תנו סמארטפונים לתלמידים

הדילמות המלוות את פתיחת שנת הלימודים כוללות בשנים האחרונות התלבטות נוספת: האם לצייד את הילדים בטלפון נייד לבית הספר, וכיצד להגדירו - אמצעי מסיח מלמידה או כלי עזר?

המאפיין הזניח ביותר בטלפון החכם הוא הטלפון עצמו. מדובר הרי במחשב נייד המחובר לרשת, אמצעי שלפני שנים לא רבות יכולנו רק לחלום לשים בכף היד של תלמידי ישראל, ולגרום להם להשתמש בו במוסדות החינוך. כיום, כשמכשירים אלה כבר בידיהם, בוחרים לא מעט מורים לאסוף אותם מהתלמידים בתחילת השיעור, ובתי ספר רבים אוסרים כליל על שימוש בהם בשטחם.

במקום למנוע ולהעניש תלמידים שמשתמשים בסמארטפונים בבית הספר, צריך למצות את הפוטנציאל העצום הקיים בהם ללמידה. הם מאפשרים למורים להפנות את תלמידיהם לחומרים רלבנטיים ללמידה ברשת, לפתח אסטרטגיות לחיפוש והערכת מידע, ולעשות שימוש בחומרים אקטואליים. שפע האפליקציות והמערכות המובנות - מולטימדיה, צילום, הקלטה ומדידת מרחק, טמפרטורה או כיוון, למשל – עשויות אף הן להוות כלי עזר חינוכי יעיל.

ניתן לשלב את הטלפונים בהוראה בכיתה על ידי שימוש במערכות ליצירת סקרים או במשחקים אינטראקטיביים, וניתן לצאת בעזרתם החוצה ולהפוך את המרחב החוץ-כיתתי למהנה ומאתגר – באמצעות משחקים מבוססי מיקום, למשל.

ומה עם התלמידים שאין להם טלפון? האם מערכת החינוך צריכה להגדיל את הפער ביניהם ובין אלו שידם משגת? התשובה היא שגם כך וגם כך מרבית התלמידים מגיעים עם טלפונים, והפער הסוציו-אקונומי קיים. התעלמות ממנו אינה הפתרון, אך גם לא מניעת השימוש בטלפון. יש לתת מענה לתלמידים ללא טלפון באמצעות פרויקט מערכתי דוגמת "מחשב לכל ילד".

המסר לתלמידים צריך למצב את הסמארטפון לא כאויב הלמידה, אלא כהיפך הגמור. זהו אמצעי תומך שנמצא ברשות התלמיד, ובעזרת ידע והנחיה נכונים יוכל לשמש ככלי עזר בכל מקום וזמן.

ד"ר חגית מישר-טל היא סגנית דיקן הפקולטה לטכנולוגיות למידה, HIT מכון טכנולוגי חולון