בשארית ימיה כנשיאה ניסתה השבוע דילמה רוסף לשכנע את חברי הסנאט של ברזיל בצדקת דרכה ובחפותה. הנשיאה המושעית זה שלושה חודשים הצהירה כי מעשיה היו חלק מהשיטה וכי לא עברה על החוק. לשווא. גורלה נחרץ באביב, אז פינתה את הדרך לסגנה מישל טמר, שהיה לנשיא הזמני. ביום רביעי, הזמני הפך לקבוע ורוב מוחץ סילק את האישה הראשונה שהוכתרה להוביל את המדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה.
לכל הטורים הקודים ב"חוץ מזה"
במדינה שבה כמעט כל פוליטיקאי נגוע בשחיתות, הופשטה רוסף מסמכויותיה מאחר שכיסתה גירעונות ממשלתיים דרך כספי ציבור אחרים בקמפיין שקדם לבחירתה לכהונה שנייה ב-2014. היה זה ניצחון דחוק על מועמד הימין אחרי שנים של שליטה מוחלטת מצד מפלגת הפועלים. ימי הזוהר של פטרונה לולה דה סילבה חלפו, ובעקבותיהם הגיעו זמנים של סקנדלים ופרשות שחיתות לצד מיתון כבד. רוסף ערערה לבית המשפט העליון על ההחלטה בניסיון נואש וחסר סיכוי של ממש. היא טענה כי במשפט בסנאט הטילו עליה את האחריות על המשבר הכלכלי, כך שלמעשה היו מעורבים בו שיקולים פוליטיים שאינם מהווים בסיס להדחה.
קרבות הישרדות לא זרים לרוסף. הראשון שבהם ניטש בשנות ה-60, תקופת הדיקטטורה הצבאית הימנית שנתמכה בידי ארצות הברית. היא חברה ל"חיל החלוץ המהפכני והמזוין של פלמיירס", ארגון גרילה מרקסיסטי שפעל נגד החונטה אם כי לא בהצלחה רבה בהשוואה לקבוצות מחתרת אחרות בדרום אמריקה. רוסף, בת המעמד הבינוני שנולדה לאם מקומית ולאיש עסקים בולגרי, הייתה אחת הפעילות המבוקשות ביותר במדינה ובסופו של דבר היא נתפסה ונכלאה במשך שלוש שנים.
אחרי שאורות האולימפיאדה כבו, בברזיל מתעוררים למציאות המרה
מתוך כליאתה הצמיחה רוסף את האתוס הלוחמני, הבלתי-מתפשר שלה. כשנכנסה לפוליטיקה היא סיפרה על העינויים הקשים שעברה. החוקרים חשמלו אותה פעמים רבות והשתמשו בשיטת "ענף התוכי" - שבה קושרים את ידיו ואת רגליו של חשוד מעבר למוט מאורך, בעודו תלוי הפוך. בגאון היא הצהירה כי לא מסרה להם ולו את מקום מגוריה. רוסף יצאה מחוזקת והשתלבה בפוליטיקה המקומית.
הפשע, השחיתות והנגיף: כל המכשולים בדרכה של ברזיל לאולימפיאדה מוצלחת
היא הפכה לבת טיפוחיו של הנשיא הנערץ לולה, שהזרים כספים רבים לתכניות חברתיות נרחבות וצמצם את מספר העניים ואת אחוזי הבערות, אולם חסרה את הכריזמה שלו. משרת האנרגיה היא קודמה לראש הסגל הנשיאותי והחליפה את לולה ב-2010, בתום שתי הקדנציות שלו. בתווך היא הייתה בין ראשי חברת הנפט הממשלתית פטרובראס ועברה את קרב ההישרדות השני שלה - מאבק בסרטן אלים שאותו תיארה כשניסתה לשכנע את חברי הסנאט שלא להפילה. לפי רופאיה, היא התגברה על המחלה לחלוטין.
ברזיל באותן שנים הפכה ליהלום שבכתר המדינות המתפתחות, התקווה הגדולה של העולם השלישי, עם אחוזי צמיחה מטאוריים ועשרות מיליוני תושבים שיצאו מהעוני. ההכרה הבינלאומית למעמדה הרם הוגשה לה באירוח שני טורנירי הספורט הגדולים ביותר בעולם - המונדיאל והאולימפיאדה. בדומה למדינות אחרות שביססו את כלכלתן על נפט, הצניחה במחירי הזהב השחור הייתה כואבת והרסנית.
לכך הצטרפה חשיפת פרשת השחיתות העצומה בפטרובראס בתחילת 2014, פרשה שטלטלה את המדינה והרעה עוד יותר את המצב הכלכלי. הקולות בעד לכתה של רוסף גברו, על אף שמעולם לא הוכח כי היא הייתה מעורבת ישירות בהלבנת הכספים ובתשלומי השוחד שהיו מנת חלקם של אנשי החברה ושל פוליטיקאים רבים, בהם לולה עצמו.
טמר, יורשה של רוסף ומנהיג מפלגת התנועה הדמוקרטית של ברזיל, הוא פוליטיקאי ממולח וותיק, שנחשב לממליך המלכים בזירה המקומית. הוא יצר קואליציות שונות ומגוונות ב-15 השנים שבהן הוביל אותה לכל הממשלות שהוקמו. הנשיא החדש בן ה-75, נצר למשפחה ממוצא לבנוני ובעל עמדות שמרניות, נותר עד לאחרונה הרחק מאור הזרקורים ועתה יידרש להתניע מחדש את כלכלת המדינה.
עד כמה המצב גרוע יספרו המספרים. בשנה שעברה התכווצה הכלכלה ב-3.8% ולפי תחזית קרן המטבע העולמית היא תאבד עוד 3.3% השנה. גם אחוזי האבטלה זינקו, ועתה 11.6% מכוח העבודה מחוסר תעסוקה - כמעט 3% יותר בהשוואה ל-2015. על כך אפשר להוסיף את הגירעון האסטרונומי, שאותו השתוקקה רוסף להסתיר, שיגיע ל-48 מיליארד דולר עד לסוף השנה. רק ההרהור בקיצוצים חדים בתכניות הרווחה הממשלתיות עוררו התנגדות עזה בקונגרס וספק אם לנשיא המקרי יש כוח פוליטי לקדם זאת.
אם מישהו סבור שממשלו של טמר יהיה סמל לשקיפות, אז שלושת החודשים שלו בתפקיד הראו כי זה עוד מאותו הדבר. שרים התפטרו בשל מעורבות בסקנדל פטרובראס - כולל השר הממונה על המלחמה בשחיתות - כשגם טמר טבע בבוץ של החברה הממשלתית. אחד ממנהליה לשעבר סיפר לרשויות במסגרת הסדר הטיעון שאליו הגיע כי טמר ביקש ממנו 400 אלף דולר לקמפיין פוליטי. הוא, כפי שניתן לשער, מכחיש מכל וכל. גם שותפתו עד לא מכבר הכחישה, ללא הועיל.
המהלך המפוקפק של מתנגדי רוסף בברזיל צלח, אך בעלי בריתה ביבשת נזעקו וגינו אותו מכל וכל. הצלקות שהותירו ההפיכות הצבאיות מהמאה שעברה, שהתחוללו בחסות וושינגטון, טרם הגלידו. לרוב, תככים פוליטיים לגיטימיים, גם אם ריחם מבאיש, מדליקים נורות אדומות אצל ממשלות השמאל באזור.
נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, שקרוב בעצמו להדחה, טען כי ארצות הברית דחפה את המהלך הפרלמנטרי נגד נשיאת ברזיל, והשיב את השגריר מברזיליה. כך עשו גם ממשלות השמאל באקוודור ובקובה. סוף עידן מפלגת הפועלים בברזיל הוא חלק מהמגמה באמריקה הלטינית וקרנם של המשטרים הסוציאליסטיים ירדה בשנים האחרונות. גם הם, כמו ברזיל של לולה ושל רוסף, לא גיוונו את הכלכלה שלהן והפכו משועבדים לתנודות מחירי הנפט.
לנשיאה המודחת אין הרבה במה להיתלות בבית המשפט העליון. לא סביר שהוא יהפוך את ההצבעה ויוביל את המדינה לסחרור פוליטי נוסף. באמתחתה האפשרות להישאר בפוליטיקה, "פרס ניחומים" שהעניק לה הסנאט. רוסף הבטיחה לשמש אופוזיציה ל"ממשלה הלא-לגיטמית" ולהמשיך בדבר שבו היא מתמחה - הישרדות.