עולם ללא גברים: המלחמה החדשה של הנשים בסוריה

בתוניסיה, כמו בכל מדינות צפון אפריקה הערביות, ישנו מיעוט אפריקאי שחור, ולפי נתונים לא רשמיים שיעור השחורים באוכלוסייה התוניסאית עומד על 15%. מרביתם של התוניסאים השחורים עוסקים בעבודות כפיים ו"צווארון כחול" בשכר נמוך, אולם בשנים האחרונות רבים מהם החלו לעבור לערים הגדולות ולעסוק במקצועות שלא אפיינו אותם קודם לכן, צעד הגורר תופעה של גזענות ואפליה כלפיהם מצדו של הרוב הערבי. ישם עיתונאים שחורים וגם שופט כדורגל שחור, שסופג בכל עת עלבונות מהקהל, אולם תחומים כמו הפוליטיקה נותרו "לבנים" לגמרי.

רבים מהשחורים מתלוננים על עלבונות המוטחים בהן במקום העבודה. לטענת פעילים שחורים, במסעדות ובתי קפה רבים לא מוכנים להעסיק מלצרים שחורים, משום שמרבית התוניסאים אינם "רגילים" לראות שחורים עובדים בעבודות שאינן נחשבות לעבודות של "צווארון כחול". ישנן תלונות גם על השפלות והעלבות של תלמידים שחורים בבתי הספר, ומשרד החינוך התוניסאי טוען שמדובר ב"מקרים מסוימים, ולא בתופעה". השר התוניסאי לזכויות אדם כמאל אל-גנדובי הודה כי ישנה "בעיית גזענות" בתוניסיה, ואמר כי הרשויות במדינה עושות כל שביכולתן כדי למגר את התופעה.

תופעת ההתאבדויות בעולם הערבי והמוסלמי, אשר במשך שנים רבות זכתה להתעלמות גורפת בטענה כי היא לא קיימת, זוכה כעת ליותר ויותר התייחסות ששוברת את האדישות בנושא. לרגל היום העולמי להגברת המודעות להתאבדויות שחל בעשרה בספטמבר, פרסמה האגודה האלג'יראית לזכויות אדם דו"ח בנושא ההתאבדויות במדינה, וגילתה נתון מפתיע: באלג'יריה תועדו 1,100 מקרי התאבדות בשנה. בנוסף, הצביעו הממצאים על מעל עשרת אלפים ניסיונות התאבדות שנכשלו. הרשויות באלג'יריה אינן עורכות סטטיסטיקה רשמית בנושא זה, אולם אמצעי התקשורת במדינה מדווחים באופן כמעט יומיומי על התאבדות או ניסיון להתאבדות ברחבי המדינה.

באופן מפתיע, התופעה נפוצה בעיקר בדור הצעיר, המיואש ממצבו הכלכלי חברתי: הסיבות המרכזיות להתאבדות הן בגלל תחושת כישלון מקצועית, אבטלה ומצב כלכלי ירוד (53% מהמתאבדים הם מובטלים), וכן גורמים נוספים כמו אי הצלחה בתחום הרומנטי. דרכי ההתאבדות הנפוצות הן על ידי הצתה (לעיתים באופן מחאתי מול בניין העירייה או המושל המחוזי), בטביעה בים ועל ידי בליעת כמות גדולה של תרופות.

יותר ממחצית מתושבי סוריה עזבו את ביתם והפכו פליטים בחמש שנות המלחמה המשתוללת בארצם, ועיירות התרוקנו כמעט מתושביהן. האוכלוסייה, בעיקר הצעירה, הידלדלה גם בערים הגדולות. את אחת ההשלכות המעניינות של התופעה ניתן לראות בבירה דמשק, שם בבתי העסק ניתן תופעה לא מוכרת של יותר ויותר נשים שהחלו למלא תפקידים שעד כה היו שמורים לגברים. בשל מנוסת האזרחים, הגברים הרבים שנהרגו או נפצעו בהפצצות התמשכות, ואלו שגויסו על ידי המשטר למילואים בכוחות הצבא, נוצר מחסור של ממש בגברים. במשפחות רבות הפכו נשים, לעיתים בגיל צעיר, למפרנסות העיקריות.

בשווקים, בחנויות הבגדים, בתי קפה וסופרמרקטים ברחובות הראשיים של הבירה דמשק (שם בניגוד לרוב המדינה, נשמרת שגרת חיים באופן יחסי) ניתן לראות "שיטפון" של נשים. לפי הערכה של כלכלן סורי שפורסמה בעיתון אל-חיאת, שיעור הנשים העובדות בבי העסק בבירה כמעט והכפיל עצמו לעומת השנה שעברה.

כשחושבים על תרבות המוזיקה בעולם הערבי, אופרה היא לא הדבר הראשון שעולה בראש. אך הפופולאריות המעטה של הז'אנר היא לא מה שיפריע לדובאי לשבור עוד שיא, ובתחילת החודש חנכו שם את בית האופרה הגדול והמפואר ביותר במזרח התיכון. אחרי הבניין הגבוה בעולם, המלון המפואר בעולם ואפילו מסלול מרוצי גרנד-פרי, התפנו עכשיו בנסיכות הנפט הקטנה והעשירה במפרץ לפתוח את אולם האופרה ושבו 2,000 מושבים, שלפחות במראהו החיצוני מתיימר להתחרות באולם האופרה המפורסם של סידני.

מדובר במבנה זכוכית יפהפה עם קריסטלים עבודת יד, שלדברי האדריכלים שובצו בו אלמנטים מהמסורת המקומית של איחוד האמירויות, כמו תמרים, דגים, ופנינים (שהיו במשך מאות שנים סמלי נסיכויות המפרץ). "המראה פשוט עוצר נשימה", אומר מנהל האופרה שהובא מבריטניה, ומבטיח כי יגיעו להופיע בו התזמורות הטובות בעולם, של אופרה ושל סגנונות מוזיקליים נוספים. בדובאי, שעד לפני שנים הייתה נווה מדבר ישנוני וכיום היא אחת מהערים הפופולאריות בעולם לתיירים, השילוב בין ישן לחדש ובין מזרח למערב בולט יותר מכל: הערב יעלה מופע השלג של סלאבה, מחר יעלה הבלט ג'יזל, בשבוע הבא יועלה במקום קונצרט הגאלה של מוצארט, ושבוע לאחר מכן יעלה להופיע חוסיין אל-ג'אסמי, זמר מקומי השר מוזיקה ערבית ונחשב לאחד הפופולאריים בעולם הערבי.