הורים יקרים, האם הייתם נותנים למישהו להאכיל את ילדכם במשך שנים אוכל שהוא אינו רוצה לאכול? האם הייתם מאפשרים שיכניסו אותו לפיו מדי יום, במשך שלוש שנים, במקום שיתנו לו הזדמנות לנסות מאכלים אחרים, שיכולים לערוב לחכו וכך גם לתרום לו יותר? סביר להניח שלא. אם כך, מדוע אתם מאפשרים שדבר דומה יתקיים בתחום לא פחות חשוב לעתידו ולבריאותו של ילדכם?
מדי שנה, כשמתפרסמים נתוני הזכאות לבגרויות, מתברר שוב שכמחצית מהתלמידים סיימו את התיכון ללא תעודת בגרות, ולמעשה ללא שום דבר ביד. עשרות אלפי בני נוער שמשרד החינוך סיפק להם בעיקר קורת גג וכיסא לחימום. שלוש שנות תיכון שהיו כלא היו. מאחורי הסטטיסטיקה העגומה הזו בנים ובנות שנאלצו ללכת יום יום לתיכון שבו "האכילו" אותם במידע ללא שום אופק. תלמידים אלה יתייגו את התיכון ככישלון צורב. הם ראו כיצד חבריהם לספסל הלימודים משיגים תעודת בגרות שתספק להם קרש קפיצה לעתיד, בעוד הם נותרים מאחור, נכשלים במבחן אחרי מבחן, והופכים לצעירים חסרי ביטחון עצמי.
החובה לעשות מעשה ולקבל החלטה אמיצה
כהורים, אנו מייחלים שילדינו יקבלו ציונים גבוהים במקצועות הבגרות, אך לא תמיד שאיפות אלה מעוגנות במציאות. הסיבה לכך אינה נעוצה ביכולות הילד, אלא באמת הבסיסית, ולפיה לא כולם קורצו מאותו חומר. אין שום סיכוי שמסגרת אחת תצליח להתאים לכל התלמידים: לא כל אחד יצליח ללמוד בכיתה עמוסה, ולא כולם יתרכזו במהלך שיעור עיוני, למשל. הגיע הזמן להפסיק להתעקש תלמידי תיכון שלא רוצים או לא יכולים להשיג תעודת בגרות, לא צריכים ללמוד דווקא בבית ספר "רגיל". הורים יקרים, האם לא הגיע הזמן להפסיק את הסבל ואת ההאכלה היומיומית של מזון שהם אינם אוהבים?
אם תמשיכו לרשום את ילדיכם באופן אוטומטי למערכת החינוך העיונית, ולשלוח אותם למסלול שאינו מתאים להם בהכרח, רבים מהם עלולים למצוא עצמם מסיימים תיכון ללא תעודת בגרות, וללא כל אופק מקצועי, כל זאת בשעה שקיימת אלטרנטיבה בדמות מערכת החינוך המקצועית-טכנולוגית.
הניחו לסטיגמות, הן אינן תואמות עוד למציאות. חישבו על חוויית ההצלחה שיכולה להיות מנת חלקו של ילדכם אם ישתלב במסלול האמור ויקבל בסופו מקצוע ותעודה. בתי הספר הללו מציעים כיום את מקצועות העתיד המבוקשים ביותר, שפעם נלמדו רק במכללות ובאוניברסיטאות. גרפיקה ממוחשבת, בניית אתרים ורובוטיקה, למשל, נלמדים בכיתות קטנות ומספקים הזדמנות להשתלב בעבודה כבר במהלך התיכון.
אל תתנו לילדיכם לנבול בתיכון שאינו מתאים להם. פתיחת שנת הלימודים מספקת הזדמנות לעצור ולחשוב - האם זו אכן המסגרת המתאימה? האם יש להם סיכוי אמיתי להשתלב ולהשיג תעודת בגרות? אם התשובה שלילית, מוטלת עליכם החובה לעשות מעשה ולקבל החלטה אמיצה: ספקו להם חווית תיכון ראויה והזדמנות שווה לעתיד.
אירית תלמוד היא מנהלת תיכון מקצועי דב הוז בתל אביב, מרשת דרור בתי חינוך