"לפני מספר חודשים ראיתי בווטסאפ הכיתתי של הבת שלי בת ה-12 סרטוני פורנו שצולמו מתוך מסך המחשב, כולל הערות ותגובות כאלה שאת מדמיינת - וגם כאלה שלא. כמובן שעדכנתי את מנהלת בית הספר והיועצת, אבל לפני הכול דיברתי על זה עם הבת שלי. הסברתי לה מה הוא דימוי גוף בריא, על יחסים בין גבר לאישה, ושהסרטונים האלו שרצים בקבוצות הם לא הדבר האמיתי".
מירי תרזי, אם לשני בני נוער מישוב קהילתי בצפון הארץ, מרגישה שילדיה חשופים לפורנו שזמין להם כל שעות היממה, בעיקר באמצעות הטלפון הסלולרי. היא בוחרת לשוחח עם ילדיה על מיניות ויחסים בין המינים, כדי שהמסר המועבר להם מהתמונות והסרטונים שמופצים ברשת וישירות אל קבוצות הווטסאפ, לא ייתפש עבורם כממשי ומייצג מציאות.
"עוד דבר שמדאיג הורים רבים הוא העובדה שהטלפונים נעולים בסיסמאות. אבל גם אם הצלחנו להוציא מהם את הסיסמה, יש אפליקציות שמוחקות את התמונות בתוך 24 שעות כמו סנאפצ'ט, אז גם בלשות וחטטנות לא תעזור. לפעמים יש לי תחושה שזו מלחמה בטחנות רוח, וכנראה שצריך לנסות לנצח בה בדרך אחרת".
אז איך בכל זאת מנצחים במלחמה שנועדה לכישלון? כיצד מחנכים את הדור הנוכחי, שחשוף לתכנים פורנוגרפיים בנייד, בטלוויזיה וברשתות החברתיות, למיניות בריאה? ומהי בכלל מיניות נורמטיבית בדור הסמארטפון?
הורים רבים מאמינים שחינוך מבית הוא זה שיקבע כיצד הילדים יתנהגו במרחב הציבורי, בבית הספר או עם חברים, גם כשעין האח הגדול אינה צופה. אך כשהחינוך הטוב מההורים נבחן לצד החופש המוחלט שמספקת הטכנולוגיה המתקדמת מטשטשים הגבולות, כך שגם טובי ההורים שוכחים שמדובר בבני נוער סקרנים ובוחני-גבולות. "יש פער גדול מאד גדול בין החיים שאנחנו מנסים 'ליצור' לילדים שלנו - להשגיח שלא ישתו אלכוהול, שלא יעשנו, שלא יחשפו לסמים, לבין ההפקרות והפריצות שמאפשר הסמארטפון שהם מחזיקים כל היום צמוד", אומרת מירי. "אנחנו, כהורים, צריכים להיות מודעים לפער הזה, ולהכיר בעובדה שהילדים שלנו, כולם, צופים בפורנוגרפיה. לא להתעלם או לטאטא את הנושא מתחת לשולחן".
רווית גוטמן, מנחת הורים בכירה במכון אדלר, מעידה כי לא פשוט לשווק סדנאות והרצאות להורים בנושא מיניות, אבל במסגרת עבודת המכון הם מקפידים לעלות את הנושא כמעט בכל סדנת הורים. גוטמן מחלקת את סוגי ההורים בהם היא נתקלת לשניים: אלה שקשה להם מאד עם השיח על מין והם לא מדברים על זה בכלל בבית, לעומת משפחות ליברליות בהן הגבול בין חבר להורה היטשטש והם צופים יחד בחופשיות בסרטים בעלי תכנים מיניים.
האמת, היא כמו תמיד, איפשהו באמצע. "צריכים לדבר על הנושאים האלו בצורה מאוזנת", קובעת רווית. "חשוב שניתן תחושה שזה לא טאבו, ונטע במתבגרים שלנו תחושה שאנחנו תמיד כאן בשבילם, גם כשמילים כמו 'לגמור' ו'ויברטור' גורמים לנו לנוע בספה בחוסר נוחות. כי אם המידע והתיווך לא יגיעו מהבית, הם יגיעו מבחוץ, ולפעמים, כידוע, קר שם בחוץ".
אך הגישה של מירי ורווית אינה הגישה הרווחת בקרב רוב ההורים. החשש ההורי להעלות את הנושא בפני הילדים, גורם לרבים לבחור בהתעלמות מוחלטת מהנושא, מה שמשאיר את יכולת הפרשנות של הילדים עם שלל התמונות והסרטונים שנשלחים אליהם מדי יום בידם, מבלי שיש להם הכלים הנכונים להתמודד. "צריך להתגבר על אי-הנוחות האישית שלנו, להתיישב, ולדבר איתם על הנושא", מסכמת מירי. "גם מילים כמו כוסית או זונה, או תמונה שבת 11 העלתה בעצמה לווטסאפ עם ישבן בולט ושדיים זקורים זו פורנוגרפיה בעיני, ואת זה אני משתדלת לשקף לילדיי".
ליאל בן 17, תלמיד כיתה י"א, מספר שהוא יכול למנות על כף יד אחת את מספר השיעורים המיניים בבית הספר, ומה שהוא זוכר מהם זה בעיקר מורה נבוכה והרבה צחקוקים. "אחרי שמתפוצצת בתקשורת איזו פרשיית אונס נוראית, מיד רצים ושולחים מורה אומללה שתדבר אתנו על הנושא. אבל זה בהחלט לא שיעור קבוע ומשמעותי. אני חושב שהשיעורים האלה חשובים, ובכלל דיבור פתוח על פורנו ועל ההשפעה של סרטי פורנו עלינו הוא לא רק חשוב אלא אפילו הכרחי".
"יחסי מין הנלמדים מתוך האינטרנט, מקנה לבני נוער עולם מושגים מעוות לגבי מהם יחסי מין אמיתיים", מסבירה הפסיכולוגית ד"ר ניצה ירום. "המודלים המבוימים מקבעים עיוות, והפער בין המציאות ובין הפורנו הופך לבלתי ניתן לגישור בהעדר תיווך אנושי חי".
אותו תיווך, לדברי ד"ר ירום, יתרחש רק כאשר ההורים יבינו שהיום, כולם צופים בפורנוגרפיה. בלי יוצא מן הכלל. "המבוגרים צריכים למצוא דרך לראות בצפיית ילדיהם בפורנו עובדה שחייבים לקבל, תוך יכולת להתייחס אליה בשיח עם ילדיהם, כולל את עניין העיוות הכרוך בה. ולכן, מספיק שהורה או מבוגר מלווה אחר יראה פעם אחת סרט פורנו כלשהו כדי שיוכלו לשוחח בנוחיות יחסית על הדומה והשונה בינו ובין החיים. צקצוקי לשון ושיח במושגים של 'סרטים אסורים' ו'התמכרות' מצד הדור הבוגר, ישאירו את המתבגר המיני מבודד וחסר יכולת להבין את המציאות, כשהסקרנות הבסיסית שלו ידועה מקדמה דנא, והטכנולוגיה רק מוסיפה לה ממד שצריך ואפשר להתמודד אתו".
אך כדי לראות שינוי הגיע הזמן לשחוט כמה פרות קדושות. "נדמה שהדגש בשיח של ההורים והתקשורת הוא על חיפוש חקיקה בטוחה לאינטרנט ועל פיתוח אפליקציות לסינון הסרטונים", קובעת ד"ר ירום, "אך אין לי ספק שכך לא עוצרים את החשיפה, בטח כש- 50%-70% מהבנים הצעירים צופים כיום בפורנו".
ניכר כי הפער בין מודעות ההורים לפעילות של ילדיהם ברשתות החברתיות, למתרחש בשטח, הוא עצום. כך עולה ממאגר נתונים על האינטרנט בישראל (STS). רק 9% מבני הנוער מוכנים לספר באופן גלוי כי הם צופים בפורנו ברשת, למרות שנתוני צריכת הפורנו הלא רשמיים בקרב מתבגרים הם, כאמור, למעלה מ-50%. במקביל, רק 0.3% מההורים חושבים שהילדים שלהם צופים בפורנו, מה שמעיד על חוסר מודעות או התעלמות של הורים רבים מהמציאות. בנוסף, 60% מההורים מכירים או חשופים לפעילות של ילדיהם באינטרנט, אך רק 45% מבני הנוער חושבים שההורים מכירים את פעילותם, כש-20% מהצעירים מדווחים להוריהם מרצון על השימוש ברשת.
במשרד החינוך מודעים לנתונים הללו, אך נראה שגם שם עוד לא הצליחו למצוא את הנוסחה המתאימה להתמודדות עם הנושא. כבר שנים מתנהלות תכניות לחינוך מיני בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים, ובתיכונים, אבל מתברר שהתוכניות האלה אולי נראות יפה על הנייר, אך לא באמת עושות את העבודה.
ממחקר שנעשה במרכז המחקר והמידע בכנסת עולה כי משרד החינוך, הגורם העיקרי המופקד על חינוך מיני בבתי-ספר, מפעיל את שיעורי החינוך המיני בעיקר דרך היחידה לחינוך למיניות, זוגיות וחיי משפחה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי (שפ"י). ביחידה מועסקות שמונה מדריכות שמכשירות יועצות ופסיכולוגיים חינוכיים לעיסוק בחינוך מיני, עם ממוצע של 70 שעות לימוד במסגרת התוכנית "כישורי חיים", הנחלקות מבית הספר היסודי ועד התיכון, כשאף לא אחד מהשיעורים מוקדש לסוגיית הצפייה בפורנו ברשת.
נועה, מחנכת בחטיבת הביניים מנור בקיבוץ אילון, מספרת שבשיעורי כישורי חיים וגם בשיעורי מדעים בהם היא התעסקה בנושא, היה ניכר כי הילדים בהחלט חשופים להרבה "מידע" המגיע מסרטי הפורנו ויש להם המון שאלות וחוסר הבנה בסוגיות בסיסיות כמו מה זה ביוץ, מה באמת קורה באקט מיני, איך נכנסים להריון, אמצעי מניעה ומחלות מין. הם צמאים לשיח בנושא, למרות המבוכה שמלווה בדרך כלל את השיעורים.
"מעבר לשיחות הכיתתיות, שבהחלט לא פשוט להעביר אותן, הבנתי שהשיחות האישיות פנים מול פנים הרבה יותר אפקטיביות ויוצרות דיון מעמיק בנוגע לסוגיות סביב נושאים כמו יחסי מין, צפייה בסרטי פורנו, מסרים מיניים העוברים בווטסאפ הכיתתי ועוד", אומרת נועה. "בגיל הזה, הילדים שהופכים לנערים מתנסים בכל מיני חוויות, מרגישים מאוד מבולבלים ולא תמיד יודעים גבולות. השיח האישי הוא האמצעי הנכון לפתרון מצוקות אישיות סביב הנושאים האלה".
אך המסגרת הזו אינה מספקת את המענה לצרכי המתבגרים, וגם בשפ"י החלו להידלק נורות אדומות. "בשנים האחרונות ראינו שהתוכנית של משרד החינוך כבר אינה מספיקה", מספרת איריס בן-יעקב, מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובבני נוער במשרד החינוך. "צריך לבנות תכנית הוליסטית שתכלול את כל המעגלים שהילד או הנער באים איתם במגע".
חינוך מיני- כנראה לא בבית ספרנו
מוקדם יותר השנה, חשף משרד המשפטים כי למעלה מ-50% מכתבי האישום שהוגשו בגין הפצת סרטונים ותמונות בעלות אופי מיני בווטסאפ הוגשו נגד תלמידים בבתי ספר. ועדיין, לימודי חינוך מיני בבתי הספר התיכוניים אינם בגדר חובה, דווקא בגיל בו הוא רלבנטי ביותר עבור התלמידים. יתרה מכך, בבתי-ספר בהם כן מתקיימים שיעורים במסגרת כישורי חיים, לא תמיד לומדים חינוך מיני, אלא דנים בנושאים אחרים כמו אלימות, אלכוהול ונושאים חברתיים. ליחידה לחינוך למיניות אין סמכויות פיקוח והיא איננה מנהלת מעקב אחר מידת ההטמעה והיישום של התוכניות שנכתבות במסגרתה. לפי בדיקה שערך משרד החינוך, רק 60%-70% מבתי הספר הממלכתיים מיישמים את התוכנית "כישורי חיים". לפי מחקרים, מרבית התלמידים לא קיבלו חינוך מיני כלל או למדו חינוך מיני שעות מעטות בלבד. נדמה כי שיעורי חינוך מיני בבתי-הספר מתייחסים למיניות בני הנוער כמאיימת, אינם מקיימים דיון משמעותי בנושאים המטרידים צעירים ולרוב ניתנים כתגובה מקרית לאירוע נקודתי.
מעין בן 15.5, תלמיד כיתה י', נזכר שבחטיבת הביניים הוקדש לנושא יום אחד בלבד במהלך השנה ונקרא "מגדר ומיניות". "מעבר לזה? שתיקה דוממת מצד בית הספר. מהצד שלנו העניינים תמיד גועשים ורוחשים וסרטים פורנוגרפיים שרצים מאחד לשני הם עניין שבשגרה. תכנסי עכשיו איתי רגע לאינסטגרם, 90% שנתקל בתמונת פורנו".
מערכת החינוך בישראל נמצאת מאחור בנושא החינוך המיני, בזמן שלימודים מהסוג הזה הם כבר חלק בלתי נפרד במדינות רבות בעולם. סקר של ה-UNFPA (קרן האוכלוסין של האו"ם) מ-2010 מצא כי תכניות לימודים המשלבות מגדר ושוויון בחומר הלימוד, היו יעילות באופן משמעותי בהפחתת התנהגויות מסוכנות ופרובוקטיביות. הם ממליצים על חינוך מיני מקיף, שכן הוא מאפשר לצעירים לקבל החלטות מושכלות לגבי המיניות שלהם.
במדינות גרמניה, יפן, אינדונזיה, מונגוליה ודרום קוריאה, חינוך מיני הוא שיעור חובה בבתי הספר. בהודו יש תכניות רבות לקידום חינוך מיני בבתי הספר כמו גם חינוך ופרסום ציבורי. גם בצרפת מנסים להנחיל ערכים של שוויון וכבוד בין המינים באמצעות מערך שיעורים שהוכנס באופן רשמי לתוכנית הלימודים ב-2013 בשם "les ABCD de l'Egalite", ששמה לה למטרה להילחם בסטריאוטיפים מגדריים בבית הספר, כדי לטפח כבוד הדדי בין בנים ובנות בגיל מוקדם ובכך להשפיע על תפיסת עולמם.
לבתי הספר בארץ יש אפשרות לאמץ חלופות לימודיות שלא דרך משרד החינוך, אך נראה שלא רבים ממהרים להרים את הכפפה. מהמעטים שכן בוחרים לשים דגש על חינוך מיני, נמצא בית חינוך אביב - בית הספר האנתרופוסופי בתל אביב. במסגרת הלימודים, עוברים תלמידי כיתה ו' ו-ז' מספר פגישות עם עמותת "נשים לגופן" העוסקת בהעברת תכנים מיניים לילדים ונוער. חלק מהפגישות נעשות רק עם בנות, וחלקן פגישות משותפות של בנים ובנות.
יוזמה נוספת של משרד החינוך בשיתוף 'ארגון ג'וינט ישראל אשלים' מתחילה לפעול בימים אלו. מדובר בתכנית חדשה בשם "מיניות- הגיע הזמן לדבר על זה", במסגרתה ישולבו גופים אזרחיים רבים החל מקופות החולים, תחנות משטרה, ועד רמת הישובים הקהילתיים, מועדוניות, תנועות הנוער ועוד. "המטרה שלנו היא לאתר כמה שיותר גופים הפועלים כיום בתוך הישובים ולגייס אותם להירתם למשימה הרחבת לימודי החינוך המיני", מסבירה בן-יעקב. "עבודה חינוכית בנושא מיניות רק דרך בתי הספר בהחלט לא מספיקה. מיניות זה נושא שמעורר הרבה מאד רעש, והעולם הטכנולוגי-וירטואלי רק הפך אותו לרועש יותר. צריך להרים פרויקט רב-מערכתי שייתן מענה לצרכים ולבעיות מכל הכיוונים האפשריים. אני מאמינה שבעוד כשנה התוכנית תצא לפועל. את ההשלכות שלה, אני מקווה, נוכל לראות בהקדם".
אבל אולי המצב אינו לגמרי שחור או לבן. בלי מסגרות חינוכיות קבועות או שיעורי חינוך מיני בהם מדברים על נושאים הרלבנטיים למתבגרים, צומח כאן גם נוער אחר, אחראי ובוגר. עידו, רק בן 16 אבל מספר שהוא וחבריו מרגישים שהצורך לצפות ולהעביר סרטוני פורנו או תמונות אינטימיות - כבר מאחוריהם. "בגיל 12 ו-13 אתה מתלהב מהסרטים האלה אבל די מהר אתה מבין שככה לא נראים החיים והרבה מאד מהסרטים מבוימים ומעוותים את המציאות", הוא אומר. "גם הטעויות הנפוצות של בנים, ובעיקר של בנות שמפרסמות תמונות חשופות שלהן בווטסאפ, הולכות ומתמעטות. היו כמה מקרים מאד לא נעימים שחוו בנות בכיתה ו' ו-ז', שגרמו לנו להבין איך תמונה חשופה אחת יכולה להרוס לך בקלות חודש ואפילו חצי שנה מהחיים. ילדים לא הפסיקו להפיץ את התמונות ובעיקר לכתוב עליהן תגובות מעליבות. עד שכל הרעש דועך, אותה ילדה יכולה להרגיש הכי נורא בעולם, שלא לדבר על מקרים שקרו בכל מני בתי ספר בארץ והסתיימו בהתאבדות. אני אמנם רק בן 16", מסכם עידו, "אבל מניסיון החיים המועט שלי, אני מעדיף להתרחק מהחומרים האלה. בתכל'ס, יש לנו דברים הרבה יותר מעניינים להתעסק איתם".
