הג'יפ הממוגן של אלוף-משנה דדו בר-כליפא עובר דרך כיסופים ומתקרב אל גדר המערכת בחלקו הדרומי של גבול רצועת עזה. בדרך הוא מתבונן דרך הזכוכית המשוריינת במטע בננות ניסיוני שנשתל לאחרונה מול קיבוץ נירים. "ואוו. זה חדש, בננות בנגב המערבי!?", הוא אומר בפליאה. הוא מתיישב על ספסל מתחת לעץ מאובק ומולו חוצים את השביל שלושה רוכבי אופני שטח לבושים בבגדים מקצועיים וצבעוניים. "אתה קולט מה הולך פה? האזור מתפתח. ירוק. זה נקרא שגשוג".
אחרי מספר דקות נשמעים פיצוצים מהשטח הפלסטיני. בר-כליפא מתעלם. כשנשמעים צרורות הירי בזה אחר זה הוא מתייחס, "הם מתאמנים. מתאמנים בלי הפסקה. אבל אתה מבין מה ההבדל בינינו? אנחנו משקיעים את הכסף שלנו בפיתוח היישובים והאזרחים והם משקיעים את הכסף בעוד מנהרות ועוד מוצבים ואמצעי לחימה, על חשבון כסף שמיועד לאזרחים".
"מזכ"ל האו"ם בן קי מון ביקר בגזרה שלי אחרי שביקר בסג'עייה וברפיח. הוא ראה את הרסיס בגן ילדים שפגע. אבל הוא גם ראה את פה את הירוק, את הנדנדות בגני הילדים. אני מרגיש את הקושי להסביר שלפני שנה השדות והשבילים שחלפנו על פניהם נראו אחרת. השיקום של צירי המרחב החקלאי הוא אחד מהדברים החשובים. אנחנו לא שכחנו את התושבים. קשה להסביר לו שהייתה כאן מלחמה לפני כלום זמן. הניצחון שלנו לא בא לידי ביטוי בהיקף מחבלים הרוגים או בהיקף מבנים מושמדים. הניצחון זה מה שאתה רואה כאן. עוד שביל שנסלל, עוד משפחה שבאה לכאן. עוד מטר חקלאי שעובד. זה בעיניי הניצחון האמיתי. לא הצלחתי לשכנע אותו, אבל העברתי את המסר. דבר אחד הוא בטוח ראה כאן - מדינה חפצת חיים".
עכשיו בר-כליפא, מפקד החטיבה הדרומית היוצא של אוגדת עזה, מסכם את תפקידו בריאיון מיוחד, ומתוכנן לאתגר הבא מפקד חטיבת גבעתי.
דדו בר-כליפא היה צוער בפנימייה צבאית. הוא התגייס לסיירת גולני בשנת 1995, יצא לקורס קצינים והתמנה למפקד צוות בפלוגת הנ"ט של חטיבת גולני. את שנותיו הראשונות בצה"ל הוא העביר בהיתקלויות ברצועת הביטחון בלבנון מול לוחמי חיזבאללה. על הלחימה בעזה הוא שמע רק בתדריכים. אחרי שירות מאתגר בבה"ד 1 הוחלט לשבץ אותו כמפקד פלוגת לוחמים בגדוד שקד בפיקודו של אל"מ טל חרמוני. המשימה הראשונה הייתה הגנה על היישוב נצרים והצירים המובילים אליו. פרק ראשון בהתמודדות מול חמאס. דדו, עדיין בדרגת סרן, הרשים מאוד את מפקדיו ומונה לסגן מפקד גדס"ר גבעתי בפיקודו של סא"ל עופר וינטר.
באמצע חודש מאי 2004, השתתף בר כליפא במבצע "פרשי הפלדה" בשכונת זיתון שבדרום העיר עזה שמטרתו הייתה מעצר מבוקשים והשמדת מחרטות לייצור רקטות. במהלך יציאת הכוחות מלב השטח הבנוי, שוגר לעבר שיירת הנגמ"שים טיל נ"ט מסוג RPG. מעוצמת פיצוץ הנגמ"ש התפזרו גופות הלוחמים בנגמ"ש על פני רדיוס של 800 מטרים. תוך זמן קצר קיבל מפקד אוגדת עזה תא"ל שמואל זכאי החלטה כי הכוחות לא ישובו לשטח ישראל ללא חלקי גופות הלוחמים. תחת פיקודו של מפקד הגדס"ר סא"ל וינטר יצאו בר-כליפא ושאר הלוחמים למבצע מורכב שנמשך 40 שעות וכלל מעבר מבית לבית תוך כדי חילופי אש כבדים עם מחבלים. כל גופות לוחמי גבעתי אותרו והובאו לקבורה בישראל. בר-כליפא הבין באותם רגעים כי גורלו נקשר עם מורשת הקרב של החטיבה הסגולה.
בר-כליפא התקדם וקיבל את הפיקוד על גדוד שקד בחטיבת גבעתי. בחורף 2008 הוא הוקפץ מהסמטאות בחברון כדי להשתתף במבצע עופרת יצוקה. לאחר ימים של תמרון קרקעי, הטיל עליו מפקד חטיבת גבעתי אל"מ אילן מלכא להשמיד קני טרור במגדלים הגבוהים של שכונת תל אל הווא. שוב לחימה מורכבת בדרום העיר עזה. אחת אחת המשימות בפריצה החריגה ביותר אל הבניין שהתנשא לגובה של 11 קומות רווי במחבלים הוביל מפקד המחלקה המבצעית של גדוד שקד בניה שראל ז"ל. הקצין הצעיר פרץ פנימה אל מתחם הכניסה וכשהחל לטפס במדרגות הוא נתקל בהתנגדות קשה ביותר. "שראל הפגין אומץ לב בהיתקלות הזו הוא חתר למגע למרות שהשליכו עליו כמות גדולה מאוד של רימונים ומטעני חבלה", נזכר בר כליפא במשימה, שהפכה לחלק בלתי נפרד ממורשת הקרב של גבעתי, "היה קושי גדול בהתחלה לטפס אל הקומות העליונות. בסוף המחבלים קפצו בוערים מהחלונות. זו התוצאה הסופית".
בר-כליפא מונה מאוחר יותר למפקד בסיס האימונים של חטיבת גבעתי, ולאחר מכן טס לארה"ב כדי לשרת כקצין קישור זרוע היבשה לחיל הנחתים האמריקאי. בקיץ 2014, הימים הראשונים של מבצע צוק איתן, הוא נחת בישראל והתחיל חפיפה עם מפקד החטיבה הדרומית דאז אל"מ עמוס הכהן, כיום מח"ט הנח"ל.
"אני רואה את כל ההתהוות של המבצע. הכנות לתמרון, מערכי ההגנה, כוחות מיוחדים, ואירוע רודף אירוע", מספר בר-כליפא, "היו רגעים מורכבים באחד מהם מגלים מנהרה סמוך לכרם שלום. במקביל מתפתחת התקפה של צוללנים מהים על חוף זיקים בחטיבה הצפונית. עמוס הכהן מקיים הערכת מצב ומחליט להסיג כוחות לאחור באזור כרם שלום כדי למנוע אירוע משולב. ברגע שהכוחות נסוגים לאחור, חמאס מפעיל את המנהרה שנחפרה שם. הערכת מצב נכונה של עמוס מנעה אסון. ככה המנהרה התפוצצה מבלי לפגוע באף אחד".
התבוננת באירועים המורכבים של מבצע צוק איתן. מה היו בעינייך האירועים שעיצבו את הגישה שלך לקראת הכניסה לתפקיד?
"ראיתי את המרחב כמו שאני אמור לדמיין אותו. אתה רואה פרישת שיא של המרחב. למה המרחב הזה נדרש ולמה הוא מסוגל. גם מה הייתי רוצה לעשות אחרת. צריך לזכור שהמציאות השתנתה אחרי המבצע. ידעתי מה אני הולך להתאים. זה כמו לקרוא את הספר אחרי שאני רואה את הסרט. זה אחרת לגמרי. אני רואה איך המחבלים יוצאים מבטן האדמה. אני רואה דילמות קשות בתוך הכוח. האם הורגים אותם או לא הורגים אותם. לזהות מי הם בכלל, עמית או טורף. הכול בריל טיים. עוד לא מעט אירועים בלי שאני אחראי עליהם (מדבר על המנהרה שנחשפה ליד כרם שלום בתחילת המבצע, א.ב). אני שואל את עצמי הרבה שאלות. מה הם (חמאס, א.ב) ניסו להשיג. מה אני צריך להעמיד מול זה לקראת מערכה עתידית".
סיפרת על הקשר שלך למפקד סיירת גבעתי בניה שראל ז"ל. איפה היית שהתקבל הדיווח במבצע צוק איתן על כך שהוא נהרג?
"קיבלתי את הדיווח בטלפון כשהייתי בג'יפ בנסיעה עם עמוס הכהן. פגשתי את בניה לפני התמרון הקרקעי. אני רק חזרתי מארה"ב. שוחחנו כי הרבה זמן לא נפגשנו. הוא אומר לי 'המח"ט אני מסיים את המבצע ומביא לך 'קרמי' (שכפ"צ, א.ב) כמו שצריך'. בסוף איחלתי לו בהצלחה ונפרדנו בחיבוק. כשאני מקבל את ההודעה, רצות לי המחשבות על הריצה שלו קדימה. אני אומר לעצמי בלב 'עוד פעם הוא רץ קדימה'. הוא באמת לוחם עז. אמיץ מאוד. גם בתל אל הווא. הוא היה מ"מ אריה. קצין מוביל. בתל-אל הוא היה יכול בקלות למות. הוא סיפור בפני עצמו".
אחרי 52 ימי לחימה הסתיים מבצע צוק איתן, אך מבחינת מפקד החטיבה הדרומית הטרי המערכה רק החלה. אחרי שמובילי הטנקים והנגמ"שים נסעו צפונה והיחידות חזרו לבסיסי האם, שקע האבק והחלה עבודת השיקום של האזור.
"אני נשארתי בלי גדר בהרבה מקומות. בחלק מהמקומות נפגעו אמצעי איסוף. איך אני מתקן ומאבטח את הכוחות? מי קבע שחמאס לא ינסה להפתיע למרות שיש הפסקת אש? הטיפול בהתיישבות זה פרק שלם. במקומות מסוימים חזקה מאוד, במקומות מסוימים התרגלו וממשיכים הלאה, ובמקומות מסוימים סוג של שבר. שחר וזאביק נהרגים (רבש"צ נירים זאביק עציון וחברו שחר מלמד נהרגים מנפילת פצמ"ר, א.ב). נפצע גדי ירקוני (ירקוני, כיום ראש מועצה אזורית אשכול, נפגע זמן קצר לפני תום המבצע מפצצת מרגמה ואיבד את שתי רגליו, א.ב). נירים עבר אירוע משמעותי. אני מקבל החלטה לעבור בין כל היישובים בגזרתי, בלי יוצא מן הכלל, לדבר עם ההנהגה, תושבים, כולל בני הנוער, מקשיב, רושם, מטפל במרכיבי ההגנה, כיתות כוננות ורבש"צים. החוסן הוא מאוד חשוב בהגנה. היה חשוב לי מאוד לפתח את אמון הציבור".
עשית הכנות לפני הכניסה לתפקיד. קיבלת סקירות מודיעינית על חמאס. הופתעת ממה שגילית תוך כדי המבצע?
"לא הופתעתי מהמבנה, מהארגון, מהאמל"ח שלו. גם לא מהרצון להעביר תמרון לשטח שלנו. בצבא עשו הכנות. במידה מסוימת הוא לא מימש את התכניות שלו. הביצועים שלו בהקשר האסטרטגי היו דלים. הוא תכנן לטלטל את עוטף עזה. היו לנו אירועים קשים. עם הרוגים. אבל זה לא כמו שהוא תכנן. הצבא שיבש לו תכניות. כל הכבוד למי שניהל את המלחמה לפניי".
מה היה האתגר הכי משמעותי אחרי מבצע כמו צוק איתן?
"הערכת ההישג. מה השגנו במבצע? האם טיפלת במנהור? השמדת אותו? חלקית? לבדוק איפה אתה עומד מול הצד השני? מה הצד השני עושה? מה התכניות שלו? למה הוא מתאמן? ובמקביל לעבוד על תכניות משלך. אחר כך התחילו האימונים. כוחות המילואים. אני מלא הערכה באופן קיצוני למילואימניקים שהתייצבו באופן מלא לאימונים ולהתיישבות. חובה להבין שאחד הקשים אחרי מבצע זה להרכיב תכניות. אתה צריך לדמיין איך תראה המלחמה הבאה. העימות הבא. לא קל לעשות את זה כשאתה צרוב מהעימות הנוכחי. לוודא שלא תתכונן לצוק איתן שוב. אנחנו מתאמנים ומשתפרים אבל גם הצד השני מתפתח מתעצם. אנחנו במאמץ לגרום לצד השני להבין שהתת-קרקע לא משתלם. המאמץ מתחיל ברמת הגבוהות עד לרמה הטקטית".
פריצת דרך מודיעינית וטכנולוגית הובילה לתפנית בטיפול המנהרות במערכת הביטחון. לפני כארבעה חודשים החלו באוגדת עזה לרכז כמאה כלים הנדסיים סביב גדר המערכת לאורך כל הגדר במטרה לאתר מנהרות התקפיות לשטח ישראל. כוחות הנדסיים החלו לפעול וחמאס החליט להגיב בירי לעברם. בנס לא נהרג חייל. בשטח התפתחו חילופי אש הדדיים. חמאס טען להפרת ריבונות וריחף החשש מהסלמה.
"אני חשבתי לתומי שיגידו לי 'פה תכיל ופה תרגיע'. קיבלתי גיבוי מלא מכל הדרגים כולל הרמטכ"ל והשר, לא לאפשר הפרת ריבונות של הצד השני. לגדוע אותה באיבה. לא בגלל שאנחנו רוצים 'להראות להם' אלא דווקא בגלל שתגובה ברורה וחדה מול הפרה היא זו שלא מאפשרת הידרדרות. כשאתה מדבר ברור, מייצר תקיפות ברורה ולא מגמגם מולו, אתה מייצר משוואה מאוד ברורה. אתה מייתר את הצורך להידרדרות. היו יומיים של חילופי אש".
הציבור שואל שאלות על המנהרות. האם נשארו כאלו שנחפרו לשטח ישראל ואיך מטפלים בהן?
"יש פה פרישת כוחות של כלים הנדסיים כולל אמצעים טכנולוגיים. מישהו צריך לאפשר ולהגן עליהם. זו משימה לא פשוטה. אני לא יכול להרחיב בנושא, אבל אנחנו פועלים בשיטות שהולכות ומתפתחות בהקשר טכנולוגי ומצליחים בחלק מהמקרים. יש פה תהליך למידה. הוא ממשיך במלוא העוצמה. כל טובי המוחות, האנשים, התעשיות והיחידות שיודעות לעסוק בתחום הזה בתוך האירוע. אני לא מכיר גרם אחד שנחסך מצד מדינת ישראל, צה"ל ומשהב"ט במאמץ הזה, בתהליך שבסופו נגיע לפתרון המיוחל. אני לא יודע באיזה מידה של אחוזים אנחנו נמצאים עכשיו, אבל אנחנו בהתקדמות גדולה, בוודאי מאז צוק איתן".
איתור מנהרה זה רגע של נחת עבור מח"ט דרומית?
כן. דרכה אתה לומד על ההמשך. כי בסוף זה עוד מרחב שבו מישהו עמל שנים כדי להיות בעל מסוגלות לחדור אותך ללא התרעה ואינדיקציה במרחב של יישובים, ועכשיו אתה יותר שקט במרחב הזה".
מה גישתך לגבי האופן בו צריך לטפל במנהרות תוך כדי תמרון בשטח הפלסטיני, בשונה מהטיפול במנהרות שחודרות לשטח ישראל?
"אין לנו כל כוונה להתמודד עם כל פיר ופיר. אין לזה תכלית. הוא רוצה למשוך אותך אליהם במהלך התמרון כדי להסיט אותך מהיעדים המרכזיים שאליהם אתה רוצה להגיע. זו התכלית שלו. לעכב אותך בתמרון ולנסות לחטוף לך חיילים. תחשוב מה קורה בצוק איתן כששלוש אוגדות מתמרנות. עשרות אלפי חיילים. לילה, חושך, מרגמות, טנקים, ומה הוא מנסה להשיג? תמונת סיום. לחטוף חיילים ולשדר תמונות. אתה צריך לדעת להתנהל נכון ולא לשחק לידיים שלו".
בגזרתך נחטף גלעד שליט. התסריט הזה עובר לך בראש.
"אתה רוצה להחזיר את החיילים הביתה בשלום. אתה רוצה לדעת שגם אם מישהו נוכח פני אויב נתן את כל כולו - גם אם הוא נהרג אתה תעשה את הכול להביא אותו לקבר ישראל. בעבר סיכנת את עצמי ואת החיילים שלי בזיתון יחד עם עופר וינטר. זה לא מס שפתיים. זה חלק מחובתנו, השיב אותם בריאים ושלמים. זה עובר בראש. את מאמן לזה. מתדרך לזה. משקיע בזה בתרגילים. איך למנוע את זה. איך לעצור את זה. בהתקפה אני נותן דין וחשבון למשימה, לאחר מכן לפקודיי ולאחר מכן למפקדיי. בהגנה, כמו בתפקיד מח"ט חטיבה הדרומית, לפני הכול אלו הם האזרחים".
בתום השיחה הולם בר-כליפא באגרופיו על השולחן כמי שמבקש תשומת לב. "אני חייב לדבר על גדוד הסיור המדברי. על הבדואים. זה חריג שיש לחטיבה מרחבית גדוד סדיר קבוע באחריותו. מדובר בנוער אמיץ, מלא מוטיבציה, שמאוד רוצה להשתלב ולהתפתח. צה"ל והחברה חייבים לחבק אותם יותר חזק. חייבים לפעול למען השילוב שלהם בחברה הישראלית. זו חשיבות ממעלה ראשונה. מדובר בלוחמים שלאורך השנים היו מעורבים בפעילויות מורכבות בגזרה. מדובר בלוחמים שחלקם מתגייסים מבלי לדעת קרוא וכתוב בעברית ובערבית, ואנחנו מלמדים אותם תוך כדי השירות".
מה עשית בנדון במהלך כהונתך כמח"ט דרומית?
"השתדלתי להקל עליהם לאורך השירות. שתבין. בחג רמדאן, תחת צום וחום כבד, הם עשו שבוע מלחמה. שדאים מעולים. לוחמים עזי נפש. אני גם שמח בסיוע לאיתור מקומות עבודה עבורם אחרי השחרור בחברת חשמל, מקורות ורכבת ישראל. אני מתכוון לפעול יותר למענם בעתיד. מקווה מאוד שהקשב אליהם יתרחב. זו חובה מוסרית. צריך לחשוב על מכינה קדם צבאית לבדואים. לשלב אותם במקומות נוספים".
זהו הסתיימה מבחינתך תקופה.
"אני המגן. התושבים זה הסיפור. שואלים אותי מה קורה בשטח, תראה את המקום. קולט משפחות. יישובים בהרחבות. חקלאות משגשגת ופורחת חינוך מהטובים בארץ. מדשאות ירוקות כמעט בכל מקום. זה משהו בלתי רגיל. זו גאווה גדולה להיות חלק מהסיפור הזה".
המטה הכללי החליט למנות אותך למפקד חטיבת גבעתי הבא.
"סגירת מעגל וחלום. עכשיו נשאר להתכונן כמו שצריך. לבוא ולהמשיך את הדרך".
