ביהמ"ש בביקורת חסרת תקדים על פרקליטה: "ניסתה לשבש הגנת נאשם"

בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה אתמול (חמישי) את טספרמריום זארו בהרי, עובד זר ממוצא אפריקני, מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לאחר שהיה עצור במשך 11 חודשים. בית המשפט מתח ביקורת חסרת תקדים על נציגת המדינה בתיק, עורכת הדין אפרת שדה, פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב שלטענת השופטת טלי חיימוביץ', עשתה הכול כדי לשבש את הגנתו של הנאשם עד כדי ניסיון להלך אימים על עדים שיכלו לאשש את גרסתו אך חששו מגירוש בשל היותם עובדים זרים. זאת בנוסף למחדלים שנמצאו בעבודת המשטרה.

האישום נגד בהרי מתייחס לאירוע מחודש אוגוסט שעבר שהתרחש במועדון ברחוב נווה שאנן בתל אביב. על פי האישום, במועדון התפתחה תגרה שבמהלכה נגח בהרי פעמיים בראשו של המתלונן, עלי מוסא. לאחר מכן ניגש בהרי למקום סמוך, הביא מוט ברזל וחבט באמצעותו בראשו של מוסא, גרם לו לחבלה, ונמלט יחד עם אנשים נוספים מהמקום. מוסא פונה לבית החולים, קיבל טיפול רפואי ושוחרר לביתו.

לאחר שהתקבל דיווח במשטרה על הקטטה, הגיעו לזירת האירוע שני שוטרים שתשאלו את בעל המועדון ובדקו אם יש מצלמות אבטחה במקום. למרות שבמקום היו מצלמות, השוטרים לא תפסו אותן ובזה הסתכמה ה"חקירה". שבוע לאחר המקרה פונה מוסא פעם נוספת לבית החולים, לאחר שחש ברע וסבל מכאבי ראש, שם התגלה שבר בגולגולתו. הוא אושפז, נזקק לניתוחים בראשו והורדם והונשם למשך תקופה. רק בשלב זה החלה המשטרה לחקור את הפרשה.

בהרי כפר במיוחס לו בכתב האישום. הוא טען כי נכח במקום האירוע אולם לא הכה את מוסא, ונקב בשמו של אדם אחר שלדבריו תקף את מוסא - היילה הבטב ואף מסר את מספר הטלפון שלו למשטרה. בבדיקה במסוף המשטרה התברר כי הבטב כבר נחקר בעבר בחשד לתקיפה בנסיבות דומות מאוד. אחד השוטרים התקשר להבטב, שוחח עמו, הסביר למה הוא מתקשר וביקש ממנו להגיע לתחנה להיחקר בנוגע לאירוע התקיפה, וזאת בניגוד לכל הנהלים.

לאחר השיחה מהשוטר נעלם הבטב, לא ענה לטלפון ואף החליף מספר. על כן, הוא הוכרז כדרוש לחקירה. במקביל, וללא ניסיון לאתר את הבטם, הוגש כתב האישום נגד בהרי והוא נעצר עד תום ההליכים. בעיצומו של ההליך המשפטי אותר הבטב על ידי עמנואל, בן דודו של בהרי שהתקשר לדווח על כך למשטרה אולם הבטב שוחרר מבלי שנערך בירור מדוע נעצר. במקרה נוסף מסר איש קשר למשטרה כי הבטב נמצא במתקן חולות, אולם השוטרים לא טרחו כלל לבדוק זאת. כמה חודשים חלפו מאז, עד שהוא אותר במקרה במתקן סהרונים.

כשנתפס לבסוף הבטב, הוא טען כי כלל לא היה במועדון או בתל אביב בזמן האירוע וכי אינו מתגורר בתל אביב אלא באילת. בגרסה אחרת מסר כי הוא מתגורר בגבעת אולגה. אלא שמאיכון מכשיר הטלפון הסלולרי שלו התברר כי במהלך כל חודש אוגוסט 2015 הוא נכח בדרום תל אביב, כולל ביום האירוע.

"אם אכנה את חקירת המשטרה רשלנית, אחטא לאמת", כתבה השופטת חיימוביץ' בהחלטתה. "האמת היא, שהמשטרה הפרה את חובתה הבסיסית ונמנעה מחקירת אירוע אלימות קשה, עד שלב מאוחר ביותר כשכבר לא נותרה בידה ברירה. בכך גרמה לנזק ראייתי, ולפגיעה בזכויותיהם של עלי מוסא ובהרי. גם כשהואילה המשטרה לפתוח בחקירת האירוע, עשתה זאת בחוסר חשק ותוך גרירת רגליים, עד כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי קיים קשר בין זהות המעורבים בפרשה - עובדים זרים אפריקנים - לבין טיב החקירה".

בהמשך פירטה חיימוביץ' את המחדלים בעבודת המשטרה: החקירה בזירת האירוע הייתה שטחית. השוטרים לא לקחו פרטים מעדים, לא תפסו מצלמות ולא צילמו את המקום. למרות שמוסא היה בהכרה מלאה, ומסר לשוטרים פרטים רבים אודות האירוע ופרטים אישיים, הוא לא נשאל מי החברים שהיו עמו בעת האירוע, לא בדקו כיצד הוכה ולא ניסו לתפוס את כלי הנשק. לאחר המפגש הראשוני בין שוטרי הסיור למתלונן בזירת האירוע, לא נעשה יותר דבר בתיק.

עוד ציינה השופטת כי בחלוף שבוע מהאירוע, כשמוסא אושפז בשנית בבית החולים עקב הידרדרות במצבו, ככל הנראה פנו חבריו ואחיו למשטרה, ונאמר להם: "תחפשו את הבחור (התוקף – ג"ג) ותמצאו אותו". גם כשכבר כן נפתחה חקירה, עדיין ניתן היה לקבל את סרטוני מצלמות האבטחה, אולם המשטרה לא טרחה לעשות זאת והם נמחקו. תמונתו של הבטב בשום שלב לא הוצגה לעדים, ולמרות שהבטב נעלם לחוקרים ולא התייצב לחקירה כשזומן טלפונית, הוא לא נחקר כחשוד. החוקרים נשאלו על כך, והודו, כי ראוי היה לחקרו כחשוד, אולם הם קיבלו את ההוראות מהתובעת - עו"ד שדה מהפרקליטות, והיא לא ביקשה להחשיד אותו.

על התנהלותה של עו"ד שדה, פרקליטה ותיקה בפרקליטות מחוז תל אביב, כתבה השופטת: "התנהגות הפרקליטות בפרשה מעוררת לטעמי אי נוחות גדולה. לכל אורך ההליך התנגדה התובעת בתוקף לכל בקשה שהגישה ההגנה, והקפידה קלה כבחמורה בכל עניין של פרוצדורה, זניח ככל שיהיה. גם כאשר ניתן היה לגלות מעט נדיבות, או למצוא דרך ביניים של פשרה, לא הסכימה התובעת לאף מהלך שהיה בו כדי לסייע לנאשם, ולו במעט, להוכיח את חפותו. התחושה הכללית, הייתה, כי בכך המאשימה מנסה לשבש את הגנת הנאשם ולמנוע ממנו לאתר ולהציג ראיות מזכות".

השופטת אף פירטה כי התובעת מנעה מהסנגורית בתיק, עו"ד אורלי פרייזלר מהסנגוריה הציבורית, לחקור עדים שיוכלו לשפוך אור על הפרשה, למרות שידעה שעומדים לגרש אותם ושזמנם קצוב. גם התיק הישן נגד הבטב, שנסיבותיו והגרסה שנמסרה בו דומים להפליא למקרה זה - לא נמסרו להגנה. "ביקשתי מהפרקליטה לעיין בו ולבדוק, האם הוא כולל חומר חקירה שיכול לסייע להגנת בהרי. הפרקליטה סירבה לאפשר לסניגורית לעיין בתיק, בטענה כי מדובר בתיק סגור, ואין בחומר החקירה שבו כדי לסייע להגנת בהרי. לאחר שנחשפתי בעצמי לחומר החקירה בתיק האחר, הסתבר לי כי בתיק חומר חקירה בעל רלוונטיות רבה להגנת בהרי", כתבה השופטת.

"ראשית, העובדה שהבטב שהה גם בחודש מאי 2015 בתל אביב, למרות טענתו כי גר באילת. בנוסף, השתלשלות האירועים בתיק האחר מזכירה מאוד את האירוע נשוא כתב האישום, דהיינו, אירוע אלים בו חבורת אפריקנים מתנפלת על אפריקני אחר, ביציאה מבר, וגורמת לו לחבלות", ציינה חיימוביץ'. "לטעמי, כל תובע סביר היה מאפשר להגנה לעיין בתיק, או בחלקים ממנו, ולא מסתתר תחת טענות פרוצדורה, רק כדי לשים מכשול בפני הגנת בהרי. כך גם בכל הנוגע למסמכים שביקשה ההגנה ממשטרת ישראל, מסמכים שעל פניהם אינם מעוררים כל בעיה, לבד מחשיפת העובדה כי לא בוצעו צעדי החקירה המתבקשים מאירוע כה חמור. מדובר במסמכים טכניים, ולמרות זאת, נזקקנו לדיונים ארוכים ולהתנגדויות מייגעות.

"אציין בסוגריים, כי התיק האחר נסגר משום מה מחוסר ראיות, למרות שיש בו די והותר ראיות להגשת כתב אישום", הוסיפה. "הבטב נצפה על ידי שוטר, ברחוב נווה שאנן בתל אביב, תוקף בחבורה עובד אפריקני אחר, ומיד לאחר מכן נמצא מסתתר מאחורי מקרר נטוש. חוות דעת מז"פ מאשרת כי דמו של המתלונן נמצא על מכנסיו של הבטב. קשה לי להבין כיצד נסגר התיק מחוסר ראיות, ואודה לפרקליט המחוז אם ייתן דעתו גם לעניין זה".

לבסוף, הגיעה השופטת חיימוביץ' לטענה החמורה ביותר נגד התובעת, ולפיה התובעת ניסתה להלך אימים על עדים שחששו מגירוש ושהיו יכולים לזכות את הנאשם. הביקורת שמתחה השופטת על התובעת חמורה עד כדי כך, שהיא נאלצה לפנות בעצמה לפרקליט המחוז, מומי למברגר כדי לאפשר לעדים להגיע לאולמה. "אזכיר גם את התנגדותה הנחרצת של התובעת לבקשת הסניגורית, להבטיח שלא לעצור עדי הגנה שהם שוהים לא חוקיים. על מנת להוכיח את רצינות כוונותיה, מיד בפתח חקירתו של עד ההגנה השישי ג'ון היילה, ביקשה ממנו התובעת את אישור השהייה שלו, באופן שלא יכול להתפרש אלא כניסיון להלך אימים על העד ועל עדים פוטנציאליים, והיה ייחודי רק לעד זה (ולא למשל לעדי התביעה שגם הם עובדים זרים אפריקנים). לבסוף נזקקתי לפניה אל פרקליט המחוז, אשר התחייב כי לא ייזום מעצר העדים".

לדבריה, מהקשיים שהערימה התובעת על הגנת בהרי שהיו "שלא לצורך, עלה לטעמי כדי ניסיון לפגוע בזכותו להליך הוגן. יש להצטער על כך שנציגת המדינה בוחרת לנהוג כך, בפרט כאשר מדובר באדם שמקורו בקבוצת אוכלוסייה מוחלשת, שממילא מתקשה להגן על עצמו בשל קשיי שפה ותרבות". בסוף דבריה קבעה השופטת חיימוביץ' כי הכרעת הדין תועבר לעיון פרקליט המחוז.

מפרקליטות מחוז תל אביב נמסר בתגובה כי "הפרקליטות הביעה בפני בית המשפט את עמדתה באשר לסדרי דין, דיני ראיות ופסיקת בית המשפט העליון בסוגיות השונות שהתעוררו במהלך המשפט. צר לנו שבית המשפט ייחס לפרקליטה מניעים אחרים החורגים מעמדה ראויה ולגיטימית על פי תפיסת הפרקליטות".