השדים של חלוקת סוריה התעוררו משאון הקרבות בחלב

בימים האחרונים הצליחו כוחות האופוזיציה הסורית לפרוץ את המצור הממושך שהטיל משטר אסד על חלקים גדולים של העיר חלב בצפון סוריה, לפתוח מסדרון אספקה לתוך העיר ולהשיב לעצמם את השליטה על רוב חלקיה. מוקדם עדיין לקבוע אם המהפך מהווה נקודת מפנה במלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה, אך תהיה זו טעות להקל ראש בחשיבות המהלך ובמסרים העולים ממנו.

ראשית, נראה כי רוח הלחימה בשורות האופוזיציה המזוינת עודנה גבוהה, בייחוד בקרב הפלגים האסלאמיים והג'יהאדיסטיים. יהיה זה נחפז להעריך כי האופוזיציה יכולה כעת להביא להכרעה במלחמה לכל אורכה ורוחבה של הזירה הסורית, אך עדיין המסר הראשון מהדהד.

הקרבות בחלב שלחו גם מסר קשה לצבא הסורי, שנהנה ממעורבות צבאית רוסית שהעניקה לו עדיפות בקרבות. המסר הזה מופנה גם למיליציות בעלות הברית של איראן, המוצאות עצמן נאלצות להעמיק את מעורבותן בסכסוך שכבר לא ניתן להכחיש את אופיו העדתי והכיתתי.

בנוסף, חשפו הקרבות את מעמד הפלגים האסלאמיים כעמוד השדרה העיקרי של האופוזיציה. עובדה זו עשויה להביא להעמקת המעורבות הרוסית ומנגד, להתרחקות אמריקנית. ההצלחה של הקרבות להסרת המצור על שכונות המורדים בחלב מעניק לארגון "ג'ב?הת א-נוסרה", באדרת החדשה שעטה על עצמו, הזדמנות לחדור עוד יותר ללב המארג של ארגוני האופוזיציה המזוינת וליהנות ממידה גוברת של אטרקטיביות בקרב אויבי המשטר מבית.

המלחמה בסוריה ארוכה מדי, זו השורה התחתונה. ישנם כאלה המאמינים כי הקרבות בחלב יובילו את המשטר להסתפק בהגנה על מה שניתן להגן עליו. עובדה זו משחררת בלי ספק את השדים של חלוקת סוריה.

המאבק על חלב שולח מסר קשה גם לנשיא רוסיה פוטין, שזוכר היטב כי בחודש הבא ארצו תציין שנה לתחילת מעורבותה הצבאית בסוריה. במלחמות מסובכות, הכרחי לשים לב לגנרל החשוב מכולם - גנרל זמן, והקרבות בחלב הפכו את רוסיה בהדרגה ללא יותר מאשר אחד הצדדים הלוחמים בסכסוך ארוך.

כשמדינה בסדר הגודל של רוסיה מתערבת בסכסוך מסוג כזה, היא משוכנעת ביכולתה להביא להכרעה ולכפות עובדות בשטח, באופן שיאלץ את האופוזיציה לצמצם את דרישותיה כדי להימנע מתבוסה צורבת. ההתערבות הרוסית הצליחה להוריד מעל הפרק את הפלתו של משטר אסד, אך אין שום אינדיקציה לכך שביכולתו של המשטר הסורי להשיב לעצמו את כל שטחי סוריה במקביל לשמירה על שדרת ההנהגה ועל עצמאותו בקבלת החלטות.

השהות הארוכה בסוריה המפוררת והבוערת גם שוחקת את תדמית המעצמה של רוסיה. השימוש בבסיס חמיימים, סמוך ללאטקיה, נועד להרוס את "הסביבה המחבקת את הטרוריסטים והג'יהאדיסטים הקיצוניים", אך עלול להטביע את רוסיה בדמם של אזרחים ובהריסות בתי חולים. צמצום תפקידה לכדי צד לוחם במלחמה ארוכת-שנים יעניק לפוטין את תדמית המגן מפני פיצול המדינה או מגן המיעוטים, אך הוא מביא עמו גם מחיר כבד.

המערב מסכים עם פוטין על כך שהכרחי להנחיל תבוסה לטרוריסטים ולג'יהאדיסטים הקיצוניים, אלא שהאסטרטגיה שלו שונה: על פי המערב, התנאי לניצחון הוא הפיכת הקיצוניים לבלתי-אטרקטיביים באמצעות הצעת פתרון שיבטיח כי ההנהגה הסורית תוחלף לצורך הצלת המשטר הסורי ושל מוסדותיו. מנגד, ברור לחלוטין כי פוטין לא הצליח לשכנע את המשטר הסורי לקבל את הרעיון של העברת השלטון. הוא נכשל גם כישלון חרוץ בניסיונו למכור לאיראן רעיון זה. בהמשך לכך, גם עמדת מדינות האזור דומה למדי לעמדת המערב על בסיס אמונתן כי לא ניתן יהיה לסיים את המלחמה באופן שיציל את המשטר ואת הנהגתו גם יחד.

פוטין תיכנן ליהנות מן הפגישה שנקבעה לו עם ארדואן, שכבר התנצל על הפלת המטוס הרוסי והגיע לרוסיה כדי לשקם את היחסים הכלכליים והתיירותיים בין המדינות. אלא שבעת הנוכחית הוא טרוד בעיקר בטיהור אויבים מבפנים. ניסיון ההפיכה הגדיל משמעותית את החשד כלפי בעלי בריתו והוא בחר להתכתש עם ארצות הברית, עם נאט"ו ועם האיחוד האירופי. בשלב זה, המשאלה המקסימלית שארדואן יכול לבקש בסוריה היא כי תימצא מידת הרחמים לאזורי האופוזיציה הנצורים בחלב וכי האהדה לכורדים תפחת. הוא יודע כי יתקשה עד מאוד להיות שחקן אזורי משמעותי אם יהיה נצור בחלב.

אך גם להנאתו של פוטין יש גבול: המהפך שאירע בחלב מעצים את חשדותיו באשר לכוונות ארדואן, מציב אותו בפני ברירות קשות ביותר ומעמיד במבחן גורלי את תדמיתו ואת תדמית ארצו.

חלב מקלקלת את הנאתו של פוטין ובה בעת משקמת משהו מן המורל של ארדואן. מולם, ברק אובמה התגלה כמנוול. הוא בחן את העניין ארוכות ומכל צדדיו: הוא אינו מעוניין בהמשך שלטונו של אסד, אך אינו מעוניין גם באופוזיציה שבראשה עומדים הג'יהאדיסטים. נדמה כי הוא בחר להסתפק בש?יבה שזרקה בשיערו במקום לשקוע בצרותיה של סוריה. בהתרחקותו, הוא הותיר לפוטין לשקוע לבדו בשדות התופת.
ברוח האולימפיאדה בריו, ניתן אם כן לומר שבזמן שהכול בוחשים -- פוטין, ארדואן, אובמה, מדינות האזור והשלטון הסורי - העם הסורי זוכה במדליית הזהב על היותו העם שסבל הכי הרבה מאז מלחמת העולם השנייה.

רסאן שרבל הוא פובליציסט לבנוני. המאמר המלא התפרסם ביומון הערבי הנפוץ אל-חיאת. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת, במסגרתו מתורגמות כתבות דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. מערבית: עידן בריר