האוצר מחסל את מערך הפיקוח הציבורי על המזון

הגילויים על זיהומים במזון העסיקו את כלי התקשורת לא מעט בשבועות האחרונים. חשש לסלמונלה בקורנפלקס ובטחינה – והורדת מוצרים מהמדפים כמעט כפעולה יומיומית. המערכת הפוליטית מיהרה לעסוק בנושא וביקורת חריפה נמתחה על היצרניות שהעלימו, לכאורה, מידע מהרשויות, ועל משרד הבריאות שכשל, לכאורה, בפיקוח.

המזון שאנחנו אוכלים הוא אכן מזוהם. מנתוני האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות עולה כי שיעור התחלואה מסלמונלה בישראל הוא 31 ל-100 אלף תושבים, פי 2 מאשר בארצות הברית, ומקרי הזיהום מחיידק הקמפילובקטר, גורם זיהום נוסף במזון, רבים יותר בישראל (על 8 מיליון תושביה) מאשר בארצות הברית (ובה 300 מיליון). משבר המזון, אגב, הוא רק קצה הקרחון. בישראל מתים מדי שנה אלפי בני אדם מזיהומים נרכשים בבתי החולים, ושיעור התמותה מאלח דם – זיהום שמקורו בעיקר מהידבקות בבתי חולים – בה הוא הגבוה בעולם.

הסיפור האמיתי מאחורי גילויי הזיהומים ו"משבר הקורנפלקס", עם זאת, איננו שיעור הזיהומים הגבוה או הבדיקות הרשלניות של חברות המזון, אלא ניסיון משרד האוצר לחסל את המעבדות הרפואיות והמעבדות לבריאות הציבור - הגוף האחראי על הפיקוח האובייקטיבי והיעיל על איכות המזון. האוצר, כך נראה, מבקש לייבש את המעבדות מתקציבים, להביא לקריסתן ואז להפריט אותן.

קשה להאמין כיצד תקציב המדינה שאושר לא הקצה שקל אחד למניעת קריסת המעבדות, וקשה לא פחות להבין איך דו"ח חמור של מבקר המדינה, שחשף את ההזנחה הקשה של מערך הפיקוח על המזון במעבדות בריאות הציבור, עובר בשקט וללא התייחסות משרד הבריאות. את השקט הזה שברו לבסוף הגילויים על הזיהומים במזון, ואז התברר כי אי אפשר להמשיך ולהתעלם ממצב המעבדות.

המעבדות סובלות ממצוקת כוח אדם מסכנת חיים. שר הבריאות יעקב ליצמן, שנחשב לאחד משרי המשרד הדומיננטיים והחזקים אי פעם, מינה בעקבות דו"ח המבקר צוות חירום מקצועי להגדרת צרכיהן ותקצובן, אך מסקנותיו עדיין לא התקבלו.

הכותרות על רשלנות חברות המזון אינן אלא מסך עשן שנועד להסוות את יחס האוצר למעבדות, למרות שהערכות גורסות כי התקציב להצלתן עומד על כ-85 מיליון שקלים בלבד. הפקדת תחומי אחריותן בידיים פרטיות תוביל לפגיעה באינטרס הציבורי ולהעלמת מידע עתידי על זיהומים וסלמונלה.

אסתר אדמון היא יו"ר הסתדרות הביוכימאים, המיקרוביולוגים ועובדי המעבדות