פיצול אישיות, תוצרת הארץ

לא מכבר חזרתי מכנס מקצועי בתחום הניהול שהתקיים באוניברסיטה בהאנוי, וייטנאם. טרם נתקלתי ביחס כה אוהד, חם ומתלהב לאקדמיה הישראלית, ולישראל בכלל. רבים מהמשתתפים סיפרו עד כמה הם מעריצים את ההישגים הטכנולוגיים של מדינת ישראל, היעילות המאפיינת אותה והדינמיות שבה קורים הדברים. אחד מהפרופסורים הבכירים בכנס היטב לתאר זאת – "שלוש מדינות שולטות כיום בטכנולוגיה העולמית והן ארה"ב, יפן וישראל". המון נחת וגאווה חוויתי במהלך ימי הכנס. בדמיוני כבר ראיתי שבעוד כמה שנים נוכל לחתום בדרכון: ישראל – הייטק ניישן".

אלא שקצת לאחר נחיתתי בארץ הקודש, הטכנולוגיה והסטארטפ-אפ, המציאות הישראלית היום-יומית היכתה בי. קרון רכבת עלה באש באזור תחנת חדרה והוביל לעיכוב דרמטי בתנועת הרכבות, וכך נסיעתי מתל אביב לבנימינה נמשכה שלוש וחצי שעות. בדומה, בסופ"ש האחרון התבשרנו כולנו כי תנועת הרכבות בין חיפה לתל אביב תושבת במוצ"ש וביום ראשון, הפעם בשל שיקולים פוליטיים, ומאות אלפי ישראליים העבירו את הבוקר בפקקי ענק, תורים ארוכים ומרמור מוצדק מאין כמותו. מתוך פקק הענק באיילון חותמת "ההייטק-ניישן" נראית כמי שראוי להחליפה ב"רפובליקת בננות". כיצד ייתכן שבמדינה שנמצאת בחזית הטכנולוגיה, החדשנות והקדמה רמת השירותים הציבוריים כה ירודה. פעם אחת מדובר בתרגיל פוליטי, פעם אחרת בתקלה אולם גם בימים כתיקונם המגזר הציבורי מתקשה שוב ושוב לספק את הסחורה: שירות סביר לציבור לקוחותיו.

כמעט בלתי אפשרי להסביר את הפער הזה בין מעצמת ההייטק להתנהלות הקלוקלת של חברות ממשלתיות בישראל – אנו מובילים את החדשנות, הפיתוחים, המדע והקדמה ומאידך משמרים מונופולים כמו רכבת ישראל, דואר ישראל, נמלי ישראל ואחרים ומקבלים את התנהלותם כמובנית מאליה. לא ברור כיצד מדי שנה מנפקת האקדמיה הישראלית אלפי בוגרים מצטיינים ומבריקים וארגונים שכאלו אינם ששים לקלוט אותם?

התשובות ברורות. לארגונים וגופים אלו אין שום רצון להתייעל. מבחינתם התייעלות היא הדרך לכרסם במעמדם שלהם עצמם – ולעבור להתנהלות שבה הם ישלמו את המחיר על החלטותיהם השגויות ולא הציבור. השבתת התחבורה אתמול והיום (ובתקווה שלא יהיו שיבושים נוספים), מקוממת ככל שתהיה היא רק הסימפטום. המחלה האמיתית, שהמוח היהודי הקודח טרם מצא לה פתרון, היא ההסכמה שלנו לקבל את ההתנהלות הזו יום אחרי יום, שעה אחר שעה ולשלם על כך ביוקר.

אולי אי שם כבר מפתחים איזה סטארט אפ שייעל את כל המערכות הציבורית בישראל, אולם עד שזה יקרה הגיע הזמן שנחליט אחת לתמיד מה אנחנו – האם אנחנו באמת "הייטק ניישן" או "מדינה שכונה?. הגיעו הזמן שמנהיגנו יפנימו כי אומת ההייטק היא טייטל מחייב של כל המערכות הממשלתיות וכלל המדינה. רק כך נוכל לעשות מהפכה שמושתת את עקרון המצוינות. עקרון זה, שמיושם בהצלחה כבר שנים בחברות הטכנולוגיה הישראליות, הוא זה שהביא לנו את הכבוד, ובזכותו מיליוני אנשים בעולם מזהים את ישראל עם טכנולוגיה מתקדמת וקדמה ולא רק עם מלחמות וטרור.

כל עוד שינוי זה יישאר על הנייר, חזון ההייטק ניישן יהיה רק בגדר סיסמה חלולה שנחמד להיזכר בה מפעם לפעם ולשמוע פרגונים בכנס אקדמי. כדי שנתקדם הלאה, ונצא מחוץ ל"שכונה", נדרש אימוץ מתמשך של שיטות ניהול יעילות, מתקדמות ואיכותיות שממנפות את השירות לציבור ורואות את טובתו. לצד זאת, נדרשת מחאה עקבית ושיטתית מצדנו – הציבור – שיזכיר פעם אחר פעם למגזר הממשלתי שלא לעולם חוסן. זה אולי ייקח שנים, אבל בסופו של דבר לא יישאר להם אלא להשתנות ולהתקדם לעבר המאה ה-21.

פרופ' רם הרשטין הוא סגן ראש הפקולטה למינהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ועסקים