מה לא היה לנו? כותרות פומפוזיות על "כאוס תחבורתי"; תמונות קורעות לב של חיילים מצטופפים (שאינן שונות מהמתרחש בכל יום ראשון); שידורים חיים מהתורים בשטח וראיונות עם אזרחים מבוהלים שנאלצו, אבוי, לנסוע באוטובוס במקום ברכבת.
יום התיקונים של רכבת ישראל הביא עמו לא רק סנסציות, אלא גם ניצול ציני מצד גורמים באופוזיציה שמיהרו לגרוף הון פוליטי, בעיקר על חשבון החיילים. "כניעה לחרדים", הם מיהרו לצעוק להמון, אך המונח מוטעה מיסודו. הממשלה לא יכולה "להיכנע" למגזר מסוים מאזרחיה, יהיה זה הערבים או האתיופים, החילונים או החרדים. השרים מחויבים לממלכתיות ולייצוג כלל האוכלוסייה. ראש הממשלה "שייך" לכולם, וככזה חובה עליו לגשר, לפשר, למתן, ולמנוע קיטוב.
ניגוח שמאלני משעשע במיוחד
המפלגות החרדיות הן שחקניות מרכזיות בפוליטיקה הישראלית, תוך ייצוג פלח משמעותי באוכלוסייה. אין כמעט קואליציה שהייתה מתאפשרת בבחירות האחרונות ללא השתתפותן, וגם לממשלת שמאל-חרדים תיאורטית לא הייתה אפשרות לפעול באופן שונה.
בניגוד להתלהמות ולסיסמאות, על ראש הממשלה לפעול באחריות ובתבונה, ולדעת לשמור על הקואליציה ולתמרן בין חברותיה. הוא משרת את צרכיו המגוונים של הציבור ואינו אמור להפיל את ממשלתו על זוטות או על חילוקי דעות יומיומיים. יציבות שלטונית גם היא פועלת לטובת האזרח.
ניסיונות הניגוח של האופוזיציה משעשעים במיוחד דווקא משום שהשמאל יזם בעבר שורה של הצעות חוק שנועדו דווקא לחזק ולעודד את המנוחה ביום שבת, ובמקרים רבים, "נכנעו" ממשלות בראשותו לחרדים.
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה נהנית השבת ממעמד מיוחד. הסטטוס-קוו הוותיק שמר לאורך שנים על החברה מפני קרע ושיסוי ואיפשר חיים משותפים של דתיים וחילונים. הוא, ונטיית רבים בציבור לשמירה על מסורת ביחס מסוים, מדגישים את צורך הממשלה לכבד את הממלכתיות ולהימנע ככל האפשר מהפעלת משאבים וכוח אדם ביום החשוב ביותר ליהודים. מי שמבקש כעת לשנות סטטוס-קוו זה, פועל הפוך מניסיונות האחדות של ראש הממשלה, ומאיים לזרוע פילוג מסוכן בעם.
מציאות זו ברורה לכל נבחר ציבור, ואפילו ב"יש עתיד" כבר הפנימו שניתן להרכיב ממשלה רק עם המפלגות החרדיות, וללא פגיעה בסטטוס-קוו. זה גם הבסיס לגילוי המפלגתי של הדת היהודית בשנה האחרונה, ולהתחמקות אנשיה מהתייחסות לענייני דת ומדינה, כולל בפרשה הנוכחית, שבה שתיקתו של יאיר לפיד רועמת.
וכך, אם אין הבדל בין ימין לשמאל בנושא השבת, ואם החרדים הם חלק הכרחי בממשלה, הפער האידיאולוגי-פוליטי נותר רק בנושא המדיני-פלסטיני. ההתקפה הנוכחית על ראש הממשלה היא לא יותר מהטעיה שנועדה למשוך את קולות הימין שמאלה. לא השבת היא המטרה, אלא "השלום" בכל מחיר.
כוונת מחנה השמאל היא לא לוותר על החרדים, אלא לקבל את קולות הימין כדי להקים ממשלה שגם היא תחבור לחרדים - אך בניגוד לממשלת נתניהו, תבצע בעיקר ויתורים מפליגים, הרסניים ובלתי הפיכים לפלסטינים.
עומר דוסטרי הוא מוסמך אוניברסיטת תל אביב בתוכנית לדיפלומטיה