החטופה הישראלית: לא אומרים לי ממה נפגעתי

החטופה הישראלית, ולריה ליסנסקיה, בת 45 מנשר, שנפגעה כנראה משאיפת גז בעת מבצע החילוץ של בני הערובה באולם התיאטרון במוסקבה, אמרה הבוקר כי הרופאים מסרבים לומר לה ממה נפגעה. היא מסרה כי היא מאושפזת בבית חולים במוסקבה במצב טוב, אך תשושה. היא הביעה תקווה לשוב בקרוב חזרה לישראל. בראיון לגלי צה"ל אמרה ליסנסקיה, כי החוטפים הצ'צ'נים שהשתלטו על התיאטרון בעיר לא בדקו את זהותה, ולכן היא לא חשה שעובדת היותה ישראלית מעמידה אותה בסכנה.

היא סיפרה כי לא נשאה עימה דרכון ישראלי, אלא רק כרטיס אשראי שהנפיק לה בנק ישראלי. לדבריה, החוטפים לא סיפקו להם אוכל, והרשו להם לצאת אך ורק לשירותים. עם זאת ציינה, כי בסך הכל התייחסו אליהם יפה. ליסנסקיה סיפרה עוד, שבני הערובה שוחחו עם החוטפים, וכי ידעו שמטרת ההשתלטות על התיאטרון היתה כדי לסיים את המלחמה בצ'צ'ניה.

כתבי "הארץ" יוסי מלמן, אלי שווידלר ודוד רטנר מוסיפים:

ליסנסקיה מאושפזת בבית חולים, שאליו הופנו כל שאר 350 החולים ששאפו את הגז הרעיל. 50 מהנפגעים במצב קשה. על אף האיפול שהטילו שלטונות רוסיה על סוג החומר שבו השתמשו המחלצים, ולמרות הכחשותיהם כי מדובר בחומר מיוחד ומסוכן, העריכו רופאים ופרשנים כי מדובר בסוג מסוים של גז עצבים.

משרד החוץ ושגרירות ישראל במוסקבה ידעו על הימצאה של ליסנסקיה, בין החטופים, אך עשו מאמצים להימנע מפרסום מחשש שהדבר יוודע לחוטפים. אתמול בצהריים הצליחו משרד החוץ ושגרירות ישראל במוסקבה לאתר את ליסנסקיה באחד מבתי החולים בעיר, כשהיא מאושפזת במצב טוב.

הקלה מעורבת בדאגה גדולה שררה אתמול בביתה של ליסנסקיה, שככל הידוע היתה הישראלית היחידה בתיאטרון. על האם ויקטוריה, בת 66, הבן סטס, בן 14, והבעל אלכסנדר גבינסקי, בן 46, עברו יומיים מורטי עצבים, למרות שהאמינו כי המשבר יסתיים בשלום. "עקבנו אחרי כל מהדורות החדשות ברוסית, באנגלית ובעברית", אמרו. אתמול, בשעה 15:00, טילפן למשפחה דוד שגר במוסקבה, ואמר כי ליסנסקיה מאושפזת בבית חולים מספר 13.

ליסנסקיה עלתה לישראל ב-1991, ומאז לא ביקרה ברוסיה. כיום היא עובדת במחלקת התאורה והרמזורים בעיריית חיפה. לפני כשלושה שבועות נסעה ליסנסקיה לבקר את קרובי משפחתה במוסקבה. ביום רביעי הלכה לתיאטרון עם חברים, ובחצות התקשרה לאביה וסיפרה לו על החטיפה. למחרת התקשר האב לשגרירות ישראל במוסקבה וסיפר כי בתו נמצאת בין בני הערובה בתיאטרון. השגרירות ביקשה מבני המשפחה שלא לחשוף את הסיפור.

במהלך ימי החטיפה הצליחה ליסנסקיה לדווח למשפחתה מעט ממה שקורה. בשיחה הראשונה אמרה, שמאפשרים לחטופים לשתות מיץ ולאכול שוקולד. במסר אס.אם.אס כתבה לאמה שלא תדאג. כאשר התארכה הדרמה, היא שלחה כמה מסרים, אותם מגדיר הבן כאישיים ואינטימיים. "באחד מהם היא כתבה מה מספר חשבון הבנק שלה ואמרה שאם קורה לה משהו אני ואמה היורשים שלה".

במשך ימי המשבר שמרה המשפחה על שתיקה כדי לא לסכן את ליסנסקיה. האדם היחיד שידע על דבר החטיפה היה מנהל חטיבת הביניים, שבה לומד הבן סטס. "כולם יודעים על הקשר בין הצ'צ'נים והפלסטינים", אומר בעלה, אלכסנדר. "ברור שזה היה מסוכן מאוד אם החוטפים היו יודעים שיש ישראלית באולם".