"האסלאם התפשט בעולם בלי מיקרופונים": לא-סיסי נמאס מרעש המואזין

ערב הסעודית מוכרת לכולם כגן עדן כלכלי: עתודות הנפט העצומות עליהן יושבת הממלכה האסלאמית הופכות אותה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, ומחיריו הגבוהים של הנפט בעולם הפכו את הסעודים לעשירים לאין שיעור – אך גם לכאלה התלויים תלות עזה בנפט. לשלטון הסעודי שליטה כמעט מלאה על הכלכלה במדינה, והוא דאג לרמת חיים גבוהה במיוחד לתושביו עם מיסים אפסיים, קצבאות נדיבות וסובסידיות ממשלתיות שהפכו את המחיה לזולה במיוחד.

אך הבועה הולכת ומתנפצת: הירידה המתמשכת במחירי הנפט בעשור האחרון הביאה את בית המלוכה הסעודי להבין כי שהחגיגה לא תימשך לעולם, ואין ברירה אלא להתחיל ולצמצם את התלות בנפט ולפתח כלכלה המבוססת גם על מקורות נוספים. השנה הכלכלה הסעודית צפויה לגדול בקצב של אחוז וחצי, הנתון הנמוך זה עשור, לא כולל המשבר של 2008. בחודש אפריל האחרון הודיע יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן בהכרזה דרמטית כי ערב הסעודית תפתח בתוכנית להפחתת "ההתמכרות שלה לנפט" כדבריו כדי להגיע למצב שעד 2030 הכלכלה הסעודית תוכל להתקיים ללא נפט, במסגרתה יושקעו ארבעה טריליון דולר בפיתוח המגזר הפרטי.

התוכנית השאפתנית של סלמאן מתחילה לתת את אותותיה וליצור מציאות שאזרחי ערב הסעודית לא הכירו עד היום, ומושגים שלא נשמע קודם לכן בממלכה, כמו "צנע". כדי לממן את התוכנית קוצצו הסובסידיות על דלק, חשמל ומים, הופחת השכר במגזר הציבורי, והועלתה האגרה על אשרות כניסה למדינה, מה שמקשה על ייבוא עובדים זרים לעזרה בעבודות הבית, אליה כה התרגלו הסעודים.

הדור הצעיר בסעודיה, בני ה-20-40 גדלו למציאות של שפע רב בהרבה משל הוריהם. לפי קרן המטבע הבינ"ל התל"ג עלה מ-29,500 דולר בשנת 1990 ל-53,624 דולר בשנה שעברה. הערים הגדולות התמלאו בקניונים עם חנויות המציעות מותגי יוקרה מהוגו בוס ועד לואי ויטון, ולא פחות חשוב – המגזר הציבורי התנפח במיליוני עובדים שמקבלים שכר גבוה בשביל לעשות מעט.

לפי הערכות קפיטל אקונומיקס, לאור מדיניות הצנע שיעור הצריכה צפוי לרדת בשיעור של 6-7 אחוז בעשר השנים הבאות ו-2-3% בשנים 2017-2018. לפי הבנק המרכזי הסעודי הייבוא מהאיחוד האירופי ירד בשיעור של 10% ברבע הראשון של השנה וכמו כן חלה ירידה בשיעור הוצאת כסף מזומן מכספומטים.

סאגה חדשה-ישנה במצרים סביב המואזין, אותה קריאה מוכרת המושמעת ברמקולים רבי עוצמה במסגדים חמש פעמים ביום, ומזמינה את האזרחים לתפילה. במשך שנים ניסו הרשויות במצרים לאסור על השמעת המואזינים ברמקולים באינספור המסגדים במדינה, שרבים מהם "פיראטיים" הפועלים ללא רישיון, בשל הפגיעה באיכות החיים, אולם נתקלו בהתנגדות עזה של הממסד הדתי וגם של רבים בציבור שהוא מסורתי ברובו.

שלטונו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי פתח מחדש את המאבק הזה, והודיע החודש על איסור על שימוש ברמקולים להגברת קול המואזין במסגדים במדינה, אחרי שהחלטה דומה נוסתה במהלך חודש הרמדאן האחרון לפני מספר חודשים. שר ההקדשים המצרי הסביר כי "האסלאם התפשט ברחבי העולם במשך 1,300 שנים מבלי שהיו לו מיקרופונים", ואנשי דת מהממסד הדתי שפועל בחסות השלטונות הסבירו כי ניתן להזמין מתפללים למסגד גם באמצעים אחרים.

מנגד פוסקי הלכה מצריים הביעו את התנגדותם בטענה שהמואזין הוא חלק מטקסי האסלאם המסורתיים. גם בציבור הרחב וברשתות החברתיות ניכרת התנגדות לצעד החדש, שנתפס על ידי רבים כחלק ממלחמתו של א-סיסי באסלאם הקיצוני, במסגרתה הוא פועל נגד מוסדות דת ומסגדים שלא בחסות השלטון. מי שכן תמך בהחלטה הוא פרשן החדשות המצרי חאלד אל-גנדי, שהשווה את קול המואזין לרעש שעושה חמור, ועורר כצפוי סערה עזה.

כבר חמישה עשורים ש"תזמורת האור והתקווה" מאלכסנדריה ממשיכה לאפשר לנשים עיוורות מצריות לממש את אהבתן למוזיקה למרות מגבלתן. את התזמורת, שמנגנת מוזיקה אנדלוסית לצד קלאסיקות מערביות, מפעיל קונסרבטוריון באותו השם המופעל כולו על ידי נשים עיוורות ומצויד באמצעים המאפשרים להן נגישות כגון תווים בכתב ברייל ובכך מאפשר להן להתגבר על המכשולים שעומדים לרוב בפני בעלי מוגבלות.

ההשתתפות בתזמורת כוללת לימודים עיוניים וחזרות אינטנסיביות והתזמורת עורכת באופן קבוע קונצרטים ברחבי מצרים ובמשך השנים אף קיימה הופעות ביותר מ-25 מדינות אירופאיות וערביות והנגניות זכו אף לכינוי "שגרירות מצרים בחו"ל".

מעל מיליון וחצי פליטים סורים הגיעו ללבנון במהלך חמש שנות המלחמה בארצם, והם מהווים כבר רבע מאוכלוסיית המדינה הקטנה והמפולגת. מצבם של הסורים בלבנון הוא הקשה ביותר מכל המדינות הקולטות, והם סובלים מחוסר בדיור, במזון ובתעסוקה, והפלייה והתנכלויות של הרשויות הלבנוניות. יוזמה חדשה של קבוצת אומנים לבנונים מבקשת להוציא את ילדי הפליטים ממעגל החיים הקשה שכפו עליהם המלחמה וחיי הפליטות, ולהפגיש בינם לבין לבנונים בני גילם כדי שיצרו יחד יצירות אומנות וקולנוע.

הפרויקט מיועד לנערים סורים ולבנונים בגילאי 14 עד 18 כולל סדנאות של דרמה ותיאטרון, כתיבת תסריטים, וכן המחזת סיפורים וצילום סרטים קצרים על בסיס יצירות של אומנים סורים. הוא לא נתמך על ידי גורמים ממשלתיים כלשהם אלא בידי גופי תרבות עצמאיים. יוזם הפרויקט וויסאם אל-ראטי אמר כי "המטרה המרכזית שלו היא אינטגרציה בין הקהילה הסורית לחברה הלבנונית באמצעות אומנות ותרבות. אנחנו רוצים להוציא את הילדים הללו ממעגל הלחימה, להרחיק אותם מהאווירה השלילית בה הם חיים. המשתתפים בפרויקט יוצרים יצירות עם מסרים של שלום ואהבה".