אמיתי ומוחלט. אוסף של גורמים שונים הציפו את הגזרה בשנים האחרונות: ארגון המדינה האסלמית או ארגונים המזוהים איתם כמו שוהדא אל ירמוך, ג'בהת א-נוסרה. עשרות רבות של ארגוני ג'יהאד עולמי שקמים ומתפרקים כמעט מדי חודש, מליציות מקומיות המכונות 'שביח'ות' מטעם המשטר הסורי, פעילי חיזבאללה, מליציות שיעיות, איראנים וגורמי ג'יהאד אסלמי במימון והכוונה של איראן. רוב האזור בקרבת גבול ישראל נשלט על ידי מורדים.
מול רמת מגשימים שבדרום רמת הגולן, סמוך למשולש הגבולות, התיישב ארגון שוהדא אל-ירמוק המהווה אתגר לא פשוט עבור צה"ל, מאחר שהוא התמקם במרחק קצר מהגדר והחיבור שלו לדעאש מסביר הכי טוב את האיום. בצד הישראלי מסיירים כדרך קבע כוחות של צה"ל, מוכנים לכל שינוי גם ללא התרעה מוקדמת. בהמשך, הגבול עד צפון רמת הגולן כולל את מעבר קונטרה, ובו התבססו בשטח כוחות ג'בהת א-נוסרה. ארגון ג'יהאד עולמי, המזוהה עם מה שנשאר מאל קאעדה, שבשלב זה החליט לשתף פעולה עם כל מי שנגד המשטר של בשאר אסד. בנוסף, הוא מנהל קרבות יומיומיים עם ארגון שוהדא אל-ירמוק.
מאבקי שליטה על קרקע והשפעה אזורית הם תמצית הלחימה ברמת הגולן. בצפון הרמה, בעיקר בשטח שסביב הכפר ח'אדר, שולטים הדרוזים בני המקום. אין בכפר אנשי צבא סורי אך הם בהחלט נהנים מתמיכה מגוונת של משטר אסד, שבאה לידי ביטוי גם באמצעי לחימה ותחמושת. עד כה הצליחו בני המקום לבלום את כל ניסיונות הפלישה אך לא לעולם חוסן. דרוזים לא עוזבים את אדמתם, קובעים בנחרצות בני העדה. לראיה הם מצביעים על תושבי הכפרים עין קינא, מגדל שמס, בוקעאתא ומסעדה שנותרו בשטח מדינת ישראל אחרי כיבוש רמת הגולן.
הזוועות שהעביר ארגון דעאש את המיעוט היאזידי בעיראק, שסירב להיכנע ולהישבע אמונים למדינה האסלמית, יכולות לחזור על עצמן גם עם בני העדה הדרוזית בח'אדר, שלפי הערכות גורמי ביטחון לא ייכנעו וילחמו עד טיפת הדם האחרונה. אם יחל שם מרחץ דמים יהיה זה מבחן עבור ממשלת ישראל וצה"ל. כאמור, בני משפחותיהם של תושבי חאד'ר שמתגוררים בישראל כבר הוכיחו בעבר כי בשם קשרי הדם הם יהיו מוכנים לחצות את הגדר ולהילחם עמם כתף אל כתף על אדמת סוריה, כי הם לא ינוסו מאדמתם.
צפונה משם במעלה הר החרמון לכיוון חוות שבעא יש נוכחות של פעילי חיזבאללה. מתחת לעין הישראלית דואג הארגון השיעי מלבנון למנוע חדירה של ארגוני המורדים דרך ציר המבריחים לדרום לבנון.
כך למעשה בחלוף שנים של קרבות והתכתשויות נוצרה מציאות בשטח הסורי לפיה קונטרה הישנה נשלטת על ידי מורדים בדגש על ג'בהת א-נוסרה, קונטרה החדשה וח'אן ארנבה, בה מתגוררים קצינים וחיילים בעבר ובהווה של המשטר הסורי בבתי קרקע וב'מגדלי הקצינים' שבולטים היטב בנוף המקומי, כמעט מחוברות זו לזו ונשלטות על ידי נאמני המשטר הסורי. בחודש האחרון ביצעו המורדים מספר רב של התקפות על נאמני המשטר וכולן נכשלו. מאות אלפי הדרוזים בג'בל א-דרוז הצליחו להקים מיני-צבא ולבלום את ניסיונות ההשתלטות על המרחב שלהם.
כביש קונטרה-דמשק נשלט על ידי צבא אסד, ולמרות זאת בצירי הגישה כל עלייה אל הכביש זוכה לטיפול של ירי צלפים ופצצות מרגמה. מעבר קונטרה נשלט על ידי מורדים ובשאר אסד לא עסוק כרגע בניסיון לכבוש אותו מחדש, מאחר שהוא מבין שהוא מחויב להשתלט באש כבדה על המקום. הוא לא מוכן לקחת סיכון שמא האש תפגע בצד הישראלי, מאחר שהתגובה של צה"ל תהיה קשה יותר מתמיד. צפונה משם. ג'ובתה אל ח'שב, המקום הראשון שנכבש על ידי המורדים וממנו יוצאות ההתקפות על הכפר הדרוזי ח'אדר, ואח'מדייה נמצאות בשליטת המורדים.
ההבדל המובהק ביותר בין הצד הישראלי לצד הסורי הם צבעי הירוק והשחור. הירוק בצד הישראלי מסמל את הפריחה של השדות והחורשות, בעוד שבצד הסורי יש קרחות גדולות בשטח הפורה ויערות שעלו באש כתוצאה מירי הפגזים.
בתחילת הקרבות, לפני שנים אחדות, היה ניתן לראות בעיקר כוחות לבושים בגלביות וסנדלים וחמושים ברובי קלצ'יניקוב אך כיום מדובר בכוחות סמי צבאיים, חלקם לובשי מדים, עם אמצעי לחימה מתקדמים, כולל טנקים ונגמ"שים שחלקם נלקח כשלל ממחסני הנשק של הצבא הסורי. הכלים הכבדים מתופעלים על ידי עריקים מהצבא של אסד שהחליטו לחצות את הקווים. לא רק קרבות באמצעות טנדרים שמסתערים על כפר, אלא אש משולבת של תותחי ארטילריה, פצצות מרגמה, ירי מקלעים ונשק קל, התקפות מסודרות על מתחמים, חפירת מנהרות תופת ופשיטות על מוצבים. והנשק? ממשיך לזרום אל האזור. לעיתים מדובר בקרבות פנים מול פנים, אך לרוב אלו התכתשויות הדדיות שמספקות תפאורה לאזרחים ישראלים בגבול.
כך התפתח לו ג'ונגל הטרור מול הגבול הצפוני. אם ברצועת עזה החמאס מקצץ את ראשי תאי הטרור של ארגון דעאש ולא מאפשר לו להרים ראש, אז ברמת הגולן הסורית מבססים המורדים את מעמדם ומשתלבים באוכלוסייה קשת היום שבעיקר רוצה לשרוד. מול האיום נערך צה"ל באמצעות גדר חזקה וגבוהה, תעלות ומכשולים, מערך איסוף מודיעין מתקדם, כוחות שדה איכותיים שמאומנים להתמודד עם נשק כימי על הגבול, אש זמינה מהקרקע, פעילות אווירית קבועה ומערכות הגנה אקטיביות שמאותות לסורים ולחיזבאללה כי ישראל מוכנה לכל שינוי בגזרה, ולרגע בו יחליטו המורדים לשנות את סדר העדיפויות שלהם ולבחור בישראל כיעד מספר אחת.
