קצב "לא הכיר בעבירות המין" – אז למה המליצה הרשות לשיקום האסיר לשחררו?

דחיית בקשתו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב לקצר את עונשו בשליש, טמנה אתמול (חמישי) בחובה ביקורת לא מרומזת כלל מצד ועדת השחרורים על תפקודה של הרשות לשיקום האסיר. הרשות, שהגישה חוות דעת מחודשת על קצב לאחר שהוועדה דחתה את בקשתו של קצב בחודש שעבר, שינתה את עמדתה בצורה נחרצת והמליצה לשחררו - אף שלא חל כל שינוי בעמדותיו כלפי עבירות המין שבהן הורשע.

חברי הוועדה בחנו את חוות הדעת של הרשות לשיקום האסיר והתמקדו בעיקר בשאלה אם חל שינוי בעמדותיו של האסיר, בהכחשתו את העבירה, בטיפולים שהוא עובר, ובטיפולים המיועדים לו עם שחרורו. "ראשית יצוין כי כצפוי, לא חל כל שינוי בעמדותיו כלפי ביצוע עבירות המין שבהן הורשע", נפתחת חוות הדעת. "החתומות מטה שאלו את מר קצב לעניין זה, ותשובתו הייתה כי לא חל כל שינוי בעמדתו. לפיכך, נסב המשך השיחה עמו בתכנים ובנושאים שאינם רלוונטיים בהכרח לעבירות המין".

כלומר, קצב לא החל אפילו להבין כי עבר עבירה ולא שינה את דעתו במאום, דבר שמקשה להבין מדוע הפכה הוועדה את דעתה. "ניתן היה להתרשם מניצנים ראשוניים של הבנה לחלקים ולפגמים באישיותו, אשר הובילו אותו לכדי ניצול אחרים, פגיעה בהם ושימוש בכוחו הרב עת כיהן בתפקידי כוח ושררה. לטעמנו, מדובר בשינוי – גם אם מזערי, מבדיקתו הקודמת", נכתב.

מעבר לעובדה שחוות הדעת החדשה לא הצביעה על שונות מספקת ביחס של קצב לעבירותיו, לא צורפה אליה הערכת התאמה לתכנית שיקום. "חברי הוועדה מבקשים לציין את העובדה שבדיון הראשון בעניינו של האסיר הוצג בפניהם מסמך שכותרתו 'הערכת התאמה לתוכנית שיקום'. וכיום מסמך זה איננו מוצג בפני הוועדה ואין כל הסבר האם כותבת המסמך שינתה את דעתה אם לאו", כתבו. "חברי הוועדה התלבטו בשאלה האם מן הראוי לבקש מכותבת המסמך להביע דעתה בכתב, אך סופו של דבר החליטו שלא לעשות כן". חוות הדעת לוותה ע"י מכתבו של מנכ"ל רש"א יצחק דדון, ואולם חברי הוועדה הגיעו למסקנה שאין מקום להתייחס למכתב זה בין שיקולי הוועדה, מאחר והוא איננו בגדר חוות דעת או תוכנית אלא רק הסבר.

לאחר שבקשתו של קצב לשחרור מוקדם נדחתה בפעם הקודמת, הוגש לבית המשפט המחוזי מסמך מטעם הרשות ועליו רתומה רחל כרמל-קפלן, סגנית מנהל המחוז. במסמך, שנשלח גם לעו"ד ציון אמיר, הודיעה כי אם יבקשו בית המשפט או ועדת השחרורים, "יש באפשרות רש"א לספק חוות דעת עדכנית הכוללת התייחסות להתאמתו של הנ"ל לתוכנית שיקומית". בית המשפט המחוזי החליט שמאחר וחוות דעת שכזו לא הוצגה בפני ועדת השחרורים, מן הראוי שהדיון יוחזר אל הוועדה על מנת שהמסמך יוגש בפניה והיא תקבל החלטה.

בדיון שנערך בעניינו של קצב ב-20 ביולי, הוצגה חוות הדעת של הרשות, שכותרתה "חוות דעת מעודכנת לקראת דיון חוזר בוועדת השחרורים". התאריך על המסמך, היה 11 ביולי – תשעה ימים קודם לכן. כבר לפני הדיון הראשון בוועדה, הסתמן מכיוונה של הרשות כי היא עתידה לשנות את דעתה. ואולם, ביום הוועדה באפריל, היא שיגרה מסמך של שורה אחת בו נאמר כי אינה משנה את דעתה ולא תוכננה תכנית עבור האסיר. על פי חוות הדעת הנוכחית, נפגשו כותבות המסמך עם קצב כבר ב-23 ביוני, חודשיים וחצי לאחר מכן. שינוי זה מוסבר בשינוי מדיניות של הרשות, ולפיו מתקיימת בדיקה חוזרת בעניינם של אסירים, כפי שנכתב במכתב שהוגש לבית המשפט המחוזי.

כאשר עומת קצב עם דברים שנרשמו בחוות הדעת הקודמת, אמר לכותבות, עובדות סוציאליות במקצוען: "אני לא רוצה יותר להוכיח את חפותי. אין לי כוח לניהול מאבק, אני עייף. הייתי רוצה לצלול לתהומות הנשייה, חוזר ומנתח איפה טעיתי, אני בוחן את עצמי הרבה".

כשנשאל אם הוא נזקק לטיפול, ענה: "אני לא יודע אם אני צריך... תגידו לי אתם, אני דיברתי מדם לבי, אמרתי שאני רוצה לצאת". הכותבות טענו כי "בכך משדר לכאורה חוסר הזדקקות לטיפול. מאידך, ניכר כי נסמך ושואב כוחות רבים משיחותיו עם העובדת הסוציאלית".

כותבות הדוח סבורות "כי גם אם אין בכוחן של שיחות אלה לערוך שינויים דרמטיים במצבו, הרי שאין לזלזל גם בחשיבותן של ונטילציה, הפחתת חרדה, עידוד בתמיכה לשיקומו של אדם, לצד שינוי עמדות ותובנות. תכליתו של טיפול אינה שינוי אדם ואופיו מקצה האחד לשני, אלא זיהוי דפוסי התנהלות והתנהגות בעייתיים, העלאת המודעות לקיומם ולנזקים שהם עלולים להסב במציאות היומיומית ועידונם".

(עדכון ראשון: 22:25)